שבט סופר חלק א קטו

דצריך לכלבו וע"כ צריכין לחלק כמו כמ"ש תוס' דאין דרך לחבול בחבירו כדי ליתן לכלבו או לשרוף בשביל אפר משא"כ בשחיטה דרך כך הוא והן הן דברי ר"א ממיץ ועיין

והנה גם ר"א ממיץ הקשה מהברייתא דשוחט בשבת בחוץ לע"ז ועיין בראש יוסף חולין דתמה על דברי תוספות שלא הקשו מהא דכל שוחט חייב כדתנן במתניתן בין אבות מלאכות והשוחטו וכן מהא דשוחט בשבת ויו"כ אע"ג דמתחייב בנפשו ועיין בפרמ"ג ג"כ ונ"ל לומר דהא דשוחט בהמה מקלקל הוא פירש רש"י חולין דף ח' משום דעומדת לאכילה ולגדל ולדות ולחרישה וא"כ אי אמרינן דסתם בהמה לאכילה ולא לגדל לא הוי מקלקל ועיקר קושי' תוס' מהא דחייב שוחט בשבת הוא ע"כ לר' יהודא דסבר מקלקל בחבורה פטור אבל לר"ש דסבר מקלקל בחבורה חייב לשיטת רש"י בשבת פ' האורג אף במקלקל גמור וכן לשיטות תוס' דצריך עכ"פ תיקן קצת אף דהוי מקלקל חייב כמו דצריך לכלבו א"כ לא קשה ועיקר הקושי' לר"י דסבר מקלקל פטור וא"כ לפי מה דאמר בש"ס חולין י"ד ע"א דמוכח מר"י דסבר אין ברירה דסתם בהמה לאכילה קיימת דאל"כ בהמה ביו"ט היכי שחטינן ולא עומדת לגדל ולדות לא קשה ג"כ לר"י ומשו"ה הקשה תוס' מהברייתא דשוחט בשבת בחוץ די"ל אף דלר"י לא הוי מקלקל משום עומדת לאכילה היינו היכי דבאמת ע"י שחיטה מוצאו מידי דבמנ"ה גם לישראל דלהכי עומדת לאכילה ולא הוי מקלקל אשא"כ בשוחט בחוץ לע"ז דלא הוי תיקן רק להוציא מידי אבמ"ה לבני נח דהא לישראל בלא"ה אסורה משום ע"ז בשוחט בחוץ גם לר"י הוי מקלקל דאינו עומדת להתירה רק לב"נ ועיין בכרתי סי' יו"ד סק"ג

ולכאורה הי' אפשר לומר דמשו"ה מקשה תוס' מברייתא דאיירי בעוף לפמ"ש תוס' דף י"ד בד"ה בהמה דמשמע מביצה דף ד' דסבר אביי דתרנגולת עומדת לאכילה ולגדל ביצים וא"כ שפיר הקשה תוס' מעוף ולא מבהמה לר"י דסבר לאכילה עומדת ולא צריכין לדברינו משום דלא תיקן רק מידי אבמ"ה לב"נ אלא דא"כ הדרי קושי' דהוי להו להקשות מכל שוחט דעלמא דחייב אף בעוף ג"כ ועוד דהא א"א לומר כן דא"כ קשה כמו שהקשה אביי א"כ לר"י בהמה ביו"ט היכי שחטינן משום דליה ליה ברירה גם בעוף קשה עוף ביו"ט היכי שחטינן וע"כ גם בעוף לר"י לא עומדת רק לאכילה אלא בזה יש לדחות לפמ"ש הרשב"א שם בחידושיו דקשי' ודלמא כגון שזימכה מערב יו"ט ותירץ דה"ק בהמה שלא זימנה מעי"ט היכי שחטינן ושמעינן לר"י דשרי דתנן אין משקין ושוחטין את הבייתות וההיא ר"י הוא דאלו לר"ש אף מדבריות שוחטין כדאיתא בשבת קנ"ז יע"ש וא"כ לא קשה עוף ביו"ט היכי שחטינן די"ל באמת שהזמינה מבעוד יום אלא דגוף קושי' תוס' לא הבנתי דהא אביי הוכיח דלר"י עומדת לאכילה משום דאין ברירה אבל למ"ד יש ברירה י"ל באמת דעומד לאכילה ולגדל ביצים אבל לר"י דלית ליה ברירה ע"כ דסבר דלאכילה לחוד עומדת וכן בתרנגולות כן הוא מסתמא דאין לחלק לענין זה בין בהמה לעוף ודברי תוספות צ"ע ולפ"ז מוכח לכאורה מדברי תוספות דלא כתבואות שור סי' יו"ד סק"א שמצדד לומר דאף בעומדת לאכילה לחוד כבריש ביצה מ"מ יש לומר דהוי מקלקל משום דבחייה דמיה מרובים יותר שכל אחד קונה אותה עד שיצטרך לשוחטה משא"כ בשחוטה אין לו קונים כי אם הנצרכים עתה לבשר וג' דברים שכתב רש"י לאו דוקא יע"ש דאם כדבריו הוי להו לתוס' להקשות גם לר"י מכל שוחט דהא אף דסתמא עומדת לאכילה מ"מ בשחיטה מקלקל הוא ועיין בפרמ"ג דמתמה על הת"ש דבביצה לא קאמר אילה דאין משהה לכך אבל מ"מ ראוי הוא לג' דברים מה"ט מקלקל הוא יע"ש, ולכאורה דבריו נכונים ויש לחלק ולומר דוקא אי אמרינן דמסתמא כל בהמה עומדת לג' דברים אף שהוא לא משהה אותו רק לאכילה מ"מ יש לומר דמקלקל כיון דראוי לכך הוא ומסתמא עומדת לכך אבל לר"י דאמרינן מצד הסברא דכל בהמה עומדת רק לאכילה לא הוי מקלקל כיון דמסתמא כך הוא שאינו עומדת לשאר דברים וממילא לא הוי מקלקל וגם לענין שבת חייב ולא מוכח מתוס' לפי פירושנו נגד דברי הפרמ"ג ועיין

וזה ח"י שנים שאמרתי ע"ד פלפול התלמידים דמשו"ה לא הקשה תוספות מהני מתניתן דשוחט חייב דהא רבא אמר פעמים שהשוחט אסור במסוכנת דהוי מתקן גמור וא"כ י"ל הא דשוחט חייב איירי במסוכנת אכן ברייתא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ א"א לאוקמי במסוכנת דא"כ קשה מאי תיקן דבח"ס יו"ד סי' כ' וכן בחלק ששי סי' ק' כתב בטוב טעם ודעת לישב קושי' הפנ"י ביצה דף ל"ד שהקשה על מאי דבעי שם בעוף הנדרס תפשוט ממתניתן דמסוכנת שוחטין ביו"ט הא איכא למיחש שלא תפרכס בסוף שחיטה ויהי' אסור לאכול ממנו אותו כזית ותירץ בח"ס לפי מה שמבואר בפסחים דף ע"ג על הברייתא דשוחט בשבת בחוץ דלא תיקן רק להוציא מידי אבמ"ה לב"נ דהא אסורה באכילה לישראל ומטמאה כנבלה משום תקרובות ע"ז וא"כ במסוכנת ויהי' מותרת לאכול שפיר קשחיט ואם לא תפרכס ותהי' נבילה ואסורה ומטמאה לא נשאר רק תיקן להוציא מידי אבמ"ה לב"נ וזה לא הוי תיקון במסוכנת דהא בלא"ה היתה מתה נמצא שאם לא תפרכס לא תיקן מידי ופטור יע"ש וא"כ שפיר הקשה תוס' מברייתא זו דוקא דא"א לאוקמי במסוכנת דהא בלא"ה אסורה משום תקרובות ע"ז ולענין אבמ"ה לא הוי תיקן דהא אף אם תפרכס בשעת שחיטה מ"מ לא היתה יכול להחיות דהרי מסוכנת היא אלא בשעת שחיטה עדיין לא נחשבה כמתה ממש כיון שפרכסה אבל מ"מ בלא"ה היתה מתה וא"כ ליכא תיקן וע"כ בבריאה איירי ושפיר הקשה תוס' דא"כ הוי מקלקל ועיין. ועוד יש לי דברים הרבה בענין זה אבל צריך אני לקצר מפני הטרדות והנני ידידו הדש"ת פרעסבורג יום ג' לסדר ויקהל תרנ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סט

שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרבני המופלג וותיק מלא עתיק מורג חרוץ מו"ה יצחק בנימין שאכטער בנויסעני יע"א

קבלתי ממנו לוחות שניות ומפלפל על מכתבי ובמח"כ אם יעיין היטב יותר בדברי יראה בעצמו שכל תשובותיו על דברי אין להם מקום כלל ואף שכתב שמחמת חביבות הי' כופל ומשלש לעיין בדברי אבל מה שהשיב הי' בחפזו ע"כ לא אאריך כי אינו מן הצורך ורק באתי מה שמעורר על קדוש זקני ר"ע איגר על גליון משניות על מתניתן דלא יחם אדם חמין לרגליו שהקשה לתוס' שבת דף ל"ט שכתב דמה"ט גזרו על חמין שהוחמו מעי"ט אטו יו"ט דמשום ביו"ט להחם חמין לכל גופו הוי דאורייתא דאינו שוה לכל נפש דהא תוס' כתב שם דמותר לב"ש בראוין לשתי' ושותה ממנו להרבות בשביל פניו ורגליו כמו שאמרינן בשבת שבת נחיימי' אגב אימי' א"כ גם לד"ה לא משכחת איסור דאורייתא דהא בכלל רחיצה יש נמי ידיו ורגליו וא"כ שאר הוי כמרבה בבישול דמותר וראיתי ג"כ בשו"ת ר"ע איגר סי' י"ז עוד בתמיה זו ומע"כ הרבה לתמוה דודאי ריבוי בשיעורין הוי דאורייתא ורק באוכל נפש ביו"ט מותר כמ"ש הר"ן ביצה משום דאו"נ הותרה לגמרי ולא צריך לצמצם משא"כ ברחיצה דכל גופו דמותר רק מצד מתוך מהיכי תיתי שיהי' מותר להרבות בשיעורין ותוס' לא כתבו בשבת רק בראוין לשתי' לשותה ממנו

ולכאורה הבאתי קצת ראי' לדבריו מהא דכלבו הובא ברמ"א סי' תקי"א דאם צריך מים לבשל או להדיח אז מותר להרבות בשבילו ולא בפשוט כיון דלהחם לתינוק בשביל ידיו ורגליו מותר יכול להרבות וגזירות רחיצה ליכא משום דרביתי' דתינוק לא גזרו וע"כ דלא שרי להרבות אם צריך רק לרגליו משא"כ בשצריך לבשל או להדיח דהוי נמי כאוכל נפש לבשל עוד הפעם בהם ביו"ט אלא שבאמת זה ליתא רק להר"ן שמחלק באמת בין שבת ויו"ט לענין דאורייתא אבל מתוס' גופא מכח דלא כהר"ן דהא הביאו ראי' מהא דנחיימי' אגב אימי' משמע דסברו תוס' דגם בשבת הטעם משום דמרבה בשיעורין וא"כ שפיר הקשה קדוש זקני ז"ל דתוס' לשיטתם דגם בשבת מרבה בשיעורין מותר וכ"ש ביו"ט אף דלא