שבט סופר חלק א קיד

והא דאמר בשלמא לפי מדה משלם א"ש דהא קשה מסיפא אמאי יהי' פטור נ"ל הא דכתבנו בלצי"ש לא אמרינ' קלב"מ לאו כ"ע מודו אלא אביי שמתרץ בב"מ הא מני ר"מ דסבר לוקה ומשלם ולא מתרץ כרבא דאתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ל"ל הא דרבא אלא אפי' לצי"ש פטור ורבא סבר רק לב"ד אמרה תורה כדי רשעתו אתה מחייבו אבל החיוב לשלם מוטל עליו ואי תפס לא מפקינן מני' ואביי סבר דמכל וכל פטרה אותו התורה מכדי רשעתו

ונ"ל מסברא לומר הא דפליגו רנדה"ק ורבנן אי גם כרת או מיתה בידי שמים פוטר מתשלומין היינו שדוקא החיוב של ב"ד דכדי רשעתו לא נאמר רק אם שתי החיובי' הם של דיני אדם וב"ד לא יכולי' לעשות לו שתי רשעות ורנבה"ק יליף מאסון אסון אפילו כרת פוטר אבל אי כל החיוב תשלומין הוא בידי שמים ולא בדיני אדם אז מסברא ילפינן כמו דפוטר מיתת ב"ד תשלומין ע"י ב"ד כן כרת או מיתה בידי שמים פוטר תשלומין שמחויב בידי שמים דבודאי לא קיל כרת ממיתה ממלקות דפוטר אלא שאנן אמרינן דאין זה מקרי שתי רשעיות משום דב"ד אינם עושים רק רשעה אחת אבל אם שניהם בידי שמים בודאי יש לומר דכרת או מיתה פוטר חיוב תשלומין בידי שמים וזה דוקא לאביי דכדי רשעתו פוטר מכל חיוב משא"כ לרבא לא נאמר כלל כדי רשעתו לפטור אותו לגמרי ולא הקילה התורה רק שלא לחייבו בב"ד אבל מהחיוב לא נפטר ולפי"ז בסוגי' כאן דאזלי לאביי דסבר דאף לצי"ש פטור משום קלב"מ אתי' לי' שפיר מתני' גם בלא רנבה"ק דהא בלצי"ש י"ל דגם במזיד אפי' אי לפי מדה משלם מ"מ כיון דלא הוי התשלומין רק בידי שמים א"כ מודה דפוטר כרת או מיתה ולא צריכין לאוקמי כרנבה"ק דוקא ומשו"ה שפיר קאמר אי לפי מדה א"ש ובמזיד פטור משום קלב"מ אבל לפי דמים דהוי תשלומי' בב"ד פריך שפיר אמאי פטור במזיד וע"ז מתרץ דמתני' כרנבה"ק דעשה יו"כ כשבת לתשלומין ואפי' בתשלומין ע"י ב"ד פטור בכרת וזה דוקא לאביי דסבר דפטור אפילו לצי"ש אבל לדידן דמחייב לצי"ש א"א לאוקמי לפי מדה ומשום קלב"מ וא"ש הכל ע"ד פלפול וחדוד

עוד י"ל הא דלא רצה הרמב"ם לאוקמי מתני' לפי מדה ופטור במזיד משום קלב"מ לפמ"ש תוס' ד"ה בשוגג חייב ולא פטור משום כרת או מיתה דתרומה משום דבשוגג הוי משום כפרה ורש"י כתב דבשוגג גם רנבה"ק מודה ולא יליף מאסון רק מזיד וי"ל זה דוקא אי באמת לפי דמים משלם י"ל הא דצריך לשלם לא הוי כפרה רק משום תשלומין חייבה אותו התורה ועיי' רמב"ן במלחמות כתובות פ' אלו נערות אבל אי לפי מדה משלם דחזינן דחייבו אותו התורה לשלם יותר מאשר מחויב בשאר גזילות ואף דעכשיו שווי' ארבעה צריך לשלם לפי מדה א"כ חזינן דחיוב תשלומין זה לא הוי כשאר חיובי תשלומין דגזלן בודאי י"ל כה"ג כ"ע מודה גם רש"י דהוי משום כפרה ולא שייך קלב"מ ותמוהי' לי דברי הפ"י וצל"ח שכ' דמשו"ה פירש"י במתני' אפי' במזיד בחמץ חייב משום דלא קיי"ל כרנבה"ק, ולפי מה שכתבתי לא צריכי' אנו לזה דלפי מה שפירש"י במתני' דלפי מדה משלה ולא לפי דמים גם לרבנה"ק חייב לשלם וכה"ג אי לפי מדה משלם גם רש"י מודה לסברת תוס' דאז הוי בשוגג בודאי משום כפרה ולא שייך קלב"מ וברור לפי דעתי. וי"ל דהרמב"ם סבר גם במזיד כן אע"ג דבמזיד לא שייך כפרה מ"מ כיון דחייבו אותו התורה לשלם לפי מדה יותר ממה שהפסיד לכהן א"כ חזינן דתשלומין דתרומה לא הוי כשאר תשלומין של גזלן ולא אמרינן דיפטור משום קלב"מ וא"א לאוקמי מתני' רק לפי דמים וא"ש

ומה שהקשה בצל"ח אף דמוקי למשנתינו כריה"ג מי הכריחו גם לזה לאוקמי שלא כהלכתא כרנבה"ק ולמה לא מפרש הטעם דפטור בסיפא משום מלקות דתרומה ואינו לוקה ומשלם והא דנקט חמץ לאשמועינן דמותר בהנאה ולא התרו על חמץ והתרו על תרומה כמו שכתב רש"י לפי דרכו ברנבה"ק דפטור משום מיתה דתרומה דאל"כ ליתני הכל במחץ יע"ש שנדחק ולפי דעתי במח"כ לא דמי דרש"י שפיר כ' דנקט תרומה משום דאתי לאשמעונין דפטור משום מיתה דתרומה וזה לא הוי מוכח אם היה נקט הכל בחמץ משום דהו"א דוקא בהזיד בכרת פטור כמו שמחלק רבא באמת דלא פטר לרנבה"ק רק בכרת ולא במיתה ותרתי אתי לאשמעינן בחמץ דמותר בהנאה ובתרומה דמיתה נמי פוטר אבל אי טעמא דתרומה משום מלקות לחוד זה היה יכול נמי לאשמעי' בחמץ לחוד במזיד פטור משום מלקות וממילא ידעינן נמי אי הזיד בתרומה פטור דמה לי הזיד בחמץ או הזיד בתרומה ולא שמעינן שום רבותא בהא דנקט תרומה ופשוט

ומה שתירץ משום דרצה לאוקמי אפי' כעולא דסבר ממונא משלם ולא לקי ג"כ לא א"ש לפי מה שכבר האריך הרא"ה בכתובו' גם הרמב"ן במלחמות הא דאמרינ' דחייבי כריתו' שוגגי' חייבין אפי' לרנבה"ק זה דוקא לר"י דסבר דגם בחייבי מלקיות כן אבל לר"ל דסבר דחייבי מלקו' שוגגי' פטורי' גה ח"כ פטורי' א"כ גם עכשיו דמוקי לרנבה"ק לרש"י לא אתו כר"ל ומה לי עולא או ר"ל אלא בחידושי לכתובות כתבתי שזה תלי' בפלוגתא דאביי ורבא מהיכא יליף ר"ל דגם חייבי מלקות שוגגי' פטורי' לאביי שאמר דטעמא דר"ל משום ג"ש דרשת רשע א"כ כמו במלקות דילפי' אפי' בשוגג ממיתת ב"ד אע"ג דבמיתה גופא ילפינן מתנא דבי חזקיה מ"מ כיון דגם במלקות פטור ילפינן לכל מילי דדמי מלקות למיתה א"כ גם באסון נמי כן אע"ג דלא יהי' אסון במזיד איירי מ"מ כיון דילפינן מתנא דבי חזקי' דגם בשוגג פטור גם בכרת אמרינן כן משא"כ לרבא דאמר דטעמא דר"ל משום דיליף מכה מכה א"כ בחייבי מלקות גופא כתיב ההיקש מה מכה בהמה לא חלקת בין שוגג למזיד אף במלקות כן י"ל באסון דכרת דלא אתקיש באמת לא ילפינן שוגג דכרת ממיתת כיון דלא כתיב ההיקש בכרת, וי"ל דלא אמרינן ההיקש דתנא דבי חזקיה רק במיתה ולא בכרת א"כ י"ל דלרבא אתיא הא דמוקמינן כרנבה"ק גם לר"ל אלא דהסוגיא אזלא כאן לאביי

ובזה ישבתי קו' תוס' בכתובות ל"ה ע"ב ד"ה מתני' כמאן מוקי לה דדוקא לאביי קשה אליבא דר"ל לשיטתו דיליף מרשע רשע אבל רב פפא י"ל דסבר כרבא דיליף ממכה מכה גם לר"ל ל"ק די"ל דמוקי מתניתן כרנבה"ק ובשוגג מודה ואכ"מ ועיין כתובות דף ל"ה ע"א בין תבין את אשר לפניך צלח רכב ע"ד אמת ואחריתך ישגא כחפץ רבך ודודך חפץ הצלחתך ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סח

שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון פ"ה חו"ב המפורסם בנש"ק כקש"ת מו"ה אלעזר לאוו נ"י אב"ד דק"ק אונגוואר יע"א

מכתבו הגיעני ע"נ ועוררני עוד הפעם על מה שהיה המדובר בהיותנו במסיבה אחת בעיר פעסט לעיין בספר היראים מר"א ממיץ במלאכת שבת דף כ"ז וז"ל בשלהי אלו דברים בפסחים אמרינן האיך יצא השוחט מכלל מקלקל שהרי הבהמה יקרה וטובה מהשחוטה כדאמרינן בחולין ח' ע"א סכין של ע"ז מותר לשחוט מקלקל הוא לא קשי' דלענין ע"ז שאני דכתיב ולא ידבק וכו' ומאחר שפחתו דמיה בשחיטה לא ידבק קרינן ביה אבל לענין שבת שעשה מלאכה ואע"פ שפחתו מדמיה מתקן הוא לענין שבת דרוב מלאכות כן הוא חתך בגד ועשאו חלק פחתו דמיו ופירש כל המקלקלין פטורין כך הוא כל המקלקלין מלאכתן שלא עשאה כמשפט עושי מלאכה ואין פירושו כל הפוחתין דמים דבר הנעשה ולענין ע"ז פירושו מקלקל שפוחת דבר הנעשה מדמיו הראשונים יע"ש, ומע"כ כתב שיש להעמיס זה ג"כ בדברי תוס' חולין ולפי דעתי דברי ר"א ממיץ מטין לדברי תוס' שבת ק"ו שכתבו לר"י פליגו ר"י ור"ש בחובל וצריך לכלבו אבל במקלקל גמור גם לר"ש פטור בחובל ומבעיר ור' יודא פוטר אף בצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרה וחלקו בין שוחט אף דנמי מקלקל הוא לענין ע"ז מ"מ לענין שבת חייב אע"ג דקלקולו יתר על תיקונו ולא הוי רק תיקן קצת כמו