שבט סופר חלק א קיט

אלא דא"כ הדרא קושי' הצל"ח מעדות דבעדות בודאי יש טעם הגון אפי' למנות עליו כדי לקבוע החודש בזמנו והמועדות וכיון דבדרבנן ליכא חשש אשתקד מצד הדין משו"ה נמנו ג"כ עליו לקבל עדות והאמת כמו שתירץ הצל"ח דלא גרע ממוקצה דנוגע לדאורייתא וא"ש. חתמתי פה פרעסבורג אסרו חג של שבועות תרמ"ג לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה עב

שלום וכ"ט לידידי הרב הגאון מעוז ומגדול המפורסם כקש"ת מו"ה ישוע ברוך כ"ץ רייניטץ אב"ד דק"ק משעטשאוויץ יע"א

אחדש"ה מכתבו הטהור קבלתי ובתוכו איזה הערות בסוגי' דשמא יעבירנו והביא בשם אחרונים דהקשו לר"א דסובר מכשירי מצוה דוחין שבת וא"כ לא שייך לר"א הגזירה דשמא יעבירנו דאפילו אם יעביר ליכא איסור דאורייתא וכעין הא דפריך פסחים דף ס"ט אהא דהזאה לא דחי שבת משום שמא יעבירנו ולר"א ניעבריה דס"ל מכשירי פסח דוחה שבת ובודאי ליכא מאן דפליג על הני מתניתן דהלכה פסוקה הוא לכ"ע ואיזה מאחרונים שהביא אין אתי במחיצתי ואלו שיש במחיצתי מפני הטרדות אין דרכי לעיין בהם והלואי שיספיק הזמן לגמרא תוס' וראשונים והד"ג נ"י רצה להעמיס בסמ"ג הל' שופר סי' מ"ב שכתב ולמה אין תוקעין בשבת גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע עליו ויעבירנו אח"כ ד' אמות ברה"ר משמע מלשונו דנקט אח"כ דהחשש הוא לאחר שכבר יצא לידי מצוה יעביר ד' אמות ותו לא הוי מכשירי מצוה וגם מיושב הא דהקשו האיך גזרו דהא הוא טעה בדבר מצוה ואי החשש משום החזרה לאחר שעשה המצוה א"ש ומה שהקשה הש"ס פסחים וציעברי' לר"א מישב הדר"ג ע"פ שהקשו בתוס' שם דהא הנושא אותם יטמא המים ולא שייך שיעבור המים ד' אמות

וכבר תמהו בצל"ח שם דהא לצורך הזאה אינו מטמא וכן כתב הרמב"ם פט"ו מה' פרה אדומה דהנושא מי חטאת לצורך הזאה אינו מטמא וכן כתב תוספות נדה דף ט' והניח בצ"ע ולפי"ז י"ל דלאחר הזאה אין לחוש שיעביר המים ד' אמות דהא יטמא אותו ולא שייך שכחה כמ"ש בתוס' ואין לחוש רק קודם הזאה דלא מטמא המים וא"כ הוי מכשירי מצוה ושפיר מקשה ונעבריה לר"א ויען כי הוא דבר שכליי העליתי אותם בכתב

. ולכאורה הבאתי ראי' שכך כוונת הסמ"ג במה שכתב ויעבירנו אח"כ ד' אמות מדכתב זה בהל' שופר אבל בהל' לולב סי' מ"ד כתב סתם שמא יעבירנו ובזה מדויק היטב דבלולב לא שייכי כל הני קושי' משום טעה בדבר מצוה או לר"א דמכשירין דוחה דהא לא גזרו רק משום דלא בקיעין בקיבוע דירחא והוי רק ספק מצוה דלמא לאו יו"ט הוא ולא הוי טעה בדבר מצוה וכן מכשירין לא דחי ספק מצוה ויש לחוש גם שמא יעבירנו קודם שיצא לידי מצוה משא"כ בתקיעות שופר דגזרו גם בודאי מצוה בזמן שבית המקדש קיים וכמו שהקשו תוס' וע"כ צריך לומר דגזרו דגם אח"כ יעביר ותו ליכא טעה בדבר מצוה וגם לא מכשירין דחי ומדויק היטב לשון הסמ"ג והשינוי מהל' שופר מה' לולב אלא דיש לעיין דאי הטעם דגזרו בלולב ולא הוי טעה בדבר מצוה משום דלא גזרו בודאי מצוה ורק בספק א"כ בזמן המקדש דגזרו בשאר ימים אף במקדש אע"ג דהוי ודאי ומה בכך אף אם יעבור במקדש הא הוי טעה בדבר מצוה ודאי ומה"ט נ"ל הא דמתרץ הג' מו"ה שאול על קושי' תוספות חדשים בפ"ד דסוכה דלמה גזרו דהא הוי טעה בדבר מצוה ותירץ בפשוט דהא אוקימנא למתנתן כשהפכו דוקא וכאן גזרינן שמא לא יהפכנו ואז מדאגביה נפק ביה וחייב יע"ש ולא תירץ בפשוט דהלא באמת לא בודאי יצא ורק בספק ולא שייך טעה בדבר מצוה ואי משום דעדין קשה משופר דהא גם לתירוצו שכתב שם עדין יש לגמגם בשופר ועוד דתירץ זה לא א"ש להפוסקים דמצות צריכות כונה כמ"ש בתוס' ג"כ וע"כ מטעמא שכתבתי דא"כ במקדש בשאר ימים דהוי ודאי למה גזרו וע"כ תירצו משום דהחשש בלא הפכו דרגיל יותר משהפכו ועיין בח"ס או"ח סי' ר"ח שכתב טעמא דגזרו משום דהוי רק ספק מצוה לכן לא קשה לב"ש דלית ליה מתוך דיגזרו גם ביו"ט משום דהוי ממ"נ אי יו"ט הוי טעה בדבר מצוה ואי לאו יו"ט ליכא איסור כלל וצ"ל לדבריו הקדושים כמו שמשני הש"ס דבשאר ימים גזרו אף במקודש משום דליתא בגבולין משו"ה נמי גזרו אף שיהיה טעה בדבר מצוה אע"ג דפטור מחטאת מ"מ איסורא עביד עכ"פ כיון דקיל המצוה יותר כמ"ש רש"י דליתא בגבולין או כמש"כ הריטב"א משום דיכול לפטור עצמו וליכא חיובא דמונח על גברא וכל הפלפול הזה והטעמים שייכי רק לר' יהשוע דסבר טעה בדבר מצוה פטור וכמש"כ הרמב"ם בפ"ב מה' שגגות אבל לר"א דסבר בשבת דף קל"ז דטעה בדבר מצוה חייב לא קשה מטעה בדבר מצוה אלא דהקושי' דהא ר"א סבר דמכשירי מצוה דוחין שבת א"כ בודאי לא שייך הגזירה דשמא יעבירנו דהא לדידי' מותר לכתחילה להעביר וצ"ל כמ"ש בסמ"ג דהחשש שמא יעביר אח"כ ונקט הסמ"ג טעם זה לתרץ אף לר"א דלא פליג על המתניתין וזה קשה דוקא בשופר דגזרו ג"כ על ודאי מצוה אבל בלולב דגזרו רק על הספק לא צריך ליתן טעם משום דאח"כ יעביר ונקט סתם שלא יעביר כאשר כתבתי ולא קשה ממקדש בשאר ימים דאפילו בודאי גזרו ולר"א דמכשירין דוחה בודאי קשה אף דליתא בגבולין דהא אפילו לכתחלה יכול להעביר דהא הביא הש"ס שם דף מ"ג דתניא ולקחתם וכו' הראשון מלמד שאינו אלא ביום ראשון ואמר רבא דלא נצרכו אלא למכשירי לולב ואליבא דהאי תנא דלולב וכל מכשירין דוחין את השבת וא"כ לר"א ממעט הכתוב יו"ט הראשון דאינו דוחה רק ביו"ט הראשון ובשאר ימים אין מכשירין דוחה ושפיר שייך בשאר ימים גם במקדש הגזרה דשמא יעבירנו אף לר"א דהא באמת לא דוחין מכשירין שבת בשאר ימים וא"ש נכון

ועמדתי בתמיה על דברי קדוש זקני בתשובה שם שכתב ביו"ט הוה טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ע"כ אפילו לב"ש ור"ע דלית להו מתוך ועירוב והוצאה ביו"ט מ"מ הו"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה משא"כ בשבת כיון דלא בקיאי בקביעא דלמא אין היום יו"ט ונמצא דלא עשה מצוה והא ר"א שמותי מתלמידי ב"ש א"כ לב"ש טעה בדבר מצוה חייב והדרי' קושי' מיו"ט דב"ש לית להו מתוך וגם טעה בדבר מצוה חייב והשתא דאתית להכי י"ל על דרך זה דב"ש סבר נמי כר"א דשמותי הוא דמכשירין דוחין א"כ ביו"ט אע"ג דסבר דטעה בדבר מצוה חייב מ"מ סבר נמי כר"א דמכשירנן דוחין א"כ ביו"ט ליכא למגזר משא"כ בשבת דהוי ודאי והמצוה ספק לא דחין המכשירין ועיין בח"ס אורח חיים סימן קמ"ח דהקשה בקטן למולו ולולב לצאת בו ופליגי ב"ש וב"ה דהא פשיטא דב"ש סבר כר"א דמכשירין דוחין וא"כ אפילו לא אמרינן מתוך אמאי אין מוציאין את הקטן למולו ולולב לצאת ומתרץ שם ולא עלתה בידו בלי דוחק וכל התירוצים שם לא שייכי הכא וא"כ בפשוט היה לח"ס לתרץ בשביל מכשירין לב"ש ולא משום טעה בדבר מצוה דחייב לר"א דשמותי הוא אלא דיש לתרץ דבריו משום דרצה לתרץ גם לר"ע דלית ליה נמי מתוך וסבר דמכשירין לא דחי דהוא פליג על ר"א בפסחים ושבת וכמ"ש בהדיא דא"ש לב"ש ור"ע אבל זה התירץ לב"ש לא א"ש דסבר דטעה בדבר מצוה חייב כר"א ומקדוש זקני ונכדו תסתייע שמעתתא לב"ש דלית ליה טעה בדבר מצוה פטור י"ל משום דמכשירין דוחין ומה"ט לא גזרו ביו"ט ולר"ע דלית ליה מתוך וסבר דמכשירין אין דוחין י"ל דסבר כר' יהושע דהלכתא כותיה דטעה בדבר מצוה פטור ומיושב בין לב"ש ובין לר"ע ונכון ע"ד פלפול

אלא שא"א להעמיס כן בדברי הסמ"ג דהחשש הוא מפני שלאחר המצוה יעבור ד' אמות דהא כל הטעם דחיישינן שמא יעבירנו היינו מטעם בהילות המצוה לקיימה ישכח ויעביר ומשו"ה מקדים רבה דהכל חייבים ואע"ג דבטבילת כלים נמי חייש רבה שמא יעבירנו אע"ג דהוי רשות