שבט סופר חלק א קלג

על יורה דעה

תשובה א

שלום וכ"ט לכבוד אהובי אחי מחמדי הרבני המופלג בהפלגת חכמים ונבונים חו"ב קולע על השערה הגביר המפואר שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה יצחק ליב סופר נ"י

אחדש"ה קבלתי מכתבך ובא קודם הכנה דרבה לנסיון הגדול ולא יכולתי להשיב לך על מעט צרי ששדרת לן והיום באתי לראות דבריך והיום יצאתי להשיבך כי שפיר תמהת על דברי זקיכנו ר"ע איגר בהגהותיו ליו"ד סימן ט' שרצה ליישב הא דרב יימר. דלא מצריך אפילו לכתחילה בדיקה אתלת רוחתא מהא דר' זירא דליבן סכין והא הך דר' זירא דווקא דיעבד כדמשמע לישנא דר"ז והראב"ד באמת מחלק לדידן בין לכתחילה לדיעבד ור' יימר סבר דלאו דווקא דיעבד ועיין בב"ח וכתב הוא משום דשאני ליבן סכין דצריך הבשר קליפה משום דהסכין מלובן ומתחילת שחיטה בלעו אבר מן החי כמו בש"ס ח' ע"ב אלא התם אמרי' דלא חממא רק בסוף שחיטה וליכא עוד אבר מן החי אבל בסכין מלובן מיד קבלע ומש"ה אסור לכתחילה לשחוט ואפילו על סמך שיקלפנו אח"כ אסור כמבואר

וכתבת דעדיין לא היעינ לפי מה שכתב הרשב"א בדף ט' הא דשחט בסכין של נכרים וכן פלוגתא בסכין טריפה ע"כ אי איתא דר"ז דבית השחיטה מרווח רווח איירי דאקרו ונגע ובהא פליגי אי קולף או מדיח וכן בסכין טריפה אסור לשחוט משום דעכ"פ לכתחילה אסור משום שמא יגע וא"כ גם בסכין מלובן מותר לשחוט אי לא משום שמא יגע בצדדי צואר וא"כ אכתי לר' יימר דלא חייש לשמא יגע גם בסכין מלובן לכתחילה מותר ואכתי קשה למה נקט ר' זירא לישנא דדיעבד אלו דבריך ושפיר תמהת

עיין בפלתי סימן יו"ד אות ז' ד"ה אבל ברש"י וכו' שמפלפל גם בהא דבה"ש מרווח רווח וכתב אף ע"ג דמרווח רווח מ"מ לא גרע מרוטב רותח ולא הביא ג"כ דברי רשב"א אלו, ובאמת רציתי לדחוק לחלק בין הא דליבן סכין דלא שייך מרווח רווח לענין פליטה ובליעה אבל יען שהוא דוחק ואין בו לא ליבון ולא חידוד לא העלתי לפניך, והנה גוף דברי הרשב"א והרא"ש שהביאו דברי הראב"ד לחלק בין לכתחילה ודיעבד וכתבו והביאו ראי' כמו דחיישינן בקדשים שמא יגע ה"נ כאן חיישינן שמא יגע בצדדין לא הבנתי דהא בקדשים שאני דאפילו אם נזהר שלא יגע מ"מ חיישינן דלמא אתרמי ליגע ומפסיד קדשים בידים אבל כאן אפילו אם יגע לצדדין יכול להטריף אח"כ ואמאי לא ישחוט לכתחילה אם ידע מקודם ויזהר יפה דהא בדיעבד אפילו לא ידע אם נגע מותר ורק בלא ידע מקודם אסור אפילו בדיעבד משא"כ בקדשים ובפרט לפי מה שכתב תוס' דבקדשים אפילו בתורת ספק אסור משום דרוב פעמים לא יכול ליזהר מליגע ואפי' ספק ברה"ר אסור ואפילו לתירץ ב' של תוס' שם דאיירי בבמה או כמו שכתב הריטב"א דבסכין ארוך ובוודאי לא שייך לומר דרוב פעמים נוגע מ"מ לא דמי כמו שכתבתי משום דקדשים שאני דאם יגע עביד איסור דמפסיד קדשים בידים משא"כ כאן

הנה בחילוק זה בין קדשים לשאר איסורים ישבתי על נכון קושי' תוס' על הלכות א"י שנשים א ישחטו לכתחילה ומקשה תוס' מר"פ כל הפסולין דלא קאמר דנקט לשון דיעבד כל הפסולים ששחטו משום נשים דתנא להו ברישא וכבר נאמרו ונשנו כמה תירוצים בספרן של גדולי אחרונים ואשר אני אחזה ליישב דהנה יש שיטות בין הראשונים הובא בטור וב"י יש מהם שסוברים דווקא בדיעבד אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין אבל לכתחילה אסור לשחוט עד שיודעין שהוא מומחה ובדיעבד לא צריך לבודקו אם הוא מומחה ורוב ראשונים וכן פסקינן סוברין דלכתחיל' יכולין ליתן על סמך שיבדקנו אח"כ ואם הוא לפנינו צריכין לבדוק אם הוא מומחה משום דאיכא לברורי ולא סמכינן על הרוב או משום סמוך מיעוט לחזקת איסור דבהמה אצל בליתא לפנינו סמכינן על הרוב ומש"ה גם לכתחילה מותר ליתן על סמך שיבדקנו אח"כ כיון שבדיעבד מותר בלא בדיקה כלל וכאשר הובא לפנינו בתוס' טעמא של הלכות א"י משום דדעתן קלות ויש פירושי' שונים על מה דיש לחוש משום דדעתן קלות ועיין בפנ"י בחידושיו על פ"ק דחולין ופשוט י"ל כיון לא סמכינן על הרוב מומחין משום דלא הוי רוב גמור או משום חזקת איסור דבהמה או דהוי כתליא במעשה ורק על סמך שיבדקנו מותר אם כן י"ל זה דווקא באנשים אבל נשים דדעתן קלות אע"ג דבדעבד מותר שחיטתן וסמכינן עליהן אפילו באיסור דאורייתא אם האיסור וודאי כמ"ש הראשונים מ"מ לא יהיבנן לנשים דדעתן קלות לכתחילה על סמך שיבדקנו אח"כ עד שיודעין שיודעת הלכות שחיטה, ונ"ל מסברא הא דנותן על סמך שיבדקו אחר כך זה דווקא בחולין דהא אם בודקין אותו אחר כך ולא ידע אוסרין שחיטתו ולא יכולין לבא לאיסור ואם אינו לפנינו באמת סמכינן על הרוב משא"כ בקדשים שפיר חיישינן דלמא אם יבדקו אותו לא ידע שחיטתו אסורה ומפסידין קדשים בידים ע"כ בכל קדשים לא יכולין גם אנשים לשחוט אלא א"כ יודעין מתחילה שהוא מומחה וממילא בקדשים ליכא חילוק בין אנשים ונשים וכולן שוחטין לכתחילה ומש"ה לא יכול הש"ס לתרץ דנקט דיעבד משום נשים כיון דבקדשים איירי במתניתן שם

עד יישוב ע"ד זה דהנה הב"י הביא דברי הסמ"ק שמסיים משום שמא יתעלפו והסביר הב"י משום דנשים לבן רכות ויש חשש יותר לעילוף, ונ"ל להסביר לפי מה שכבר כתבו הראשונים הא דנשים נאמנת על השחיטה אף ע"ג דמסוגיא דפסחים מוכח דלא נאמנים רק בדרבנן כמו בדיקת חמץ וחילקו דשאני וודאי איסור דנאמנים כמו שאר ע"א משא"כ בספק איסור אין נאמנים רק בדרבנן יע"ש. והא דלין חיישינן לעילופי ואפילו לשאול לשוחט אם נתעלף לא צריכא כמו לענין אחר כשיטת הרמב"ם כתב הב"י משום כיון דהוא מומחה אם הי' מתעלף הי' מודיע לנו שנתעלף כיון שידע שהשחיטה אסורה וכן משמע לישנא דש"ס דקאמר לעילופי לא חיישינן ולא קאמר דרוב אין מתעלפין משמע דאינו רוב ויכול להיות שמתעלף רק דלא חיישינן משום דהי' מודיע לנו וכיון שאפילו אם מתעלף ג"כ אינו בוודאי אסור רק משום שמא שהה כמ"ש רש"י ועדיין יש ספק שמא לא שהה כשיעור שהי' והוי רק ספק איסור א"כ נשים אין נאמנים על זה כיון שדעתן קלות ומשו"ה יש להחמיר עכ"פ לכתחילה שלא ליתן להם לשחוט שמא יתעלפו, ולפ"ז בקדשים כיון שבאמת חיישינן לעלופי ולא הוי רוב ורק משום דיאמר אחר כך לא חיישינן א"כ בקדשים לא יכולין ליתן לשחוט רק מי שהוא מוחזק מקודם שלא יתעלף שלא להפסיד קדשים בידים משא"כ בחולין שאין לחוש ואם כן כיון שבקדשים גם אנשים צריכין להיות מוחזק מקודם שלא יתעלם ובמוחזקין אין חילוק בין אנשים ונשים ומשו"ה מתרץ הש"ס דנקט לשון דיעבד רק משום טמא