שבט סופר חלק א קכג

ועוד רגע אעורר על הא דכתבו תוס' במנחות שם ואין לדמות למה שהתירו לרדותה וכח ומיהן בצ"ק שם וברכת הזבח כתב דכונתם דכדי לאפרושו מאיסורא דשבת שרי לחלל באיסור קל דשבת אבל לחלל שבת בשביל ענין אחר לא התירו ועיין בטהרת קודש שם וקשה לכאורה לרבא ולרבה בר ר"ה דמשמע דלא התירו לזרוק רק כדי להתיר הבשר לאכילה או להקטיר אימורין לערב אבל בנאבד ונטמא הבשר ואימורין לא מתירין הזריקה והא בלא"ה יש להתיר נמי הזריקה לפי מה שכתבו בתוס' בסוגי' דמתוך דגם אי נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט ליכא אלא איסור עשה דלא אמרינן דאהדריה לאיסורא קמא ללאו וא"כ בודאי כי היכי דהתירו איסור קל שלא לבוא לידי חמור ממנו שייך נמי חטא באיסור עשה כדי שלא לעבור באיסור לאו דחמור מאיסור עשה ואמאי לא התירו הזריקה מה"ט דהא בזריקה לחוד נמי שייך שלא יהיה שולחנך מלא וכו' ולא יהיה אלא איסור עשה דלכם ולא לגבוה ועיין בצל"ח בסוגי' דמתוך דפשיטא ליה לרבא בעולת נדבה כיון דלא יכול לזרוק רק להתיר בשר באכילה ולא זרק ממילא עובר בלאו ולקי יע"ש והיא גופה צ"ע דלמה לא יזרק כדי שלא לעבור על איסור לאו בפרט שלא צריכין להתיר לו רק זריקה דשבות דרבנן הוא דהא על איסור עשה כבר עבר בשחיטה וע"י זריקה חטא קל בודאי יש להתיר לו שלא יעבור גם כן איסור לאו ויש להאריך בזה ולא באתי כעת רק כמעורר ותן לחכם וכו' פ"ב בחדש סיון תרס"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה עה

גרסינן בגמרא ביצה דף כ"א ע"ב היכא דמי אי דמנח עירובי תבשילין מאי טעמא דב"ש ואי דלא מנח ע"ת מאי טעמא דב"ה אמר רב הונא לעולם דלא מנח וכדי חייו שרו ותניא נמי בברייתא כן ורבא אמר לעולם דמנח ע"ת ושאני הטמנה עיי"ש הרי"ף והרמב"ם לא הביא הא דר"ה דמותר לאפות ולבשל כדי חייו והקשה הרא"ש אי משום דרבא הוי בתרא ומשמע שמחלק ארב הונא מ"מ הברייתא מוכח כרב הונא ולמה לא הביאו וכן על רבא קשה כן מברייתא

ונ"ל לתרץ דהנה לעיל יש פלוגתא מ"ט דעירובי תבשילין רבא סובר משום שיזכור לברר מנה יפה לשבת ורב אשי סבר משום דשמא יטעה וכסבור דמותר גם לבשל מיו"ט לחול, והנה נ"ל דהא דשרי כדי חייו תלויה בטעמים אלו דאי טעמא משום דאין אופין מיו"ט לחול שפיר יש לאסור אפילו כדי חייו דהא כל התקנתא הוי משום יו"ט כמש"כ הר"ן בריש פרק א"כ קנסו חכמים אם לא הניח דאפילו כדי חייו נמי אסור אבל לטעמא דכדי שיברר התקנתא הוי משום כבוד שבת וכבר מתעורר בזה הר"ן דלמה אם שכח או אבד העירוב יהיה אסור לבשל על שבת דהא רק לכבוד שבת נתקנה התקנה וכן כתב הפנ"י אי טעמא הוי כדי לברר בדיעבד יהיה מותר וכתב דאסור משום כדי שלא יתבשל בלי עירובי תבשילין דאם יהיה בדיעבד מותר בלא עירוב והיה מתבשל בו לא יניח ומוטב שלא יתעדן חד שבת משום שבתות אחרים אבל כדי חייו בודאי יש להתיר דהא לכבוד שבת הוא וטעמא דלא יתבשל לא שייך הכא דהא אי לא שרינן אלא כדי חייו בודאי לא תבשל בלי עירובי תבשילין דהא רוצה שיוכל לאכול כל צרכו וזה נ"ל שהיה טעמא דרבא דאוסר גם כדי חייו משום שלא יהיה אופין מיו"ט לחול ולפ"ז אסור גם כדי חייו ולעיל גרסינן רבה וכן גרסות הרא"ש והר"ן וכאן גרסינן רבא, אלא דקשה עליו מברייתא דמפורש דכדי חייו מותר ונ"ל דהנה בתוס' דף י"ז ד"ה אמר רבא הביאו מחלוקת הר"י ור"ת אי צריך לאפיה ולבישול לכל אחד עירוב בפני עצמו או אי דבר מבושל לחוד מהני אפילו לדבר אפיה וכתבו התוס' שפלוגתא היא בירושלמי דר"א סבר דצריך לכל אחד ואחד עירוב בפני עצמו כדמשמע מקרא דאת אשר תאפו אפו ור' יהושוע סובר דמהני דבר מבושל אפילו לדבר אפיה ועיין בפנ"י לעיל שפלוגתא זו תליא נמי בשני טעמים דעירובי תבשילין דלטעמא דכדי שיברר צריך לכל אחד ואחד דבר בפני עצמו אבל לטעמא דכדי שלא יאמרו סגי בחד דבר ולא צריך עירוב לכל חד וחד דלהיכר סגי בחדא ולפי"ז מיושב שפיר הברייתא דמתיר אתיא כר' אליעזר דס"ל דטעמא הוי משום כדי שיברור משו"ה מותר בכדי חייו אבל לדידן דפסקינן טעמא כרב אשי כמ"ש הרמב"ם טעם העירוב כרב אשי כמבואר בדבריו ר"פ שישי ופסקינן כר' יהושע דהלכה כמותו במקום ר' אליעזר א"כ אפילו כדי חייו נמי אסור

לפי הקדמות מילין אלו עלה בידינו לישב קושי' חמורה של קדוש זקני ר' עקיבא איגר ז"ל בספר דרוש וחידוש שלו שהקשה למאי דמשני אביי כגון דעירב לזה ולא עירב לזה וחנניא הוא ואליבא דב"ש דהא הטעם דהטמנה בשבת בדבר המעמיד הבל אסור רק משום שמא ימצא קדירתו צוננת וירתיחנה כדאיתא ספ"ב דשבת והכא ביו"ט אע"ג דאם ירתיחנה לא יעבור על איסור דאורייתא אם מטעם דצרכי שבת נעשין ביו"ט או מטעם הואיל מ"מ בדלא מנח כלל גזרינן אבל כשעירב לזה ולא עירב לזה קשה דבהא ליכא חשש שמא ירתיחנה דהא על מעשה רתיחה שהוא בישול עירב עליה באמת מעיו"ט והניחו בצ"ע, והנה הקושי' אתי שפיר לטעמא דרב אשי דקאמר כדי שלא יאמרו אופין מיו"ט לחול אבל לטעמא דיברור לא קשה דכמו שצריך עירב לבישול צריך ג"כ להטמנה ולפי"ז י"ל לפמש"כ הצל"ח דאף אם גרסינן לעיל רבא דסבר הטעם משום כדי שיברור ג"כ לא קשה על רבא דמתרץ הכא משום דמוכחא מילתא דרבא סבר דבהכי פליגי ב"ש וב"ה דב"ש סברי שטעם העירוב משום כדי שלא יאמרו אופין מיו"ט לחול ולכך אסרו הטמנה משום דמוכחא מלתא וב"ה סברי דטעם העירב משום כבוד שבת כדי שיברור מנה יפה וכו' עיי"ש ולפי דברינו יש לומר דאביי הוי סבר איפכא מדרבא דטעמא דב"ש משום כדי שיברור ואתי שפיר יותר לפ"מ שכבר כתב הפנ"י דגם ר' אליעזר סבר טעמא דכדי שיברר ור' אליעזר שמותי הוא ע"כ גם ב"ש סבר כן משו"ה משני אביי אליבא דב"ש כגון שהניח לזה ולא הניח לזה וצריך הטמנה מעיו"ט דהא טעמא משום כדי שיברור אבל ב"ה סבר הטעם משום דכדי שלא יאמרו וכו' ע"כ לא מצריך להטמין מעיו"ט דהא הטעם דאסור רק משום דשמא ירתיחנה ועל זה עירב בתבשיל, לפי"ז יש ליתן טעם לר"ת דצריך גם לב"ה לערב בפת אם רצה לאפות ולא די בתבשיל לחוד ובאמת צ"ע למה לא נצרך גם בהטמנה להטמין מעיו"ט אבל לפי דברי קדוש זקני ז"ל י"ל דאע"ג דבאפייה ובישול צריך לערב לכל אחד ואחד בהטמנה ובישול לא צריך דהא בהטמנה הטעם שמא ירתיחנה ועל הרתיחה הא קעריב ומשו"ה אף שאינה כדי בהיכר אחד אף לטעמא דרב אשי וצריך עירוב לאפיה ולבישול מ"מ בהטמנה לא צריך, העתקתי זאת מחדושי שכתבתי זה יותר מארבעים שנין פה פ"ב בחודש ניסן תרס"ד לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה עי

שלום לך תלמידי המופלג חרוץ ברק השנון ז"ר יפ"ת מוה' אהרן זאב היימליך שי' לאי"ט

שמחתי בדברי תורתך ודבריך אמורים על דברי אבא מאוה"ג בכ"ס או"ח סי' קי"ט שתמה על דברי המג"א בסי' ל"ח סק"ט דלא אמרינן עוסק במצוה פטור במצוה אם עושה עיקר המצוה להנאתו ומדייק כן מדברי רש"י סוכה דף כ"ה שפירש בד"ה ותגריהן הלוקחים כדי למכור ולהמציא למי שצריך להם משמע היכי דעושה להנאתו לא פטור ממצוה דהא ש"ס ערוכה הוא בב"מ ס"פ האומנין דכולי עלמי אית להו דר' יוסף ובמלוה צריך למשכן פליגי ור"א סבר דש"ח הוי משום דלהנאתו מתכוין ור"ע סבר דמצוה קעביד וכיון דהלכתא כר"ע וכמו שפסק רש"י דהלכתא כר"י כדדייק תוס' ב"מ כ"ט משום דרש"י מפרש דרבה ודאי תנאי דר"י ככ"ע הרי ס"ל לר"ע דאף דלהנאתו מתכוין מ"מ פטור