שבט סופר חלק א קי

משום זה לא גזרינן דישרוף סמוך לחשיכה ועיין בפנ"י ביצה דכתב דמה"ט אמר רב אשי דטעמא דעירוב תבשילין משום דיאמרו דאין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול ולא קאמר משום דלא יאפה מיו"ט לשבת סמוך לחשיכה דלא שייך הואיל משום דלא שכיח סמוך לחשיכה יע"ש ולתוס' צריך לומר דסברו דגם בשביל דרבנן גזרינן במילתא דשכיח כמ"ש הרמב"ן במלחמות דגם רב אשי דאמר משום דאין אופין מיו"ט לחול אע"ג דהוי דרבנן דלרבה דאמרינן הואיל מ"מ גזרינן אף בשביל דרבנן היכי דשכיח כדמצינו בכמה מקומות משו"ה כתב תוספות שבת דאין לגזור אטו שלא צורך דלא שכיח שיבער שלא לצורך משא"כ כאן בפסחים כתבו משום שלא לצורך דשכיח שישרף כדי שלא יבוא לידי איסור בל יראה כמ"ש בצל"ח וזה כדברי הרמב"ן מ"מ לתירוצי לא צריכין לכל זה דטעמא דלא גזרינן אטו תרומה שלא לצורך משום דאמרינן הואיל ורק משום דגזירה דקדשים גזרינן ועיין

ועוד אדבר בדברי תוס' דהקשו מאי פריך כתישה ביו"ט מי שרי דהא מה"ט דחרישה שרי משום הואיל ה"נ כתישה ועוד דהא אין עשה דוחה עשה ול"ת ואין שריפת קדשים דוחה יו"ט כדיליף מקראי והנה קושי' תוספות להני דאמרי דיליף מקראי יש לישב בפשוט לפי מה שכתב תוספות בשבת וביבמות הא דלא יליף מהא דאין שורפין קדשים ביו"ט דאין עשה דוחה ל"ת משום דאפשר לקיים למחר וכן כתב רש"י בשבת בפירוש דממעטינן במילה שלא בזמנו משום דאפשר למול למחר וכן קדשים אפשר לשרוף למחר משמע דלא ילפינן משריפת קדשים רק מה דאפשר לקיים למחר אבל כאן בכיסוי דכתב תוספות דמיירי שאם ימתין ינגב הדם א"כ א"א לקיים רק ע"י הדחיות הל"ת לא ילפינן מקדשים דאין שורפין דשאני התם דאפשר אח"כ ועיין בתוספות שבת כ"ד ובמהר"ם לובלין שם ונדחק

ועוד י"ל כיון דעשה דוחה ל"ת ורק דילפינן מקרא דלא דחי ל"ת די"ט אין לוקין עליו דהוי רק לאו הבא מכלל עשה כמ"ש תוס' בסוגי' דמתוך דמשום הכי אין לוקין לב"ה בעולת נדבה אע"ג דממעטינן משום לכם ולא לגבוה לא אהדרי' לאיסורא קמא וכן מצאתי בט"א באבני מלואים מגילה אבל בצל"ח פסחים דף ק"כ כתב דרק למתוך אמרינן דהותרה ולא אהדרי' לאיסורא קמא משא"כ באין שורפין דהוי רק משום עשה דוחה ל"ת לא שייך לומר דהותר והוי כמו גיזה בפסולי מוקדשין וזה לכאורה ג"כ תלי' לשיטת תוס' דלא שייך בשריפת קדשים מתוך משא"כ לרש"י דאמרינן מתוך אף בשלא לצורך בלא"ה צריך קרא שלא לשרוף קדשים ועיין בפנ"י שבת שם, ומדברי תוס' כאן משמע כצל"ח דאמרינן בשריפת קדשים גם למאן דילפי מקראי אהדרי' והקשו שפיר גם לאלו מ"ד דילקו אחרישה משום דלא דחי אבל אי לא אמרינן אהדרי' י"ל דרב חסדא סבר כהני מ"ד ויו"ט לא הוי עשה ול"ת ומקשה שפיר דלא חייב אחרישה ופהת היה שביתת קולמסי רבך אוה"נ דו"ש. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה סה

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ובקי ז"ר יפ"ת בעל פיפיות המאוה"ג כש"ת מו"ה דוד ליב זאלצער נ"י אב"ד דק"ק באטרקעס והגליל. (כעת הוא הגאון אבדק"ק האמאנא יע"א)

אחדש"ה את מכתבו קבלתי ע"נ עם פלפול בסוג' דמל"כ ומפני שהוצרכתי לילך אז לע"מ וויען לצורך ענין גדול לא יכולתי להשיב מפני הכבוד ומעת שחזרתי לביתי רבו עלי הטרדות ובפרט עתה בתחילת הזמן עת אסיפת העדרים והתחלת לימוד הלו"ת סוגי' עמוקה וגם עתה לא באתי בארוכה לפלפל בדבריו, אשר העלה לישב קושי' אאמו"ר מאוה"ג בכ"ס ק"ז מאי קדייק רבא מאבוה דשמואל דתוקע לשיר יצא דלמה סבר כראב"י דמצה דזה"ז דרבנן ותוס' כתבו דמשו"ה לא דייק רבא חברייתי פסחים דאכלו שלא במתכוין יצא משום מרור דרבנן א"כ גם מאבוה דשמואל לא מוכח דתוקע לשיר יצא וראיתי בתוך דבריו שכתב אי מצ"כ גם בקדשים צריך כוונה ובאמת מרמב"ן במלחמות ר"ה מוכח להיפוך שפסק להלכתא דמצ"כ וכתב דמר"י שבנתן מתן א' ליכא ראי' משום דקדשים שאני דלא צריך כוונה ומשו"ה ג"כ עובר בבל תוסיף בלי כונה דהא שוחט קדשים לשם חולין כשר ועלו לבעלים לשם חובה ואפי' בחטאת יע"ש והנה משוחט קדשים סתם ליכא ראי' משום דשאני דסתמא לשמה קאי ומשו"ה הביא הרמב"ן אפילו לשם חולין נמי כשר ורק מתעסק פסול וכן במצוה לא מהני מתעסק אפי' למ"ד מצוות אין צ"כ אלא שדברי הרמב"ן תמוהים דהא בסוגי' ערוכה זבחים מ"ה ע"ב מוכח דאע"ג דכשר לשם חולין מ"מ אינו מרוצה וכן פסק הרמב"ם פ"טו מהל' פסהמ"ק ומצאתי וראיתי בספר דרוש וחדוש רע"א זצ"ל בכתבים סי' מ"ד שעמד בתמי' זו וכתב שט"ס הוא ברמב"ן וצ"ל כשרים אלא דלא עלו לבעלים לשם חובה ואפי' חטאת ג"כ כשר וכיון דכשר יש בלעבור בל תוסיף אף בלא כונה והנה כחלוקו של רמב"ן נוכח ג"כ מהרמב"ם שפסק כר"י במתן אחת ולעבור לא בעי כונה ופסק ג"כ מצ"כ בהל' שופר ולפי דברי הה"מ שמחלק בין מעשה וליכא מעשה ודווקא בשופר דתלי' בשמיעה ע"ש ניחא אבל לדברי הר"ן שכתב דוקא במידי דאכילה משום דנהנה ואפילו במעשה צ"כ א"כ מפני מה פסק כר"י דמתן אחת ולפי דברי הרי"ו הובא במג"א תשנ"א תלי' זה בזה אי מצ"כ גם בל תוסף צריך כונה וע"כ כחלוקו של הרמב"ן דשאני קדשים שכשרים אפי' לשם חולין

ומה שכתב ג"כ בתירוץ האחר דמשו"ה דחי עשה ל"ת אע"ג דל"ת חמור דלוקין עליו דמשום דבעשה איכא ג"כ בל תגרע כמו שכ' הרשב"א פ"ק דר"ה אינו נכון לפי מה שכ' הרמב"ם שגם מי שהורה דבשר חיה מותר בחלב עובר נמי על בל תגרע מוכח שגם בל"ת עובר בבל תגרע כמו בעובר על מ"ע א"כ אכתי קשה אמאי דחי עשה ל"ת דחמור ועיין ברמב"ן פ' יתרו בטוב טעם ודעת מפני מה עשה דוחה ל"ת ואגב אומר על קושי' הטורי אבן לדברי הרשב"א שסובר שגם מ"ע אם מבטלה עובר בלא תגרע א"כ למ"ד לוקין על לאו שאין בו מעשה על כל מצות עשה יהי' חייב מלקות והנה קושיתו הוא ג"כ למ"ד לוקין על לאו שבכללות דהא לא תגרע לאו שבכללות הוא אלא שראיתי ברמב"ן פ' משפטים על קרא ובכל אשר אמרתי עליכם תשמרו שהביא דרשא דמכילתא לעשות כל מצות עשה באזהרה ולאו הוא וכתוב הרמב"ן שצ"ל שהוא לאו שבכללות שכולל כל מצות עשה וכה"ג שאינו מזכיר שם העבירה כלל כ"ע מודים שאין לוקין על לאו שבכללות וא"כ בל תגרע נמי כן הוא והא דקאמר אביי הישן בשמיני בסוכה ילקה צ"ל ע"כ מכות מרדות והרמב"ם בה' סנהדרין לא כתב שלוקין על בל תוסיף ולא תגרע מה"ט דהוי לאו שבכללות ועיין

ואשר אני אחזה לישב הקושי' לפי מה שכבר העיר בפ"י בסוגי' על דברי התוס' שהקשו על רבא דלא קדייק מסוגי' דפסחים דהא על אבוהו דשמואל נמי קשה דלדייק מבריית' דאכלו שלא במתכוין יצא ותי' בפ"י משום די"ל דמרור לא מקרי נהנה משא"כ מצה ובאמת שמואל לא פסק כברייתא במרור רק כר"י דצריך כוונה ומצה שאני שנהנה וא"כ לרבא דסבר דליכא חילוק בין מצה לתוקע לשיר ולא סבר החילוק בין נהנה א"כ לרבא קשה דלדייק שמואל מברייתא דהא במרור שלא שייך שכן נהנה יצא וכ"ש במצה ולרבא באמת ליכא חילוק וע"כ צ"ל דאי מברייתא משום מרור דרבנן וקמ"ל אבוהו דשמואל אפי' במצה דאורייתא נמי ושפיר קדייק רבא לדידי' דליכא חלוק בין מצה ותוקע לשיר דאפי' בדאורייתא נמי סבר שמואל מצות אצ"כ דאל"כ מאי קמ"ל דהא מברייתא מוכח כמ"ש תוס' לרבא וזה פשוט

והנה בפסחים כתב תוס' דלא יכול רבא להביא ראי' מברייתא דאכלו שלא במתכוין משום דשאני מרור