שבט סופר חלק א קטז

שרי רק מצד מתוך כמו חמין לרגליו וא"כ גם לרחיצה לא משכחת דאורייתא דהא שאר המים הוי כמו מרבה בבישול אבל מ"מ יש לומר דמה דלא שרי רק משום מתוך גם לתוס' י"ל דמדרבנן אסור כמו בשבת ולא התירו ביו"ט רק באו"נ עצמו ועיין בתוס' מנחות דף ס"ד ע"א בד"ה שתיים מייתינן שכתבו דיו"ט דקיל לא חיישינן ולא דמי לשבת דניתן לדחות וכתבו דגם בשבת לא הוי רק דרבנן

וראיתי בספר עולת שבת שמתמה על הרב בהגה' שכתב שיש אוסרין בכל ענין אפילו בהוחמו מעי"ט והיינו משום דביו"ט דאורייתא וגזרינן עי"ט אטו יו"ט ומשמע תוספות שיעורין דאורייתא ובסמוך פסק דמותר להרבות בשביל תינוק וכתב ואפשר לחלק דשאני התם דמחמם לאכילה אבל הכא אינו מחמם אלא לרחוץ דאינו אלא משום שהותרה הבערה לצורך יע"ש ובאמת הו' לו להקשות ג"כ על התוס' שבת מיני' ובי' דכתבו דמותר להרבות לב"ש ואח"כ כתבו דחמין ביו"ט אסור מדאורייתא ולפמ"ש לתוס' שהביאו ראי' מהא דבכחיימי' ליכא לחלק עכ"פ לענין דאורייתא בין אוכל נפש ממש או מה שהותר משום מתוך דלא גרע משבת דלא ניתן רק לדחות ואפ"ה לא אסור להרבות רק מדרבנן לתוס'

ולפ"ד כמה ראשונים דהנאת הגוף הוי כאוכל נפש ממש ולרחוץ ידיו ורגליו וכן מדורה להתחמם הוי אוכל נפש ממש כמו שכתבו כמה ראשונים וכן משמע מרמב"ם בפ"א מהל' יו"ט דסוכה ורחיצה הוי אוכל נפש ממש א"כ גם ריבוי בשיעורין מותר ואף אי אמרינן בשבת דאורייתא כמ"ש הר"ן מ"מ ברחיצה נמי אוכל נפש ממש ואין חילוק בין אפשר לעשותן מעי"ט או לא והותר לגמרי כמו אוכל נפש שכתב הר"ן דהותרה משום דליכא חילוק וכן כתב הר"ן בפ' המביא דעצים לחמם נגד המדורה הוי כאו"נ וליכא חילוק בין אפשר מעי"ט או לא וי"ל דה"ט דהרמב"ם והרי"ף שסברו דחמין שהוחמו מעיו"ט מותר ולא גזרינן אטו יו"ט דגם ביו"ט לא הוי רק מדרבנן וכתבו דהרמב"ם סבר דרחיצה נמי שוה לכל נפש דלא כתוס' ודוחק דפליגו בזה ולפמ"ש י"ל דגם הרמב"ם מודה דלא שוה לכל נפש כמו מוגמר דאינו רק לתענוג מ"מ מותר ביו"ט משום דרחיצת פניו ורגליו דהוי הנאת הגוף ושוה לכל נפש מותר והוי כאו"נ ממש וממילא מותר להרבות גם לרחיצה ולא משכחת איסור מה"ת ביו"ט ורק מדרבנן אסור כמ"ש הראשונים משום גזירה יו"ט אטו שבת או כמ"ש בפנ"י שבת דדומה לאינו שוה לכל נפש ויעשו גם מלאכות אחרות מ"מ התמיה קיימת על התוס' שכתבו דמשכחת דאורייתא בחמין לרחיצה דהא לשיטתם גם בשבת מותר להרבות ורק מדרבנן אסור ונ"ל דשפיר משכחת דמה"ת אסור דהא אפילו אי להרבות מותר היינו דוקא להרבות ולחממו בטרחא אחת אבל להוסיף עליו חמין בודאי אסור כמו שכתבו הראשונים בממלא אדם נחתום חביות של מים כיון שאינו משביח אסור להוסיף וזה מה"ת אסור וא"כ משכחת עכ"פ גם לב"ה איסור דאורייתא בחמין לרחיצה כגון שהי' מחמם תחלה לידיו ורגליו ואח"כ מוסיף עוד מים לרחיצה ומה"ט גזרו גם בהוחמו מעי"ט כיון דיש מקום איסור גם ביו"ט מדאורייתא משא"כ ברחיצת ידיו ורגליו לחוד לא גזרו לב"ש להרבות כמ"ש תוס' בשבת אף דלרחיצות כל גופו נמי שרי בשותה ממנו מ"מ ברחיצת כל גופו אסור ולפניו ידיו ורגליו מותר יע"ש

וכבר כתבתי דבלא"ה צ"ל הא דכתב תוס' דאורייתא ביו"ט אע"ג די"ל הואיל ומקלעי אורחים שירחצו ידיהם ורגליהם וראיתי בתשובת ר"ע איגר שם שהרגיש בזה ועיין בשו"ת נוב"י תנינא סי' כ"ה ועכצ"ל משום דמ"מ איכא דאורייתא בסמוך לחשיכה ומקרי בכללי מלאכה דאורייתא וא"כ גם משום מרבה בשיעורין משכחת כגון שכבר החמין לרגליו ויוסף אח"כ לצורך רחיצת כל הגוף והוי בישול מדאורייתא ומה"ט גזרו גם בעי"ט וגזירה זו שכיחא טובא טפי מעיקר גזירות מרחצחות וא"ש נכון, וראיתי בגליון של המשניות שהקשה עוד דלמה לתוס' להביא ראי' מהא דניחיימי' דיש לדחות דמדרבנן אסור והקילו צורך מילה או דאיירי ע"י נכרי ולא הביאו מסוגי' ערוכה ממלא חביות של מים אע"פ שא"צ אלא לקיתון אחד ויש לישב לפי מה שהאריך בפנ"י ביצה דף כ"א על הא דרב חסדא עיסה חציה של נכרי די"ל דלהרבות בשיעורין אסור כדמוכח בש"ס מנחות ות"ק לא מתיר להרבות בקדירה רק משום דיש שבח בריבוי מאכל ומ"מ לא מתיר להרבות במלאכות רק להרבות מתיר דהוי טרחא אחת ובחביות למלאות מים אע"ג דליכא שבח זה רק למלאות מים ומשום טרחא לחוד וליכא מלאכה כלל אלא טרחא לחוד אבל י"ל דגם ביו"ט לאפושי בשיעורי אסור מדאורייתא כמו בשבת ומשו"ה הביא בתוס' יותר מהא דנחיימי' אגב אימא דמוכח דגם בשבת ריבוי בשיעורין מותר מדאורייתא וממילי' ביו"ט בשביל הנאת פניו ורגליו יש להתיר

ובזה א"ש נמי הא דהקשו בתוס' מנחות שם דלא מיפשטי' מהא דממלא אשה קדירה ויש ראי' מזה לדברי פנ"י ועיין בדרישה סי' תקי"א שהקשה כן על הכלבו דמותר להחם הרבה מים בשביל תינוק כמו דממלאה אשה קדירה ומה לו לומר דומי' דהא בהדי' אמרו כן גבי נחתום דיכול למלא חביות מים ולדברי פנ"י לא קשי' די"ל דלא איירי רק בשביל טרחא לבד אבל לא להחם המים וכן כתב הפר"ח ג"כ דאם אינו יכול לשאוב כאחד הרבה מים מן הבור באמת אסור משום טרחא רק בטרחא מותר למלאות החביות אבל לא בדלי אחר דלי ומשו"ה הביא הכלבו מהא דקדירה דמוכח דגם לענין בישול אמרינן כן והדרישה מחדש דמשו"ה הביא דומי' משום דיכול בקדירה להוסיף ג"כ לדידן דקיימ"ל כרשב"א דממלא אשה תנור פת כן בשביל רחיצה דיכול להוסיף אע"ג דנחתום אסור להוסיף מ"מ בשביל רחיצה חשוב קצת לצורך ובמג"א אוסר להוסיף כמו בנחתום וטעמא דדרישה י"ל כיון דבאמת שייך הואיל וליכא אלא איסור דרבנן משו"ה התיר הכלבו אפי' להוסיף אח"כ בשביל תינוק ולא גזרו משום דהוי רביתי' דתינוק אבל. אי הוספה דאורייתא בודאי לא הי' מתיר רק משום טעמא דהואיל כמ"ש לעיל ועיין בב"י תק"ג שכתב שיש להקל כדברי הרשב"א דמותר להוסיף ג"כ כיון דהוי מדרבנן והיינו משום הואיל דמקלעי אורחים ה"נ להוסיף מים י"ל הואיל ועיין

ועוד הקשה שם לשיטת הר"ן דריבוי בשיעורין בשבת אסור מה"ת אהא וניחיימי' אגב אימי' ע"י נכרי ולמה אמר אגב אימי' ולא בשביל התינוק לחוד דהא תרווייהו מה"ת ומצאתי ג"כ קושי' זו בחדושי גיטין מקדוש זקני בעל ח"ס זצ"ל שהקשה כן ותירץ דמ"מ לאחר שפשיט דממעט בקצירה עדיף אף דמ"מ דאורייתא מ"מ איכות המלאכה הוא רק כמו חצי שיעור דלא אסור מה"ת ורבא הי' מסופק אולי תרווייהו שווין ריבוי קצירה וריבוי שיעורין אבל לפי דפשיט דפשיטא דשלש מייתינן לא הוי רק איסור ולא לקי עליו ומשו"ה קיל דנחיימ' אגב אימי' ואמת נכון הדבר, ומה שכתבתי לעיל דמתוס' דהביאו ראי' מהא דנחיימי' משמע דסברו דאף בלא הותרה מותר ריבוי שיעורין וממילא גם מה שמותר מצד מתוך מותר ריבוי שיעורין י"ל דאולי תוס' סברו דגם אצל פ"נ הותרה שבת ולא דחוי' כמו שהוא דיעה ברא"ש יומא בפ' יו"כ וכן משמע לכאורה מדברי תוס' פסחים בסוגי' דהואיל שהקשו דא"כ הותרו כל מלאכת שבת ויתבטלו כל מלאכות הואיל דמותר לחולה שיש בו סכנה וקושי' תוס' לא שייך רק אי אמרינן פ"נ הותרה אצל שבת משא"כ אי דחוי' לא דמי ליו"ט כלל דהותרה לגמרי ומשו"ה לא אמרינן הואיל בשבת דדחוי' והחילוק רב ביניהם אלא מתוס' מנחות שם שכתבו דמשו"ה לא מצי למפשט מהא דממלא אשה קדרות בשר משום דלא דמי לשבת דניתן לדחות מוכח שסברו דשבת רק דחוי' ואפ"ה מסקו שם דריבוי שיעורין רק מדרבנן ודברי תוס' שם צריכין ביאור שכתבו תרתי טעמא דיו"ט קיל ולא חיישינן ולא דמי לשבת דניתן לדחות ועיין בחדושי ח"ס שם דמבאר כוונתם ואסתגר בזה והנני ידידו הדש"ת חותם בברכה. פה פרעסבורג. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשבא"ס זצ"ל