שבט סופר חלק א קיז

תשובה ע שיל"ת אור ליום עש"ק לסדר לך לך שנת תרמ"ז

שלום וברכה לכבוד ידידי מחותני הרב המופלג המאוה"ג חו"ב בע"פ צדיק תמים כש"ת מו"ה יודא גרינוואלד נ"י רב בק"ק סאבאטיש יע"א (כעת הוא הגאון אבדק"ק סאטמאר)

קבלתי מכתבו הטהור וראיתי בשולי מכתבו שתמה על דברי הרמב"ם בפ"ג מהל' כלי מקדש שכתב וזה החליל דוחה שבת מפני שהוא חליל של קרבן וחליל של קרבן עבודה הוא ודוחה את השבת דהא הרמב"ם בפ"א מה' ק"פ פסק דרוחצין את העזרה בשבת דאין שבות במקדש אפי' מה שאינו צורך עבודה וא"כ אפי' שלא לצורך עבודה אין שבות במקדש ולמה יהיב הרמב"ם טעמא בחליל מפני דצורך עבודה הוא, ולא קשה לדידי' לפי מה שכתבו תוס' סוכה ר"פ החליל ד"ה ורבנן דהא דאמר ר"י דרבנן סברו עיקר שירה בפה ומשו"ה חליל אינו דוחה את השבת דלמה גרע מתקיעות רפתיחות שערים דהותרו במקדש ואלו במילוי מים אע"ג דכתיב ושאבתם מים בששון גזור ותירצו משום דהי' רוב כלי שיר גזרו בהו טפי, וא"כ אי לאו לצורך עבודה הי' אסור בחליל משום דגזירה קרובה הוא דיתקן כלי שיר ומשום צורך עבודה התירו אע"ג דגזירה קרובה היא ומשו"ה פסק הרמב"ם נמי בהל' סוכה כחכמים ר' יוסי בר יהודא דחליל דשמחת בית השואבה אינו דוחה את השבת אע"ג דודאי לא גרע משבות דלאו צורך עבודה ורחיצות עזרה מ"מ כיון דגזירה קרובה הוא גזרו בשמחה ולא אמרו בכה"ג אין שבות במקדש משא"כ בחליל הקרבן כיון דצורך עבודה אמרו אין שבות אפי' בכה"ג אע"ג דהרמב"ם פסק עיקר שירת בפה מ"מ צורך עבודה מיקרי כיון דלבסומא קלא דשיר בפה אתי מקרי צורך עבודה ועיין בלח"מ הל' סוכה בפ"ח הל' י"ג ומשום דשבות חמור הוא משום רוב כלי שיר אסרו בשמחה והתירו בקרבן ורק משום דצורך עבודה הוא וא"ש

וראיתי בצל"ח פסחים דף ס"ה שהקשה על דברי הרמב"ם דפסק דלא כרבי נתן דאפילו שבות שאינה צריכה התירו דא"כ למה פסק בהל' תו"מ שאין אפיית הלחם הפנים דוחה יו"ט דהא אמרינן למ"ד צרכי שבת נעשין ביו"ט ובפשיטות דברי הרמב"ם בריש פרק וי"ו מהל' יו"ט מבואר דפסק כוותי' טעמא דאין אפיית לחם הפנים דוחה יו"ט משום דשבות רחוקה לא התירו כדאמרינן בפסחים דף מ"ז וכיון דשבות שאינה צריכה כלל התירו כ"ש שבות רחוקה ומכח זה הוכיח לדייק מדברי הרמב"ם דוודאי שלא לצורך כלל לא התירו רק לא צריך צורך עבודה רק אפילו צורך מקדש נמי ובהא פליגי ר' נתן וחכמים ברחיצת עזרה דהוי צורך מקדש ולא צורך עבודה, ואם כי דיוק שלו נכון וברור בדברי הרמב"ם מ"מ קושיתו והוכחתו יש לדחות דהא לפי מה דמתרץ הש"ס דף מ"ו על שתי לחם אע"ג דצרכי שבת נעשין ביו"ט מ"מ אין אפייתן דוחה יו"ט משום לכם ולא לגבוה א"כ מה"ט גם לחם הפנים נמי ולא צריכין עוד לתרץ בשבות רחוקה לא התירו רק כמו גבי שתי לחם לכם ולא לגבוה כן בלחם הפנים ומנ"ל לחדש פלוגתי חדשה בין חכמים ורשב"ג אי שבות רחוקה דוחה או לא כיון דלפי האמת מוכח משתי לחם דפליגי אי אמרינן לכם ולא לגבוה או לא וממילא לא קשה אע"ג דשבות דאינה צריכה כלל התירו מ"מ אין אפיית לחם הפנים דוחה משום לכם ולא לגבוה ואדרבה מוכח כן דאי טעמא בלחם הפנים משום שבות רחוקה למה לא יהיב הרמב"ם טעמא דשבות רחוקה לא התירו כיון דהוי חידוש דין משא"כ משום לכם ולא לגבוה א"ש דסמך על הא דשתי לחם וכיון דש"ס אמר טעם זה גבי שתי לחם גם הרמב"ם כתב טעם זו בשתי הלחם אבל לפי האמת גם בלחם הפנים מן התורה לא דחי ולא משום שבות לחוד כדברי הצל"ח ועיין בדף מ"ז בסוגי' דהואיל שכתב הצל"ח בעצמו כן דלפי האמת גם בלחם הפנים הטעם משום דלכם ולא לגבוה

ומה שכתב הצל"ח בתוך דבריו אם לא נימא בדוחק דוקא במקדש עצמו איסור שבות היתר היא אבל אפית לחם מבחוץ לכן לא התירו בשבות רחוקה במח"כ אפילו בדוחק אין לומר כן דהא הרמב"ם פסק כסתם מתניתן מנחות דאפייתן מבפנים ואפ"ה אינו דוחה שבת אבל האמת כדיוקו מתוך דברי הרמב"ם דוקא לצורך עבודה לא בעינן אבל עכ"פ צריך להיות צורך מקדש וראיתי בט"א ר"ה רפ"ד בד"ה מדרבנן היא דגזור דהשיג על רש"י דפירש הא דבמקדש הי' תוקעין משום דאין שבות במקדש דהא לולב לא דחי שבת אפילו במקדש ביום ראשון שחל בשבת והא לולב רק במקדש כל שבעה ותלי' מצות לולב במקדש ואפ"ה אסור משום גזירה אע"ג דלא הוי רק שבות א"כ צ"ל דלא אמרו אין שבות במקדש רק מה שהיא לצורך עבודה או מקדש משא"כ במצוה התלוי במקדש יע"ש וכ"ש שלא לצורך כלל דלא התירו ודבריו כדבר, צל"ח

ובזה א"ש לתרץ מה שראיתי שהקשה בספר תוספות שבת סי' של"ט דברי הכ"מ אהדדי שכתב בה' בית הבחירה פרק א' דלא התירו שבות במקדש רק היכי דא"א בענין אחר אבל כל שאפשר בענין אחר לא התירו שבות והא הכ"מ בעצמו כתב בה' ק"פ דלא קיימ"ל כר' נתן דגם שבות שאינה צריכה הותר במקדש אבל לדבריהם א"ש דוודאי לא צריכה כלל לא הותר רק לצורך מקדש עכ"פ משא"כ באפשר בענין אחר דאינה צריכה כלל לדחות השבות בודאי לא התירו

ולפי דברינו לא מוכח מרמב"ם דפסק דשבות רחוקה לא התירו ולא הביא הרמב"ם דין זה כלל ובלחם הפנים באמת הטעם כמ"ש משום לכם ולא לגבוה ולא צריכין עוד לעשות פלוגת' בין ת"ק לרשב"ג בשבות רחוקה וי"ל דגם שבות רחוקה התירו אבל ראה מצאתי בשעה"מ בפ"א מהל' עבודת יוה"כ הל' ד' שהקשה על הא דש"ס יומא דף ח' ע"ב דקאמר ולטעמך הזאה כל שבעה מי איכא והא הזאה שבות ואינה דוחה את השבת ומאי קושי' והא אין שבות במקדש והעלה משום דשבות רחוקה הוא כיון דלא הוי לצורך אותו שבת רק בשביל עבודת יו"כ ואף לר"ש בן הסגן דגם שבות רחוקה התירו מ"מ י"ל דוקא לחם הפנים דהוי לצורך ד"ת משא"כ הזאה דהוי רק למעלה בעלמא דרבנן לא התירו שבות רחוקה יע"ש

ולפי דברינו גם לת"ק לפי האמת לא מוכח דלא התירו שבות רחוקה גבי לחם הפנים אבל מ"מ מוכח דלא התירו שבות רחוקה במצוה דרבנן כמו בהזאה וכן פסק הרמב"ם דאין מזין עליו ביום ג' אם חל בשבת אבל גם דברי שעה"מ אינם מוכרחים די"ל דשבות דהזאה חמור משום דיש בו כמה שבותין גזירה שמא יעבירנה ד' אמות וגם משום טלטול ותיקן גברא עיין ברש"י פסחים ר"פ אלו דברים, ומשום דחמירא הזאה לא התירו אפילו במקדש כמ"ש תוספות בכמה מקומות דכמה שבותים דחמירא לא התירו במקדש כמו סידור הקנים וסילוקן בלחם הפנים וכדומה ועוד דשאני הזאה דגזר עליו בימי משה כמ"ש הסמ"ג דיש בו איסור דאורייתא הובא בפני יהושע ר"ה רפ"ד בד"ה אינם ועי"ש ואין ראי' מהזאה בש"ס יומא דלא התירו שבות רחוקה אפילו במצוה דרבנן ועיין

ומה שחידש הצל"ח פסחים דף מ"ז בד"ה שני ימים טובים של רה"ש מכח קושייתו דדוקא שבות המלאכה התירו במקדש אבל לא שאר איסורין דרבנן כבר קדמו בזה המהרש"א בשבת דף מ"ב יע"ש ומפני הטרדות פה תהי' שביתת קולמסי כעת ולא. כתבתי רק להראות כי חביבים דבריו בעיני והנני מחותנו הדש"ת באהבה וחפץ בהרמת קרנו בכבוד. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה עא

הרמב"ם בפ"ב מה' ממרים כתב דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אפילו בתקנה שהתקינו ונתבטל הטעם דבשבילו התקינו, והראב"ד השיג עליו מהא דהתקין ריב"ז והתיר לאחר החרבן לפדות פירות כרם רבעי אף דריב"ז קטן הי' ועיין בכסף משנה ובלחם משנה שתירץ דברי הרמב"ם דשאני בכרם רבעי יען כי