שבט סופר חלק א קלב

כתב הר"ן הא דקרי בטברי' והוצל בשני ימים משום מידות חסידות עשו כן אבל הרמב"ם כתב עיר שהיא ספק קורין בה בשני ימים משמע מדינא ולא משום חסידות וי"ל דפליגו בזה הגאונים סברו דוקא ספק מה"ת הוא לחומרא אבל לא ספק בדברי קבלה עיין בט"א שהאריך בזה אבל הרמב"ם לשיטתו דסבר כל דרבנן דאורייתא הוא מלאו דלא תסור והקשה הרמב"ן עליו דא"כ איך אמרינן ספק דרבנן לקולא דהא דרבנן נמי כספק מה"ת הוא ותירץ בזהר הרקיע דרבנן מעיקרא הכי תקנו בספקתן שנלך להקל בספקתן א"כ זה שייך דוקא במה דתקנו הרבנן י"ל ג"כ שהתנו להקל בספקתו משא"כ בספק דדברי קבלה בודאי להרמב"ם הוי כדברי תורה ממש מלאו דלא תסור ושמעיקרא הכי תקנו לילך בספק דדברי קבלה להקל א"א לומר כיון דלא מצינן כן והוי כדאורייתא ממש משו"ה פסק הרמב"ם להחמיר לשיטתו

ויען כי ידעתי כי חביבים עליך דברינו אציע לפניך באותו ענין קצת דברי אגדה שדרשתי בפורים בבית מדרשנו ופתחתי לה פתחא להא פרשתא מהכא ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל התוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת וכבר דרשו בש"ס מאי השנית וגם צ"ל מאי דברי שלום ואמת ומאי כל התוקף עיין בא"ע וגם המשך הפסוקים צריך פירש ונ"ל דהנה הר"ן הביא בשם הרמב"ן דבמוקפין לא הי' נס כ"כ כי הי' להם להגין מפני האויב חומה בצורה ע"כ היהודים הפרזים אשר היו יושבים בערי הפרזות היו עושים מעצמם את יום י"ד משתה ושמחה ויו"ט מבלי שיכתוב להם מרדכי תחילה כי ראו והבינו הנס הגדול אשר עשה ד' להם שלא שלטו בהם האויבים אף שהיו יושבים בערי פרזות בלי מבצר מהאויבים אבל המוקפים לא עשו את יום חמשה עשר עד שכתב להם מרדכי וישלח ספרים בכל המדינות לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר כי אצליהם לא הי' נס כ"כ ע"כ לא עשו עד שכתב להם מרדכי וזה ג"כ פירש הפסוק וקבלו היהודים אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי עליהם ועיין בא"ע שנדחק ולדברינו א"ש את אשר החלו לעשות קאי על הפרזים שאלו התחילו לעשות מעצמם מבלי שצוה עליהם מרדכי ואת אשר כתב המרדכי עליהם קאי על המוקפים שלא עשו עד שכתב להם מרדכי ואמרו בש"ס על הא דקאמר השנית דבתחילה לא קבעוה וקבליה רק בשושן עד שכתבו אגרת שניות קבלוה וקבעוה גם בכל העולם והטעם דלא קבלוה עד שכתבו אגרת שניות נ"ל כי בודאי לא מצאו המוקפים את עצמם מחויב לעשות משתה ויו"ט לדורות דהא להם שהיו יושבים במוקפים לא הי' נס כ"כ כי לא הי' בסכנה כיושבי פרזים

והנה זה דוקא אם עיקר שמחת פורים הוא רק בשביל הצלת הגוף לבד אבל באמת לא כן הוא כן עיקר השמחה וזכר לנס הוא שקיימו עתה ברצון התורה מה שקבלו כבר באונס וכאשר דרשו ליהודים היתה אורה שמחה וששון ויקר שאורה זו תורה כי נר מצוה ותורה אור ושמחה זו יו"ט וששון גילה ויקר תפילין כי זה עיקר שמחתן שקיימו המצות ברצון וטוב לב משמחה וגם זאת נוסף כי עכשיו שנעשה להם נס עשו שלום ונעשה אחדות ואחוה ביניהם כי קודם הנס הי' מחלוקת וקטטה ומריבה ביניהם כאשר הלשין המן עליהם ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים כי ידע כי כל זמן שיש אחדות אין אומה ולשון יכול לשלוט בהם כאשר אמרו חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו ע"כ אמר לאחשורוש כי המה מפוזר ומפורד בין העמים שאף שהם בין העמים אין שלום ואחדות ביניהם ומפורדים המה זה מזה ע"כ אמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי היינו שיכנס את היהודים שיהי' כעם אחד ואח"כ וצומו עלי כי אם אין שלום לא מהני הצום ג"כ ולאחר הנס נעשה שלום ביניהם ואם זה עיקר הנס והשמחה אז אין חילוק בין פרזים למוקפים אע"ג דחלוקים לענין הימים מטעמים המבוארים בראשונים מ"מ בודאי לענין החיוב לעשות זכר לנס ולעשות משתה ושמחה הכל שווין כיון דעיקר השמחה בשביל קבלת התורה ובשביל השלום וזה שאמר ותכתוב אסתר המלכה וכו' את כל תוקף היינו שאין עיקר התקנה לעשות ימי ושמחה בשביל שניצולו מהאויבים רק כתבו כל תוקף היינו כל תקפו של נס שקבלו התורה ונעשה שלום כדי שיקבלו הפורים בכל העולם וגם המוקפים ומפרש אח"כ מה שכתב באגרת שניות וישלח ספרים וכו' דברי שלום ואמת כי האמת היא התורה וכן אמרה שמגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה מדכתיב דברי שלום ואמת וזה שכתבו באגרת שניות שעיקר השמחה השלום והאמת ע"כ קבלו גם המוקפים לדור דורות וזה נ"ל פירש הקרא ג"כ ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה כי אגרת הראשונים לא כתבו רק מרדכי ולא כתב טעם וסברו דמשום הצלה לבד הוא אבל אסתר הוסיפה באגרת שניות כאשר אמר ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי כי היא ראתה והבינה כן ועל ידה השתתף ג"כ מרדכי לכתוב כן דברי שלום ואמת ומאמר אסתר זה דברי שלום ואמת קים דברי הפורים להחזיק בפורים ולעשותו חק עולם ונכון וימי פורים אלה לא יעברו לעולם ויעשה ה' לנו נסים תמיד הכ"ד רבך חפץ בהצלחתך. פרעסבורג אדר שני תרנ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל