שבט סופר חלק א קח

אגיד בשום דבר וצריך שיהי' כורת לגמרי מ"מ מהני תנאי וגם מקרי שמו של נכרי עליו אע"ג דאמרינן שיחזור לו כיון דמ"מ ברשות הגוי הוא ותלי' ברצונו להחזיר לו ואם לא רצה נתקיים המקח ולא יכול לתבעו בדין בודאי נקרא שמו עליו

שוב ראיתי בשו"ת שיבת ציון שהביא שטר מכירת חמץ מה שתיקן אביו בעל נוב"י בהסכמת בית דינו הגדול ז"ל ובסי' י"א כתב והנה פרטנו כל מה שבחדר אוכלין ומשקין ולא כתבנו סתם כל מה שבחדר משום שלפעמים יש בחדר ההוא כלי מתכות אי כלי זכוכית או כלי חרס מצופים באבר ואם ימכור כל זה להאינו ישראל ויקנה מהא"י אחר הפסח יהי' צריך טבילה מחדש וכן בשו"ת קדוש זקני בעל ח"ס זצ"ל באו"ח סי' ק"ט כתב בתוך ד"ה אמנם מפני כן בנוסחא שטר מכירת חמץ המפורסם בידי תלמידינו כתבנו ע"פ מ"ו הגאון מו"ה נתן אדלער זצ"ל שאינו מוכר אלא החמץ הנדבק בדופני הכלים ולא הכלים עצמם דא"כ כל כלי מתכות צריכין טבילה אחר הפסח כשיחזור ישראל ויקנה מהגוי וכן בספר חכמת אדם דלא ימכור היורות משום דצריך אח"כ להטבילן ובודאי אלו ראה הדר"ג נ"ו דהני גאונים כתבו בפשיטות דצריך טבילה לא הי' דעתו נוטה להקל להלכה מכ"ש למעשה והי' זה לו שלום וברכה ידידו הכותב וחותם וה' שנותיו יאריך הכ"ד. פה פרעסבורג לסדר כי ברוך הוא. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סו

שלום וברכה לאהובי תלמידי המופלג מורג חרוץ ובקי יפ"ת כש"ת מו"ה דוד יהודא בוים נ"י יושב על התורה בק"ק ניישטאדל יע"א

אחדש"ה ראיתי דברי תורה אשר כתבת בסוגי' דהרהינו פסחים ל"א מגילה עבה מלאה מזה ומזה כתובה ויען כי אני טרוד מאוד בענינים שונים לא באתי כעת רק לעורר על איזה דברים ובתוכו תמצא תשובה על הדברים שכתבת וראשית דבר על מה שכתב הרמב"ם בפ"ד מה' חו"מ שצריך שיגיע הזמן קודם הפסח דוקא וגם מעכשיו והרהינו, וכבר עמדו עליו הר"ן והרא"ש והה"מ כתב בשהגיע הזמן לאחר הפסח לא מהני מעכשיו משום הואיל ואיבעי לפדותו הוי כשלו ובב"ח מישב שיטת הראשונים דאף בהגיע הזמן אחר הפסח איירי הא דלא אמרינן הואיל כמו דאמרינן דעבר משום בל יראה משום הואיל דאבעי מתשול עלה דהיינו דוקא בפסח עצמו לעבור עליו אבל לאחר הפסח לאסור אותו בהנאה לא אמרינן הואיל והפר"ח תמה עליו כיון דלאחר הפסח לא אסור החמץ אלא משום קנסא דעבר על ב"י וב"י אלמא דכל חמץ שעבר עליו אסור בהנאה יע"ש

ותמוה כי באמת זה פלוגתא בירושלמי בחמץ של נכרי וקיבל עליו אחריות אי אסור בהנאה דר"י סבר דמותר ור' יוסי סבר דאסור יאמר חמץ של נכרי הוא וישראל הוא דעבר עליה ועיין במפרש שם דיהיב טעמא ר' יוסי לאסורי ונדחק בפירושו ובח"י סי' ת"מ הגרסא ר"י מותר וטעמא כיון דחמצו של נכרי וישראל הוא דעבר עליה לא קנסינן לאסור חמצו של נכרי וא"כ גם אי עבר על חמץ משום הואיל ועיקר החמץ של הקדש או של נכרי נמי תלי' בהך פלוגתא דר"י ור"י דשייך נמי האי טעמא כמו באחריות כיון דגוף החמץ לאו שלו הוא רק עבר עליה לא קנסינן שם אחרים ותמוה על הב"ח דפשיטא ליה דלא קנסינן אי עבר משום הואיל וביותר הפר"ח שכתב ואין זה כלום דחמץ של נכרי שקבל ישראל אחריות אסור לא"ה ותמה עליו כיון שגוף החמץ של גוי לא שייך לאסור בהנאה ומתוס' אין ראי' דמשכון שאני כיון שהמשכון קנוי מיהא לישראל לשיעבור ואפותיקו שייך למקנסי' משא"כ בפקדון גמור ושוב הביא הפלוגתא בירושלמי יע"ש וא"כ י"ל דגם מדברי הרא"ש לא מוכח דאסור באחריות גם לאה"פ דוקא במשכון שקנו לישראל עכ"פ לשיעבוד אבל בפקדון גמור י"ל דגם הרא"ש מודה שמותר ולא קנסינן וממילא ליכא סתירה בדברי ח"י בסי' ת"מ דלא כתב אלא בפקדון דמותר משא"כ בסי' תל"א דאיירי בהלואה שפיר מסכים דצריך הרהינו משום אחריות ובפנ"י שם כתב דאפשר מאן דאוסר היינו דוקא באכילה ולא בהנאה וכן מוכח מדברי הראב"ן הובא באליה רבה דסבר בחמץ של נכרי שקיבל עליו ישראל אחריות אסור רק באכילה ומוקי מתניתן דחמץ של נכרי מותר בתנאה בישראל קיבל עליו אחריות והטעם נ"ל דהא אומרים באסורי הנאה הרי שלך לפניך ואם החמץ בעין אף שאסור בהנאה מ"מ יכול לומר הרי שלך לפניך כמבואר במג"א וא"כ מאי הועילו חכמים ומה אהני קנסם דהא יכול להחזירו להנכרי ולא קנסו באמת רק באכילה וסבר הראב"ן כמ"ש בפנ"י דלא פליגו בירושלמי דר' יוסי דאמר אסור יהיב טעמא לאסור ולדינא יש לצדד להקל בפקדון בקבלת אחריות להתיר בהנאה כיון שיש סוברים דגם הרא"ש ותוס' מודים להתיר בפקדון אבל במשכן יש להחמיר כאשר כתבתי די"ל דגם הח"י מחמיר כרא"ש במשכון משום דישראל יש לו ג"כ שיעבוד עליו וכ"ש בנכרי שהלוה לישראל על חמצו דכתב הרא"ש דצריך הרהינו משום אחריות שהתנאי הוא שאם לא יפדה יהי' להנכרי למפרע ואם נאנס נתבטל הקנין כמ"ש המג"א סק"ג א"כ ה"נ כשנאסר בהנאה מחמת אחריות נתבטל הקנין ונעשה של ישראל אסור לסלק דמי חובו באיסור הנאה והוי כקנס לישראל בשלו משא"כ כשהוא בידי נכרי אף אם נאסור אותו בהנאה מחמת שהישראל חייב באונס המשכן מ"מ יכול לומר לו הרי שלך לפניך ואינו מחויב לפדותו מיד נכרי משא"כ כשהחמץ בבית ישראל דאסור לישראל לסלק חובו באיסור הנאה ומהני קנסא לישראל משא"כ בפקדון שהוא של נכרי לגמרי וי"ל דכה"ג הרא"ש מודה דלא נאסר בהנאה דלא אהני קנסא דיכול לומר שלך לפניך אבל צריך לבער משום אחריות אבל לאחר הפסח מותר שוב ראיתי מה שכתב המקור חיים בסי' תמ"א ועיין

וראיתי מה שכתב לישב הרמב"ם דצריך שהגיע הזמן קודם פסח מקושי' הרא"ש ניחא לפי מה שמבואר בחו"מ סי' ק' פלוגתא בהראשונים אם גם בקבע לו זמן פרעון אם לא פרע בזמנו אי נותנין לו עוד זמן שלשים יום והרמב"ם סבר בפ"ב מה' מו"ל דגם בקבע לו זמן נותנין לו עוד זמן ור"ח סבר דוקא בסתם הלואה נותנין לו עוד זמן משא"כ בקבע לו זמן בשעת הלואה והנמוק"י בסוף בב"מ הביא ראיות ר"ח מהא דאביי כיון דמטי זמניה ולא פרעי' איגלאי מלתא למפרע דמעיקרא ברשותי' הוי קאי ופלפלת והעלית לשיטת הרמב"ם דגם בקבע לו זמן נותנין לו ג"כ זמן אחר מוכרח לומר דבהגיע הזמן קודם פסח אם תדייק יותר תראה בעצמך דבריך אלו מרפסין איגרי' ואין להם שחר כלל ורק זאת אעורר אותך כי מדבריך נראה שרק לאביי הוכיח ר"ח בקבע זמן לא יהבינן ליה עוד זמן אחר ולא לרבא אבל לפי מה שהביא בעל התרומות שער ג' בשם ר"ח מרבא דאמר אישתכח דהשתא קא קני ג"כ ראיותו ור"ח דייק מלישנא דאביי דאמר כיון דמטא זמני' ולא פרעי' וכן נמי רבא דאמר דהשתא קא קני משמע דמיד שלא פרע קא קנו ולדברי הרמב"ם אין זה ראי' דיש כמה אופנים דלא יהבינן ללוה זמן אחר עוד על שעת פרעון וג"כ זה דוקא אם הלוה מבקש שיתנו לו זמן עד שיהי' לו כסף או מטלטלין לשלם אבל בסתמא לא ויש להאריך אבל אסתבר בזה כי טרוד אני בשאר ענינים והנני רבך חפץ בהצלחתך וטובך. פה פרעסבורג ערב חג שבועות יום מתן תורתנו. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סז

שלום לך תלמידי הרבני המופלג מורג חרוץ מלא וגדיש בע"פ ווחיק מלא עתיק מו"ה דוד יהודא בוים שי' בק"ק עיר חדשה יע"א

קבלתי קונטרסך כתובה מזה ומזה בדברי חדושים בסוגי' דהואיל ושמחתי כי ראיתי כי אתה יושב באוהל התורה בעיון להעמיק בדברי הש"ס ופוסקים והעלית דברים נכונים בישוב כמה דברים ואף שיש לפלפל עליהם אבל עיקרן