שבט סופר חלק א קכב

ליה נמי דבשיל"מ בלא איתחזק איסורא אבל לדידן דפסקינן כרב אשי דדבר שיש לו מתירין אפילו בלא אתחזק אסור א"כ מצאו מקולקלין מעיו"ט נמי אסור דלא סמכינן ארובא בדשיל"מ ומשו"ה לא הביאו הרמב"ם והרי"ף הא דרשב"א דמותרין אם מקולקלין מעיו"ט ופסקי כת"ק דאסור כמש"כ בצל"ח ופ"י כנ"ל נכון העתקתי לך ישוב פירוש המשניות וישוב הרי"ף והרמב"ם וכטוב בעיניך תבחר מהם ללמוד לנער לבר מצוה פה פ"ב בחודש ניסן תרס"ד לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה עד

בש"ס ביצה דף כ' ע"ב למ"ד נו"נ אין קרבין ביו"ט עבר ושחט מהו וכו' מאי בינייהו א"ב נטמא הבשר או שנאבד ובמהרש"א הקשה אמאי לא אמר א"ב שבת כלקמן בברייתא ותירץ משום אידך תירץ דשאני שבות שבת משבות יו"ט או משום דניחה ליה למימר א"ב ביו"ט גופיה דאיירי ביה ועל הברייתא כתב דלא קאמר אם נאבד או נטמא הבשר דלא יזרק דחדא מינייהו נקט יע"ש ונדחק מאוד בתירץ על הברייתא לפמ"ש מעיקרא דלא קאמר א"ב שבת משום דניחא ליה לומר א"ב ביו"ט גופה א"כ גם בברייתא היה לו לומר בסיפא דאם נאבד או נטמא הבשר דהא הרישא ביו"ט איירי והיה לחלק ביום טוב גופיה ועוד דיותר היה לו לחלק ביו"ט גופיה דאף לפי דקאמר קשי' מ"מ יש לטעות דשאני שבות שבת משבות יו"ט כאשר מתרץ באמת א"כ יותר הו"ל לברייתא לנקוט רבותא דאפילו ביו"ט נמי לא יזרק בנאבד או נטמא הבשר ולתרץ כל זה נ"ל דפליגו תנאי בשבת דף מ' אי הבערה לחלק או ללאו יצאת וכתבו בתוס' ביצה דף כ"ג ובפסחים דף ה' לתנא דללאו יצאה לא נאסר הבערה ביו"ט כלל ומותר שלא לצורך לגמרי וא"כ גם הקטרת אימורין דאין זו אלא הבערה כדאמרינן ביבמות ל"ג ע"ב מותר לגמרי ביו"ט אף שלא לצורך קדשים כלל וא"כ לפמ"ש בש"ס מנחות מ"ח דלא אמרינן חטא בשביל שיזכה בחול ומה"ט לא התיר רבא רק ע"מ להתיר בשר באכילה ביו"ט אבל לא להקטיר אימורין לערב דלא אמרינן חטא ביו"ט בשביל שיזכה בחול אבל בודאי אם יכול להקטירן אימורין ביו"ט אף שנאבד הבשר גם רבא מודה דיכול לזרוק דחטא ביו"ט כדי שיזכה ביו"ט אמרינן גם בהקטרה וא"כ לתנא ללאו יצאה דשרי הבערה שלא לצורך מותר להקטיר אימורין ביו"ט וי"ל דתנא דברייתא סבר כתנא דהבערה ללאו יצאה ולא יכול לומר בנאבד הבשר דאסור דהא אף בנאבד מותר בשביל הקטרת אימורין ביו"ט ומשו"ה קאמר ואם היתה שבת דצריך להמתין עם הקטרת אימורין עד לערב וחטא בשביל שיזכה בחול לא אמרינן אם לא שיכול לאכול באותו יום ורבא ורבה בר ר"ה פליגי אליבא דתנא דהבערה לחלק יצאה כהלכתא דהא אמר ע"מ להקטיר אימורין לערב משמע אבל ביו"ט לא ולרבא נמי כתבתי דאי יכול להקטיר ביו"ט גם רבא מודה דמותר וע"כ דסברו ופליגו להאי תנא דלחלק יצאה וכהלכתא ושפיר אמר א"ב בנאבד או נטמא בשר משא"כ הברייתא אתיא כתנא ללאו יצאה ואתי שפיר

ולאחר הדברים אלו עלתה בידינו לישב קושי' הפנ"י דמאי קמיבעי להו דהא זריקת הדם אינו אלא שבות ואין שבות במקדש ואי דידע מהברייתא דלא דחי שבת זריקת דם א"כ לא שייך שפיר מימרא דרבא דאמר זורק את הדם ע"מ להתיר הבשר באכילה ומאי קמ"ל דהא מוכח מהך ברייתא והניח בקושי' ולדברינו י"ל כיון דהברייתא י"ל דאתי' כתנא דהבערה ללאו יצאה א"כ גם הקטרה מותר ביו"ט והו"א דוקא היכי דיכול לאכול הבשר וגם להקטיר אימורין ביו"ט דוקא מה"ט התירו הזריקה ואכילת קדשים ושמחת יו"ט וגם הקטרת אימורין דחי הזריקה והא דקאמר רק והבשר יאכל דקמ"ל אע"ג דלא עלו לבעלים לשם חובה מ"מ נאכלין כמש"כ רש"י ועיין בצל"ח אבל משום אכילת בשר לחוד למ"ד לחלק יצאה דלא יכול להקטיר עד לערב ורק לאכול הבשר ביו"ט כה"ג לא התירו הזריקה קמ"ל רבא דמותר גם כה"ג לזרוק כדי להתיר בשר באכילה וא"ש נמי מה שמדקדק בצל"ח למה לא קאמר ברישא ג"כ ויקטיר אימורין לערב כמו בסיפא משום דגם ביו"ט עצמו מותר להקטיר אימורין כיון דסבר הברייתא כתנא ללאו יצאה משא"כ רבא ורבה בר הונא אזלי ופליגו לתנא דלחלק יצאה, ומיושב נמי קושי' תוס' על היש מתרצים דרבא איירי שנטמאו או שנאבדו אימורין ומשו"ה מותר לאכול הבשר בלא הקטרת אימורין כמבואר בש"ס פסחים נ"ט דהא מהברייתא דאמר הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרק ואם זרק הורצה ע"מ להקטיר לערב אלמא דאיתנהו ואפי"ה הדם יזרק והבשר יאכל ולדברינו לא קשה דהא גם באיתנהו יכול לאכול הבשר ביו"ט כיון דיכול להקטיר אימורין גם כן ביו"ט משא"כ לתנא דלחלק יצאה ואסור להקטיר אימורין י"ל כי"מ דוקא בנטמא או נאבדו אימורין מותר הבשר לאכול ביו"ט וכה"ג איירי רבא וא"ש

ודברי לכאורה תמוהים דמאי מקשה דלתני בברייתא ואם נאבדו הבשר לא יזרק דהא הרישא קאמר נמי לפני זמנו או לאחר זמנו דהיינו קודם יו"ט ובחול בודאי מותר לזרוק ולהקטיר אימורין אף אם נאבד הבשר ומשו"ה נקט ובשבת דקאי גם על לפני ולאחר זמנו משא"כ אם היה אמר נאבד הבשר דלא יכול קאי רק על שחטן שלא לשמו וראיתי אח"כ ברש"י מנחות שם בד"ה ואם היתה שבת אשלא לשמן קאי ועצרת ושבת היא לא יזרק, ועמדתי משתומם למה לא פירש רש"י דקאי נמי אלפני ולאחר הזמן ולא מצאתי לאחד מן המפרשים שעמדו בזה עד שמצאתי בקונטרס הסוגי' מקדושת זקני בעל ח"ס ז"ל שם דף ל"ה ע"ב בד"ה מאי בינייהו שהרגיש בזה ומתרץ לפי דרכו בקודש יע"ש ובני ידידי האברך המופלג מהו' עקיבא שי' אמר לי משום דקאמר ע"מ להקטיר אימורין לערב וזה דוקא אם הוא בערב חול אבל אם הוא יו"ט לא יכול להקטיר בערב וא"כ לא איירי אם היתה שבת בלפני זמנו דהא אם חל שבת בערב יו"ט לא יכול להקטיר אימורין לערב דהא יו"ט הוא ולא פסיקא מלתא דיכול להקטיר בערב משו"ה פירש"י אם היה שבת אשלא לשמן קאי ואז יכול להקטיר אימורין לערב ויפה דיבר ולפי"ז גם דברי מהרש"א יש ליישב לפי פירושו של רש"י כיון דאם היתה שבת על שלא לשמן קאי לנקוט נמי ואם נאבד או נטמא הבשר דגם כן לא היה קאי על כל הרישא רק אשלא לשמן דהא צריכין אנו לישב ג"כ עכשיו דנקט ואם היתה שבת דקאי על שלא לשמן ועיין

ועוד יש ליישב קושי' מהרש"א לפמ"שכ תוס' במנחות שם הא דלא אמרינן חטא בשבת בשביל לאכול באומצא היום וכתבו דלאכול באומצא לא מקרי זכות ועיין ש"מ שתירץ משום דשבת לא הותר צורך הדיוט כלל משא"כ ביו"ט ומדברי רש"י שכתב דאסור לבשל ולצלות היום משמע כתוס' דאף דיכול לאכול באומצא מ"מ כיון דאסור לבשל ולצלות הבשר אסור בשבת דלא מקרי זכות באומצא וא"כ י"ל דקמ"ל ברייתא רבותא זו דאע"ג דיכול לאכלו באומצא מ"מ אסור לזרוק משא"כ אי הוי נקט נאבד ונטמא דלא יכול לאכול הבשר כלל והא דלא קאמר א"ב שבת דאפ"ה רבא אוסר צ"ל כתירץ מהרש"א משום הך שינויי דשאני שבות שבת או די"ל עד דלא ידע הברייתא י"ל דהיה סבר באמת דאפילו בשבת שרי משום דיכול לאכלו באומצא ונקט א"ב לענין יו"ט גופי' דפליגו ועוד י"ל דזה תליא אי שרינן גם משום לאכול בשר לאומצא בפלוגתא דר"ע ורבנן בשוחט מסוכנת דרבנן סברי דוקא אם יש שהות ביום לאכול ממנו כזית צלי היינו כדרך הנאה ואכילה אז מותר לשחוט משום שמחת יום טוב ור"ע סבר אפילו כזית חי מבית טביחתה דגם זה מקרי צורך הדיוט וחשוב אכילה א"כ לר"ע גם בשבת מותר לזרוק משום דיכול לאכול הבשר חי באומצא והברייתא אתיא כרבנן דוקא דכזית צלי הוי אכילה ולא שרי נמי בשבת לזרוק משום לאכול בשר באומצא וא"ש דלא אמר א"ב שבת משום דלא בעי למימר א"ב דתליא בפלוגתא דתנאי דרבנן ור"ע ואמר טפי א"ב דאתי' לכ"ע ועיין.