שבט סופר חלק א קכד

מפרוטה דר"י והוי ש"ש והאריך שם בפלפולו החריף לתרץ דלישנא בתרא דבצריך למשכן פליגו סבר כלישנא בתרא בב"ק דטעמא דר"י משום דרחמנא שיעבדיה בע"כ וכפי מה שמסביר הפנ"י דהיינו מצות הלואה לחוד בלא פרוטה דר"י דבאמת לא פטור משום עוסק במצוה היכי דלהנאתו מתכוין לעשות מצוה אחרת אבל מ"מ מצוה קעביד אף להלכתא פסק רש"י דדיחוי בעלמא הוא ופליגו בלא צריך למשכן ור"י באמת תנאי הוא ע"כ כתב רש"י בסוכה דהיכי להנאתו מתכוין לא פטור ממצוה אלו תוכן דבריו בקיצור ויש ראיה לדבריו הקדושים מלשנא דש"ס כדמסיק במלוה צריך למשכן פליגו קאמר דר"ע סבר מצוה קעביד שהלוהו ולאיזה צורך מדייק דהלוהו דהא כאשר קאמר בשומר אבידה קא מיפלג לא מפרש מאי טעמא דסבר ר"ע דהוי ש"ש משום דמצוה קעביד אלא משום דאי אמרינן בשומר אבידה קמיפלגי הוי טעמא דר"ע כר"י משום דעוסק במצוה פטור ממצוה ומשום דהרוויח ממון הוי ש"ש ולא משום המצוה לחוד אלא דהמצוה גורם דמשתכר בפרוטה דר"י אבל עיקר דהוי ש"ש לאו משום המצוה הוא אבל כאשר מסיק דבצריך למשכן פליגו באמת לא אמרינן דפטור משום פרוטה דר"י דגם ר"ע מודה משום דלהנאתו הוא לא פטור ממצוה אחרת רק עיקר הטעם דפטור משום דעכ"פ עשה מצוה ומשו"ה מפרש הש"ס טעמא דר"ע דמצוה קעביד שהלוהו משום מצות הלואה לחוד הוא ש"ש ור"א סבר דליכא מצוה כלל ומדויק שפיר לשון הש"ס וכאשר קאמר בשומר אבידה קמפלגי ובאין צריך למשכן פירש"י באמת דטעמא דר"י משום דאי בעי לא יהיב ריפתא לעניא ובצריך למשכן לא פירש"י רק דמצוה קעביד אבל לא דפטור ג"כ ממצוה והבן

אלא הא דסבר רש"י דלא קיי"ל במלוה צריך למשכן פליגו ורק דיחוי בעלמא וכמו כן הובא בש"מ בשם איזה ראשונים וכמש"כ הט"ז בחו"מ סי' ע"ב י"ל דדייק רש"י מקושית תוס' בב"מ מדלא קאמר דמתניתין גם כר"א ובמלוה צריך למשכן פליגי ת"ק ור"י במתניתין משמע דסבר סתמא דש"ס דמחוורתא מתניתין דלא כר"א דדיחוי בעלמא הוא ותוס' רצה לדייק באמת מה"ט דלית הלכתא כר"י אבל לרש"י צ"ל דסבר דדיחוי בעלמא הוא ועיין בפנ"י בסוף פ' האומנין שכתב דמה"ט פירש רש"י במתניתין דר"י לית ליה שכר מצוה לענין דינא משום דסבר רש"י דהא דאמרינן במלוה צריך למשכן פליגי דרך דחייה קאמר כדמצינו בכמה דוכתי משא"כ לקושטא דמילתא לענין דינא אין אנו צריכין לדחוק דמתניתין וברייתא בצריך למשכן דוקא שאין זה במשמע מלשון משנה וברייתא וסתמא באין צריך למשכון יע"ש ומה שכתב עוד בפנ"י ליישב רש"י משום דללישנא דסברי ר"ע שוכר כשומר חנם ור"י כש"ש א"כ במלוה צריך למשכן לפחות מחובו שוכר הוא ומ"ט דר"י דאמר ש"ח דאע"ג דלית ליה שכר מצוה מ"מ שוכר הוא והש"ס דקאמר דפליגי בצריך למשכן היינו ללישנא דמחליף ותני ר"י אמר שוכר כש"ח ור"ע סבר שומר שכר יע"ש ובאמת דבריו תמוהין דא"כ כונת רש"י דהוי באמת שוכר מפני מה לא קאמר בפשוט דכ"ע אית להו דר"י ובמלוה צריך למשכן לאו מצוה קעביד ות"ק סבר כמו דאומן הוי ש"ש כן מלוה צריך למשכן משום שוכר הוי ש"ש משא"כ ר"י סבר דש"ח הוי וכן פליגו בזה אי שוכר ש"ח הוי או ש"ש ר"ע ור"א ומצאתי שהקשה כן במהר שש"ך על הש"ס דלא קאמר כן אבל שניהם במח"כ לא ראו מה שכתב בש"מ בשם הראב"ד דפליגי אי ש"ש או ש"ח הוי אם הניח המשכון בידו לאחר שאינו משתמש ופוחת מחובו עוד רק הניח משכון אצלו לאחר שגמר תשמישו או כמש"כ הש"ך בסי' ע"ב דאיירי ע"כ בלא התנה בפירש אבל לפרש דברי רש"י כן כמ"ש בפנ"י זה א"א במח"כ דא"כ בפשוט היה יכול לומר דפליגו אי שוכר ש"ח או ש"ש הוי וגם הא דכתב בכ"ס דרש"י מדייק כן דלא פליגי לפי האמת במלוה צריך למשכון משום דקאמר מחוורתא מתניתין דלא כר"א ולא מוקי מתניתין כר"א ובאין צריך למשכון עדיין אינו מעלה ארוכה לישב רש"י דהא באמת תוס' הקשו לרש"י דאמאי לא מתרץ כן לפירש"י ותרצו משום דמתניתין דלעיל אתיא אליבא דרבה דקיי"ל כותיה א"נ משום דאי מתניתין איירי באין צריך למשכן לא הוי פליג ר"י יע"ש וא"כ ליכא ראיה מהא דקאמר מחוורתא דלא כר"א אלא די"ל דאי משום הא לא אריה דשני תירוצי תוס' לא א"ש לכאורה לרש"י דהא רש"י פסק כר' יוסף לאמת א"כ ליכא למימר כתירץ ראשון דלא קאמר מתניתין כר"א ג"כ משום דהלכתא כרבה דהא רש"י סבר הלכתא כר"י וגם תירץ שני לא א"ש לכאורה לפי מה שכתב תוס' דף פ"א ע"ב בד"ה ד"ה אבד המשכן וכו' הא דלא מוקי מתניתין כר"א ובהלוהו על שטר דר"א מודה משוה דא"כ לא הוי פליג ר"י דהלוהו מעות ש"ח דלא יחלוק על ר"א ור"ע והא דקאמר מתניתין כר"א ושלא בשעת הלואתו ע"כ צ"ל כמו שכתב מהרש"א לפרש תירץ התוס' די"ל דר"י מחולק בזה על ת"ק וסבר דר"ע ור"א גם שלא בשעת הלואתו פליגי אבל בשטר דמפורש דמודה ר"א ע"ש לא יכול לאוקמי מתניתין בשטר דא"כ הוי ר"י פליג במה דמפורש בברייתא דגם ר"א מודה יע"ש וא"כ גם במלוה צריך למשכן י"ל כן דמתניתין גם כר"א ות"ק סבר דבאין צריך למשכן כ"ע מודו אבל ר"י סבר דפליגי גם באין צריך למשכן ולא אתי שפיר גם תירץ שני של תוס' לשיטת רש"י וממילא מדהיה יכול לתרץ כן דמתניתין כר"א ובאין צריך למשכן שפיר דייק רש"י דדחיה בעלמא הוא אבל באמת לקושטא אמרינן דבאין צריך למשכן פליגי אלא שבתי וראיתי שיש לדחות ותי' תוס' א"ש גם לרש"י דלכאורה יש לתמוה על התוס' גופה דתירצו כן לרש"י דהא הש"ס מתרץ מתניתין שלא בשעת הלואתו וכר"א והאיך פליג ר"י על ר"א ור"ע וע"כ צריך לתירץ המהרש"א די"ל ר"י גם בהא פליג על ת"ק ומאי מתרץ תוס' ולתוס' לשיטתו בודאי א"א לומר תירץ זה דהא תוס' דפירש סיפא דברייתא אבל הלוהו אלף זוז בשטר הוי שלא בשעת הלואתו ע"כ סבר תוס' אף דמפורש דר"א מודה דבלא בשעת הלואתו מ"מ פליג ר"י על ר"א ור"ע ומאי משני התוס' כאן וגם על המהרש"א יש לדקדק שעמד על דברי תוס' בד"ה נימא בלא שוי שיעור זוזי דמשני התוס' ג"כ לרש"י דסבר דבשוי כ"ע מודה הא דלא אוקמי מתניתין כר"א ובדשוי דא"כ לא הוי פליג ר"י על ר"א ור"ע ומפרש שם תי' תוס' דכונת תוס' כמו שאמרינן מסברא דר"א לא יחלק בדשוי גם לר"י ע"כ צריכין לומר דאי לר"י ליכא סברא אף בדשוי א"כ מנ"ל לר"א בפשיטות דסבר דבשוי מפסיד יע"ש ואמאי לא הקשה כן על דברי תוס' במלוה צריך למשכן ושם ליכא למימר כתירוצו והוי למהרש"א לעמוד ג"כ על דברי תוס' אלו

מכל זה נ"ל לומר כונה אחרת בתירץ התוס' זה בשנדייק עוד בתי' תוס' שכתבו דא"כ לא הוי פליג ר"י ולא זכרו מר"ע ור"א רק כתבו סתמא דלא הוי פליג ר"י ולא יהבו טעמא מפני מה לא היה פליג ר"י ובפשוט הכונה כמו שכתבו כבר דלא יחלוק על ר"ע ור"א אלא דא"כ הוי להו לפרש כן ולא לסתום דלא הוי פליג ר"י ואי דסמכו תוס' על מה שכתבו כבר דמה"ט לא אוקמינן בשטר משום דא"כ לא הוי פליג על ר"א ור"ע וה"נ הכונה כן דא"כ גם בד"ה נימא בדשוי לא היו צריכין לפרש בתירוצם דלא הוי פליג על ר"ע ור"א ובשטר ובדשוי מדייק תוס' בתירוצם דלא הוי פליג ר"י על ר"א ור"ע והכא לא כתבו רק דלא הוי פליג ר"י וזה דקדוק חמור בדברי תוס' מזה למדתי דבאמת אין כונת תוס' דלא הוי פליג על ר"א ור"ע דזה אינו כמו שכתבתי דע"כ מוכרח מדתרץ הש"ס מתניתין שלא בשעת הלואתו די"ל דר"י סבר דגם בזה פליגי אלא כונת תוס' דהא הש"ס רצה לומר דליכא תנאי בר' יוסף וכ"ע אית ליה דר"י ואי אוקמינן מתניתין בלא צריך למשכן א"כ עדיין איכא תנאי וקשה לימא בדר"י תנאי הוא דהא ר"י פליג דהוי ש"ח והש"ס רצה לומר בתירץ זה דר"י לאו תנאי דכ"ע אית להו דר"י ומשו"ה כתב תוס' שפיר התם דא"כ לא הוי פליג ר"י דהא קאמר הש"ס דליכא תנאי בדר"י

אלא דעדיין לא א"ש דהא קאמר מתניתין שלא בשעת הלואתו וכר"א ופרשו תוס' משום דר"י דבע"ח קונה משכן א"כ גם באוקימתא דפליגו בדר' יצחק מקשה הש"ס לימא בדר"י תנאי הוא ולא רצה לומר ג"כ דתנאי בדר' יצחק כמו שהקשה בש"ס שבועות לימא בדר' יצחק תנאי ובאמת בש"ס ב"מ לא פריך לימא בדר"י תנאי רק ותסברא וישבתי במק"א על דרך פלפול אבל כך הוא כאשר משני מתניתין שלא בשעת הלואתו ע"כ מוקי דר"י כתנאי א"כ גם ר"י היה