שבט סופר חלק א קל

בצ"ע וצריך להוסיף על דבריו אע"ג דמשמע מפשטות הסוגי' דביזוי מצוה חמור ולכ"ע אית ליה מ"מ דילמא מ"ד משום אכחוש סבר דכה"ג ע"י קנסא שמדליק נר אחר של מצוה ליכא ביזוי כלל כמו שצ"ל לשמואל אי אמרינן דבקנסא שרי דהא לכ"ע אית ליה ביזוי מצוה כמו שהוכיח הרשב"א בחי' דאבוהן דכולהו דם וכך מברייתא דאין שוקלין מוכח דחיישינן לביזוי מצוה דלמ"ד משום אכחושי לית ליה כלל בהדלקת מצוה ע"י קנסא משום ביזוי אבל מכל מקום אכחושי יש ה"נ י"ל לאחר שעבר זמן מצותו מותר משא"כ למ"ד משום ביזוי גם לאחר זמן מצותו אסור כמו שאסור להשתמש לאורה למהרש"ל

ולדידי לא קשה כלום דזיל בתר טעמא דודאי לשיטת הר"ן ושאר ראשונים שחולקים על הרי"ף וסברי דאף לאחר שעבר הזמן חצי שעה מ"מ אסור להשתמש משום דכשנותן השמן שבנר הוקצה למצותו כל זמן שמדליק ואינו יושב ומצפה מתי יכבה הנר משו"ה אסור השמן הנותר אף לאחר זמן מצותו משא"כ בנוי סוכה דלא מקצה רק עד לאחר סוכות וא"כ בודאי לשיטות אלו גם אכחושי מצוה שייך דהא הוקצה למצותו ואף אם כבה מאליו אסור הנותר וכש"כ שאסור לכבות ושייך גם אכחושי, אלא דסברת מהרש"ל דמחלק בין אסור להשתמש ובין מותר לכבות והטעם כמו שכתב בתשובה והובא במחצית השקל שם משום הרואה דלא ידע לחלק בין תוך זמן שיעורו לאחר זמן שיעורו ומה"ט יכול לכבותה דליכא מראית עין וא"כ אף למ"ד משום אכחושי מצוה אסור להדליק מנר לנר משום מראית עין כמו שאסור להשתמש לאורה ושייך ביזוי משום מראית עין שהרואים יטעו ויסברו שבזמן מצותו משתמש לאורו ואסרו אף לאחר זמן מצותו האי טעמא שייך ג"כ אצל אכחושי שיאמרו הרואים שעוד זמן מצותו ויתירו להדליק בעוד שלא דלק חצי שעה אבל לכבות מותר דכאן ליכא משום מ"ע שיאמרו שבודאי מכבה אותו לאחר זמן מצותו ובאמת הש"ע דלית ליה חשש רואין מתיר לאחר זמן מצותו לכבות ולהשתמש לאורה גם כן ועיין

והנה הרמב"ם בפ"ג דמע"ש הביא טעמא דאין שוקלין כנגדו דנכרי זהב הוא משום שמא לא יכוון משקלותיו. וכבר עמד ע"ז בלח"מ כיון דהרמב"ם פסק בפ"ד מחנוכה דאין מדליקין בקנסא א"כ לא צריך להאי טעמא דבלא"ה אסור כמו בקנסא ועיין שם שכתב ומתרץ דהרמב"ם דייק מדקאמר הש"ס אי בקנסא אסור שמואל הא לא תהוי תיובתא ולא קאמר ניחא כמו בשאר מקומות משמע דגם אי בקנסא אסור לא ניחא רק דתיובתא לא הוי אבל לאחר שתירץ הש"ס די"ל משום דלא יכוין משקלותיו אמרינן באמת דלא דמי לקנסא דדינרי זהב גופה יהא מחולל אח"כ ויהיה קודש אלו תוכן דבריו וכן משמע כחילוק לחם משנה מדברי הריב"ם בתוס' ד"ה מאי הוי עלה וכו' שתירץ על קושי' תוס' הא דקאמר מאי הוי עלה אע"ג דהלכתא כשמואל וע"כ פליגו בקינסא ותירץ משום די"ל אי הנחה עושה מצוה סבר רב דאפילו מנר לנר אסור משום ביזוי ושמואל דוקא כה"ג שרי אבל ע"י קנסא לא משמע לשמואל דבהנחה שרי ובקנסא אסור אע"ג דבשעת הדלקה אינו עושה מצוה מ"מ עדיף מקנסא וכסברת הלח"מ כיון דלאחר הנחה בנר גופה יהא המצוה משא"כ בקנסא דיש ביזוי בקנסא ועיין במהרש"א שעמד על דברי תוס' אלו ובאמת לא קשה לפי חילוקו של לחם משנה אבל ראה זה מצאתי בחידושי הר"ן שבת בשם הרא"ה דאף אי הדלקה עושה מצוה מדליקין בקנסא מ"מ אי הנחה עושה מצוה אפילו משרגא לשרגא לא משום דהתם בגופה דהדלקה ליכא מצוה כל עיקר וחולין גרידא נינהו רק לאחר הנחה יש מצוה משמע מדבריו דיותר גרוע הנחה אע"ג דיעשה אח"כ בזה הנר מצוה מקנסא דמ"מ מיד יעשה מצות הדלקה יע"ש ובזה מיושב קושי' תוס' דאמר מאי הוי עלה משום דאי הנחה עושה מצוה אע"ג דקיי"ל כשמואל ושרי ע"י קנסא מ"מ אי הנחה עושה מצוה אסור להדליק מנר לנר וממילא גם בדינרי זהב כן הוא דגרע מקנסא כיון דבשעה ששוקלין ליכא מצוה כלל רק לאחר שמחלל עליו את המעשר והוי ממש כמו הנחה

אלא דקשה לפי"ז א"כ מאי פריך הש"ס אי שמואל שרי בקנסא מהברייתא דאין שוקלין דילמא התם גרע משום דבשעה ששוקל לא נעשה עוד שום מצוה רק לאחר שמחלל עליו את המעשר וצ"ל דהש"ס היה מדמה דינרי זהב לקנסא משום דבכל חדא איכא חדא לטיבותא בדינרי זהב אע"ג דבשעה ששוקל ליכא מצוה כלל מ"מ עדיף החד צד מקנסא דדינרי זהב גופה יהיה מחולל למעשר משא"כ בקנסא אבל יש ג"כ צד לטיבותא בקנסא משום דעכ"פ מדליק על ידה מיד נר של מצוה ולא יצטרך עוד למעשה אחרת ומשו"ה דמי להדדי דבמה שיש בזה צד לגריעותא יש ג"כ צד לטיבותא וכן יש לפרש ג"כ דברי הרא"ה אבל יותר נראה מדבריו דגם אי קנסא שרי מ"מ בהנחה אסור אפילו מנר לנר וצ"ע מקושי' הש"ס על שמואל מהברייתא דאין שוקלין ועיין

ובחרתי בדרך אחר לתרץ דברי הרמב"ם על אופן שכתב הלח"מ אבל לא מטעמי' דבאמת בלא"ה קשה להבין מאי ביזוי איכא ע"י קנסא כיון שלא משתמש בו רק לצורך מצוה ולא דמי לדם ולנוי סוכה ויש להסביר דבאמת יש ג"כ טעמא דאכחושי מצוה אלא דאנן לא חיישינן ומוכח ממנורה וזה דוקא אי מדליק מנר לנר דאינו מכחיש המצוה רק ע"י נר אחר של מצוה אבל ע"י קינסא שהוא חול שמכחיש ג"כ ע"י קינסא כה"ג אמרינן ביזוי מצוה משום דמכחיש המצוה ג"כ והוי ביזוי ע"י הכחשת מצוה ולפי"ז זה דוקא בנר אבל בדינרי זהב ששוקלין נגד מעשר לא שייך אכחושי ולא דמי לקנסא כ"כ וא"ש דלא קאמר אי ע"י קנסא אסור ניחא הברייתא רק דלא תהוי תיובתא משום ששם ליכא אכחושי כלל אבל מ"מ יש לדחוק דגם בלא אכחושי יש ביזוי מצוה אבל כדמסיק דילמא לא יכוין משקלותיו ויהיה חולין גמורים בודאי יש ביזוי ולא צריכין לדחוקי דגם בלא הכחשה יש ביזוי אם יעשה עכ"פ על ידו המצוה ומשו"ה כתב הרמב"ם טעמא דלא יכוין על משקלותיו וא"ש

ובדברים אלו שכתבתי דלא אמרינן בקנסא ביזוי מצוה רק אם יש הכחשה ג"כ יש ליישב דברי שו"ת הרא"ש הובא בטו"ז יו"ד סי' רע"ד שהרבה לתמוה עליו הטו"ז בסק"ד דאי איירי הרא"ש להתיר ליקח מהדיו כדי שתמהר להתיבש ולגלול ולאבד הדיו א"כ בודאי ביזוי מצוה איכא ואי אמרי הרא"ש כדי לכתוב אות אחת בס"ת א"כ למאי צריך הרא"ש לחלק דליכא בנטילת דיו אכחושי מצוה משום דכבר נכתב האות אינה מכחשת בנטילת דיו דהא אפי' יש אכחושי נמי מותר כמו מדליקין מנר לנר ועיין בש"ך ובנקה"כ וכבר עמד על דברי נקה"כ בספר בני יונה באריכות ומשמע מדברי הטו"ז דזה פשיטות דאי כותב אות אחרת מותר כמו מנר לנר וכן כתב בש"ך סק"ה אלא שמתיר גם משליך לאיבוד ולא כותב בו שום דבר ורק לכתוב דבר חול אסור ובבנ"י האריך להתיר אם אינו כותב בנטילת הדיו שום דבר ולא הוי ביזוי אם משליך הדיו כמו שכתב הרא"ש בתשובה דליכא איסור רק אם משביח דבר חול ע"י המצוה אבל אי לא משביח דבר חול ליכא ביזוי דניכר לכל שנעשה לטובת המצוה ולצרכה וגם אכחושי ליכא כמו שכתב הרא"ש דבנטילת דיו ליכא הכחשה יע"ש

אלא שמעורר על דברי הטו"ז שכתב בפשיטות בכותב אות אחרת גם באכחושי מותר דהא זה דומה לקנסא דהקולמוס כקכנסא הוא ובאמת גם דברי הבנ"י צ"ע שכתב בסוף להלכתא דאי משליך לאיבוד ג"כ שרי וכש"כ אי כותב בו אות אחרת של ס"ת מאי כ"ש הוא דבמשליך לאיבוד שפיר י"ל כיון דלא משביח בו שום דבר ניכר כי עושה לצורך האות עצמו שתמהר להתיבש אבל לכתוב אות אחרת אמאי מותר דהא עכ"פ חזינן בקנסא דאסור להדליק בו נר אחרת של מצוה וצ"ל דמ"מ כה"ג ביזוי הוא ואסור בקנסא א"כ גם קולמוס דדומה לפי דבריו לקנסא יהא אסור אבל לפי דברינו א"ש הכל די"ל דהרא"ש איירי לכתוב בו אחרת ג"כ והא דצריך לטעמא דלא שייך אכחושי בהו כקושית הטו"ז משום דבאמת דומה הקולמוס לקנסא אלא בקנסא נמי לא אסור רק משום דיש ג"כ אכחושי מצוה אבל בלא אכחושי