שבט סופר חלק א קלא

מצוה גם ביזוי ליכא ושפיר צריך הרא"ש לומר דליכא הכחשה בדיו ומה"ט מותר לכתוב ג"כ אות אחרת כיון דליכא הכחשה וביזוי בלא הכחשה לא אמרינן וא"ש הכל

הנה הרא"ש כתב דלא שייך הכחשה רק אם משביח בו דבר אחר אבל בנטילת דיו דלא משביח דבר אחר מותר מצד הכחשה כיון שאינו עושה רק לצורך אותו דבר כן משמע מפשטות דבריו בתשובה ולפי"ז י"ל עוד אף אם משביח בו דבר אחר רק הדבר שייך לאותו מצוה ובלא"ה ליכא מצוה כלל לא הוי הכחשת מצוה דהא ע"י הכחשה משביח המצוה גופה משא"כ מנר לנר דמשביח מצוה אחרת ע"י נר של מצוה אחרת דהא אין מצוה אלא נר אחד לכל בית ובאמת נרות של מהדרין מבואר בש"ע דאין מדליקין וא"כ מאי מקשה ממנורה דהתם שאני דכל שבעה נרות חדא מצוה הוא משא"כ בנר חנוכה דכל נר מצוה אחריתי וראיתי אח"כ שכבר עמד בזה בספר בנ"י בפלפול ארוך שלו רע"ד בסופו ונהניתי ובזה יש להבין שפיר מה שכתב הרא"ש בשבת לתרץ קושי' תוס' מאי דקאמר מאי הוי עלה היינו משום דמספקא ליה אי תיובתא גמורה הוה או לא וסבר ריב"ל דלאו תיובתא הוא וסבר דפליגו באכחושי ולא יהיב הרא"ש טעם מפני מה לא הוי תיובתא גמורה ולפי דברינו א"ש דלא דמי למנורה משום דהתם כולה חדא מצוה הוא ומשביח ע"י הכחשה אותו מצוה עצמה משא"כ מנר לנר דמשביח מצוה אחרת

ועוד י"ל משום די"ל דשאני מנורה דא"א בענין אחר דהא גזירת הכתוב הוא להעלות נר תמיד שממנו יהיה מדליק דוקא ומשו"ה סבר ריב"ל דלאו תיובתא הוא ומה"ט פסק הרמב"ם והרי"ף דאסור ע"י קנסא וא"ש ומפני הטרדות רבות צריך אני להפסיק ואם ישים הדר"ג נ"י עיונו על דברינו ולהשיבי ישמח בו ידידו הנאמן הדש"ת פרעסבורג יום ב' לסדר שמות תרמ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה פא

שוכ"ט לתלמידי חביבי המופלג בתורה ויראה מלא וגדוש בע"פ כש"ת מו"ה יצחק קארפעל נ"י יושב על מדין בק"ק פאקש יע"א

מכתבך קבלתי ושמחתי בהודיעתך שנתקבלת מאת אקרו"ט דשם להורות להם דיני איסור והיתר וד' ירים ראשך וקרנך בכבוד ומה שכתבת בעניני דיומא ימי פורים לתרץ דברי הרמ"א בסי' תשפ"ח שכתב דסתם עיירות הוקפו ולבסוף ישבו כאשר כתב הר"ן דמשו"ה לא חיישינן ליושבו ולבסוף הוקפו בחו"ל דודאי גם ישיבת גוים הוי ישיבה בחו"ל וזה סותר למ"ש בסי' ת"א שכתב כדעת מהר"ם דסתם עיירות מוקפת לדירה שבונים בתים תחילה ואח"כ מקיפין אותן והמ"א הניח דברי הרמ"א בצ"ע ועיין בטו"ז ומה שכתב הפר"ח ליישב לשון הרמ"א בסי' ת"א דרצה לומר דבונים הבתים תחילה אדעתא להקיפה אח"כ והפרמ"ג כתב דא"א להעמיס כן בלשון הר"ן והרמ"א דהל"ל מסתמא ישבה על דעת להקיפה אבל לשון הוקפו ולבסוף ישבו משמע הוקף ממש קודם שישבה ואמרת לתרץ ולחלק כי לענין שבת שיהי' כל העיר כ"ד אמות לטלטל בתוכה סגי אם נבנו הבתים תחילה קודם שהוקפו ואע"ג דלא ישבו עוד בני אדם מ"מ כיון דיש בתים הוקף לדירה מקרי ומסתמא כן הוא דבונים בתים תחילה ואח"כ מקיפן אך לענין מגילה צריך מושב בני אדם דוקא ולא סגי בבתים לחוד ושפיר כתב הר"ן והרמ"א דמסתמא הוקפו ולבסוף נתישבה אלו דבריך ונכונים המה ובזה מיושב שפיר מה שמדייק ג"כ הטו"ז והביא ראי' לחילוקו דבסי' ת"א כתב דתחילה בונים בתים ואח"כ מקיפין והר"ן כתב שכן דרך רוב מדינות מקיפין חומה תחילה ואח"כ מישבין אותה ולפי חילוק שלך א"ש יותר דבסי' ת"א נקט בתים לחוד דלא צריך עוד ישוב בני אדם משא"כ לענין מגילה כתב הר"ן מישבין אותה היינו בבני אדם הדרים בבתים ואח"כ ראיתי שכבר הרגיש בזה ג"כ הפמ"ג באשל אברהם ס"ק ב' דמחלק כן ליישב דברי הרמ"א וכן מצאתי בהגהות זקני ר' עקיבא איגר זצ"ל שהביא לתרץ כן בשם שו"ת פרח שושן כלל ג' סי' א' ותשמח נפשך שכוונת לדברי גדולים אלו והנה הא דצריך לענין מגילה ישוב בני אדם דוקא ולא סגי בבתים לחוד להיות ישב ולבסוף הוקף מוכח מתוס' מגילה דף ג' שכתבו לתרץ הא דצריך למעט שור אגר היינו האיך שידעינן שנגמרו הבתים קודם שדר אדם שם וכן מוכח מהר"ן שכתב דישוב נכרים לא מקרי ישב ולבסוף הוקף ועיין בט"א שם שתמה על תוס' והר"ן מנ"ל דקפיד קרא אישוב בני אדם דלמא על הבתים לחוד וכן מצאתי שנתקשה בחמד משה יע"ש ובאמת במח"כ נראה איפכא דלמה צריך קרא לומר בית מושב דהא סתם בית לדירה עומד וע"כ דקאמר קרא בית מושב שצריך שכבר יהי' מושב בבית ע"י ישוב בני אדם אבל כל זמן שלא דר בו אדם נקרא בית אבל לא מושב ומשו"ה נקט בית מושב לאשמעינן שצריך להיות דוקא כבר מושב לבני אדם אבל לדברי הט"א יאמר בית סתם דעומד לדירה ולמושב בני אדם

והנה אי אמרינן כט"א דגם סתם בתים מקרי ישב ולבסוף הוקף כיון שעומד לדירה ונבנית ע"ד להושיב בני אדם א"כ גם לענין הוקף ולבסוף ישב י"ל כן כיון דניבנו הבתים ע"ד להקיפו מקרי הוקף ולבסוף ישב דאי לא אזלינן בתר המחשבה דדעתו להקיפו א"כ גם לענין בית לא ניזל בתר מחשבה שתהי' נקרא בית מושב משום דדעתו להושיב אח"כ בני אדם אלא אי אמרינן כר"ן ותוס' דצריך ישוב בני אדם דוקא דהוי בית מושב ממש שפיר י"ל דלא כמהר"ם דלא מהני בישב ע"ד להקיפו ועיין בט"א שמתמה בד"ה בית מושב וכו' על הר"ם מנ"ל הא דמהני ישב על דעת להקיפו ולפמ"ש מצד הסברא כן לדבריו דמהני בית לחוד בלא מושב בני אדם כיון דע"כ צ"ל דמקרי בית מושב כיון דנבנית לישוב בני אדם גם לענין חומה אמרינן כן דמהני על דעת להקיפו אע"ג דלא הוקף עוד ומתוס' והר"ן דמוכח דלא סברו כהר"ם דמהני ע"ד להקיפו מדהקשו מהא דשור אגר וכן מהר"ן דהקשה דלמא ישבו ולבסוף הוקף ומוכח דסברו דלא מהני על דעת להקיפו היינו משום דסברו דצריך מושב בני אדם ממש אבל אי אמרינן דגם בית לחוד מקרי בית מושב בודאי מהני ג"כ ע"ד להקיפו אלא משום דתוס' סברו בפשיטות דצריך מושב בני אדם דוקא כדמשמע לשון הקרא בית מושב משו"ה לא תרצו בע"ד להקיפו ותירצו לפי האמת דידעינן דלא דר בני אדם

ובכן נבוא אל הביאור בסתירת דברי הר"ן שכבר עמד עליו המשנה למלך בפ"א דבפסחים לענין תרי כסי דבעי הסיבה כתב הר"ן כיון דלא אפשר למיעקר תקנת חכמים לגמרי וגם אין סברא למיקל בהני טפי מהני ע"כ אזלינן בתרווייהו לחומרא ובמגילה כתב הר"ן בשם הגאונים בספק מוקף חומה קורא בי"ד שהוא יום הראשון שפוגעין בו אע"ג דנמי אין סברא למיקל בין י"ד וט"ו יע"ש ונ"ל לפי מה שכבר העיר בפנ"י כתובות בסוגי' דפ"פ על תוס' שכתבו דספק אונס לא הוי ספק משום דרוב רצון ומשום דהוי רק רוב מדרבנן הוי ס"ס ספק אונס דמשמע דאי הוי מה"ת לא הוי ס"ס ואמאי דהא ס"ס טעמא משום רוב הוא וא"כ כיון דספק אחד הוי שקול אידך הספק אע"ג דהוי רוב נגדו מ"מ מצרפינן לספק הראשון דהוי פלגא והוי רוב עכ"פ יע"ש וא"כ שפיר לנו סברא להקל לקרות בי"ד דהא אף דהוי ספק שקול אי מוקף חומה או לא ולא אמרינן דרוב אינם מוקפות חומה מימות יב"נ מ"מ הא יש לנו ג"כ ספק דלמא ישבה ולבסוף הוקפה וצ"ל כתירץ הר"ן דרוב הוקף ולבסוף ישב אבל עכ"פ מיעוט יש וכיון דיש לנו לצרף עכ"פ המיעוט דישבה תחילה לספק של הוקף או לא הוי כמו רובא וקורין בי"ד ואף דבא"י לפי תירץ הראשון של הר"ן אין ספק לענין ישב ולבסוף הוקף דישבת גוים לא מקרי ישיבה מ"מ כבר הקשה על דברי הר"ן בט"א מש"ס ערכין ולפי מה שמסיק הר"ן משום דרוב הוקף ולבסוף ישב משום חו"ל א"כ לא אמרינן כתירוץ הראשון ומשו"ה בספק מוקף חומה גם בא"י יש להקל ולקרות בי"ד ומשו"ה