שבט סופר חלק א קכח

בסוכה אבל הרמב"ם והטור דעיקר בשיטתם כמ"ש והאריך בש"א דגזל גוי רק מדרבנן וע"כ לך אתיא משום דשאול כשר לא הוי מצה"בע ומשום הכי פסק כשמואל מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ולא הוי מצהב"ע וי"ל גם כן איפכא דאי גזל גוי אסור מה"ת הוי נמי מצהב"ע כיון שאסור מה"ת משא"כ אי גזל גוי מותר מצהב"ע לא הוי אבל גם לכם לא מקרי כסברת ספר יראים ור"י סבר גזל גוי מותר וצריך קרא לך בסוכה למעט גזל גוי אבל הרמב"ם פסק דגזל גוי אסור מה"ת לפי שיטת מהרש"ל ומצהב"ע נמי הוי וע"כ צריך קרא בסוכה משום דיוצא בשאול ולא הוי מצהב"ע אלא דע"ז יש לפקפק כיון דשאול כשר א"כ גם גזל גוי אף דלא מקרי שלו מ"מ הוי טפי שלו משאול כיון דרחמנא אפקריה לממונא ובהיתר אתיא לידיה

ובספר כפות תמרים כתב לתרץ קושי' תוס' די"ל דצריך קרא למעוטי גזולה אע"ג דכבר קני מעיו"ט ומשתמש בה ובכה"ג לא שייך מצהב"ע כמ"ש תוס' דהיכא דקנה קודם עשיות המצוה ליכא תו משום מצהב"ע ואפ"ה פסול הכתוב סוכה גזולה מלך וכבר תמהו עליו דא"כ האיך קאמר ר"נ מחלוקת בשתקף וכו' אבל בגזל עצים וסיכך בהם אין לו אלא דמי עצים והא לפי דעת הכפ"ת בסוכה אף בכה"ג פסול אפילו דקננהו קודם עשיות מצוה כיון דסוף סוף מגזל בא

והנה רש"י כתב על דברי ר"נ שני טעמים משום דקננהו בש"מ וש"ש או משום תקנת מריש ודברי רש"י תמוהים דהקשה הש"ס על רבינא מאי קמ"ל מאי שנא מדמי עצים דהא י"ל דטעמא משום דש"מ וש"ש שניהם כאחד הוי קנין אפילו בחוזר כמש"כ תוס' בחד תירץ ונ"ל לתרץ הכל בהקדמת מה שצריך להבין הא דאמר ר"נ אבל בגזל עצים דברי הכל דאין זה שייכות לפלוגתא דר"א ורבנן ועיין בפנ"י וכפ"ת שנדחקו ליישב ונ"ל דהא דמוכח מלך דסוכה למעוטי גזולה אף כה"ג דאף לאחר קנין פסול זה דוקא לרבנן דלך אתי רק למעוטי גזולה ותיפק ליה משום מצהב"ע וע"כ דקרא אתי דבסוכה פסול כל דאתי מכח גזילה משא"כ לר"א דסוכה שאולה פסול ולך למעוטי שאולה וממילא גם סוכה לאחר קנין כשר כיון דאין הכרח מקרא דלך ועיין ברמב"ן במלחמות דמשום תקנת מריש דתקנו רבנן דלא צריך להחזיר בודאי אין שם גזילה עליו כיון דחכמים אמרו שלא צריך להחזיר ואתי שפיר הא דאמר ר"נ ד"ה לא מבעי לר"א בודאי כשר בגזול עצים משום דקנאו בש"ש וש"מ ולדידיה דשאולה פסול לא מוכח דגם כה"ג פסל רחמנא מיתורא דלך בסוכה אפילו לרבנן דשאולה כשר והא דצריך קרא למעוטי גזולה ע"כ אפילו לאחר קנין אפ"ה כשר משום תקנה מריש דתו לא הוי עוד שם גזילה על הסוכה ולא מקרי סוכה גזולה ואתי שפיר הא דנקט רש"י שני טעמים משום ש"ש וש"מ ועוד משום תקנת מריש ושפיר מקשה ש"ס ג"כ פשיטא מאי שנא מדמי עצים דהא לרבנן א"א הא דמכשיר ר"נ העצים רק משום תקנת מריש

אלא דעדיין קשה לשיטת רש"י דסבר בכל מקום גם לאחר קנין הוי מצהב"ע א"כ גם לר"א צריך לתקנת מריש ולא סגי בש"ש וש"מ לחוד וי"ל וליישב דמזה גופא הוכיח רש"י דגם לאחר קנין הוי מצהב"ע מיתורא דלך בסוכה ודוקא לרבנן אבל לר"א באמת אין הכרח דגם לאחר קנין הוי מצהב"ע אלא דיש לנו דרך מרווח יותר דכבר הבאתי התוס' בב"ק וגיטין דכתבו בפשיטות דטעמא דגזולה בסוכה הוא ע"כ משום מצהב"ע משום דשאול כשר והא דצריך קרא בסוכה י"ל כמ"ש הראשונים דוקא בקרבן או לולב י"ל מצהב"ע משום דבאו לרצות משא"כ בסוכה ולהכי צריך קרא בסוכה דגם כה"ג הוי מצהב"ע וא"כ לר"א דשאולה פסול בסוכה לא מוכח בסוכה כלל מצהב"ע דמקרבן א"א למילף דשאני קרבן דבא לרצות אבל לרבנן גם בסוכה מוכח מצהב"ע ושפיר קאמר ר"נ ד"ה לר"א כשר משום ש"ש וש"מ ולרבנן דוקא משום תקנת מריש

והכרח לדבר זה שכתבתי נ"ל דהנה הרמב"ן כתב הא דלאחר קנין אי פסול משום מצהב"ע הוא פלוגתא בב"ק פ' הגוזל לב"ש דסבר באתנן חיטים ועשאו סולת פסול משום דמאיס וב"ה מתיר וכתבו דטעמא דב"ה משום דסבר דקני בשינוי ותו לא מאיס עוד וא"כ לב"ש דסבר דמאיס ע"כ דגם לאחר קנין נמי מאוס ואמרינן אפילו לאחר קנין מצהב"ע דטעמא נמי דאינו לרצון לפי שבא מחמת עבירה ומאוס וגם תקנת מריש א"א לומר לר"א דשמותי ובכמה מקומות מצינו שהקשה על ר"א דשמותי הוא וב"ש לית ליה תקנת מריש כלל דהא תניא בברייתא גיטין נ"ה ב"ש סבר בגזל מריש ובנאו בבירה דמקרקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו וא"כ לר"א דשמותי למה יהיה כשר בגזל עצים דאי משום ש"ש וש"מ הא ע"כ ב"ש גם לאחר קנין אית ליה מצהב"ע ומשום תקנת מריש ג"כ לית לב"ש ור"א שמותי הוא אלא ע"כ דר"א לית ליה בסוכה כלל משום מצהב"ע כיון דלא בא לרצות ולדידיה לא מוכח דגם בסוכה פסול כיון דלך למעוטי שאולה ועיין בכפ"ת שרצה לדחק בהא דאמר ר"נ בגזל עצים ד"ה דאולי ר"א לית ליה תקנת מריש בסוכה דלא הוי רק לשבעה ורבנן פליגי דאף בסוכה תקנו וכמה גדול הדוחק דאין לנו רמז ורמיזא לומר דפליגי בזה ר"א ורבנן אי גם בסוכה תקנו או לא ולפמ"ש דר"א שמותי כב"ש דלית ליה כלל תקנת מריש א"ש

ואולי י"ל אף דב"ש לית ליה תקנת מריש זה דוקא משום קנס שקנסוהו לגזלן שיחזיר אף שקשה עליו להחזירו משא"כ בסוכה של מצוה שבנה מעצים סוכה משום מצוה לא חייבו להסתיר סוכתו כמו שהקילו עליו אף דלא הוי בנין קבע רק לשבעה וי"ל כה"ג גם ב"ש סבר תקנת מריש וי"ל לפי"ז איפכא הא דאמר ר"נ ד"ה דטעמא דתקנה מריש צריך דוקא לר"א די"ל דר"נ סבר כאביי בפ' הגוזל דהוכיח מהא דאמרינן דפוסל ב"ש להקרבה דע"כ סבר שינוי אינו קונה כלל וא"כ ש"מ וש"ש בעצי סוכה לא מהני לר"א דשמותי הוא משא"כ תקנת מריש אית ליה במלוה ומשו"ה ד"ה לא מבעי לרבנן כשר משום ש"מ וש"ש אף לר"א דאית ליה כב"ש דשינוי אינו קונה מ"מ כשר משום תקנת מריש ויש להאריך עוד ע"ד פלפול ואין הזמן מספיק ולא באתי רק לשעשע עמו קצת וד' שנותיו יאריך בהשקט ושאנן כחפץ ידידו הנאמן הטרוד מאוד כותב וחותם בחפזון פרעסבורג יום ב' ב' דר"ח מר חשון תרמ"ב לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה עט

שוכ"ט לכבוד ידידי אלוף נעורי ה"ה הרבני המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ברק השנון ז"ר יפ"ת מוכתר במעלות הקצין היקר ב"ע כש"ת מו"ה אליה הערצפעלד נ"י אבן פינה בק"ק שאמלוי יע"א

אחדש"ה את מכתבו הטהור קבלתי ע"נ ושמחתי לדעת משלומו הטוב ועריבים עלי דברי ידידות של מע"כ שי' ואף שעכשיו הזמן שהטרדות מתרבות בכל יום בכ"ז למלאות רצונו פניתי מעט להשיבו על מעט צרי ששדר לן בשיפולי מכתבו אשר קשה לו על דברי השעה"מ בסוגי' דמללה"נ אמאי בשופר של שלמים לא יצא לימא דעשה דיום תרועה יהיה לכם ידחה לאו דמעילה וכתב כזה הקשה השג"א אמאי לולב הגזול פסול ליתי עשה וידחה לאו דגזילה וכתב דלפום רהיטא אין לדברים אלו מובן דהא אדרבה העשה יחזיק הלאו דתורה אמרה ולקחתם לכם ויום תרועה יהיה לכם שלכם דוקא ולא שייך עשה דוחה לא תעשה כה"ג אלו דבריו

במ"כ טעה בדמיונו ובודאי אלו היה כדבריו לא הי' קשה כלום אבל באמת לא משום לכם אין יוצאין בשופר של שלמים דהא בשופר לא בעי לכם ולא דרשינן משלכם ואדרבה יוצא גם בגזול וטעמא דדרשינן יום תרועה יהיה