שבט סופר חלק א קז

איכא תחילת שיש דמותר מה"ת באכילה ואסור בהנאה וע"כ לא איירי מאיסור דרבנן אלא מאיסור תורה ותמוה לי טובא על דברי שעה"מ בפ"א שם שהקשה על דברי הרא"ם דנראה מדבריו דלחזקי' רק בתוך זמנו אסור בהנאה דלא יאכל מיירי בתוך זמנו דא"כ קשה לחזקי' מהא דקאמר משעה דאסור באכילה אסור בהנאה וכתב דליכא למימר דמשעה שאסור באכילה אסור בהנאה היינו מדרבנן וס"ל לחזקי' דמדרבנן אסור משום שמא יאכלנה דא"כ קשה אמאי לא מוקי לה נמי כר"ש דהא לפי דעת הרא"ם אסור בהנאה מדרבנן וע"כ צ"ל דתלמודא סבר דמשעה שאסור באכילה מדאורייתא קאמר והדרי הקושי' ובמח"כ דברים אלו אין להם שחר ובפשוט הי' יכול לומר דא"א לומר מדרבנן קאמר דא"כ האיכא חמש דאסור באכילה ומותר בהנאה וע"כ מדאורייתא קאמר וצ"ע ויש להאריך עוד ואין הזמן מספיק והי' זה לך שלום וברכה רבך חפץ בהצלחתך. פה פרעסבורג י"א למבנ"י קדושים תרנ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סה

שלום וכ"ט לידידי הרב הגאון הישיש חו"ב המפורסים כקש"ת מו"ה ישוע ברוך רייניטץ אב"ד דק"ק טשעטשאוויטץ יע"א

ראיתי במכתבו על דבר מי שמכר כלים שלו לנכרי בערב פסח בשביל חמץ שאם יחזור ויקנה להנכרי לאחר הפסח אי צריכין טבילה כמ"ש תוס' ע"ז ע"ה בד"ה אי וכו' והמוכר כלי לנכרי וחזר ולקח ממנו צריך טבילה כיון שנקרא על שם נכרי ומצדד הדר"ג ופתח בכח דהיתרא די"ל דאין צריך טבילה מתרי ותלת טעמא והעיקר משום לדידן שמוכרים הכלים בזול וידוע שיחזור הנכרי לאחר הפסח כמו שרגיל וא"כ אע"ג דהוי מכירה גמורה י"ל דעכ"פ אין שמו של נכרי עליו ובכלי מדין צריך להיות שמו עליו כמ"ש בתוס'

ולכאורה רציתי לומר מלבד דאין זה מוסכם מכל הפוסקים דצריך דוקא להיות שמו עליו דהא כתבו תוס' דמה"ט אע"ג דאומן קונה בשבח כלי לא צריך טבילה משום דאין שמו עליו ושאר פוסקים פליגו בזה ועיין ברא"ש דסבר אי אומן קונה בשבח כלי צריך טבילה וא"כ לדידהו אין צריך שמו עליו ועיין בטור יו"ד סי' ק"כ גם כתוס' י"ל דוקא באומן כתבו זה דאין שמו עליו משום דאינו דומה לגמרי לכלי מדין דהוי שמו עליו והכלים היו של הנכרים משא"כ אף אם אומן קונה בשבח כלי מ"מ כמשלם לו שכרו צריך להחזיר הכלים הבעלים ואין שמו של אומן עליו כה"ג אין צריך טבילה משא"כ במכירה גמורה והוחלט לגמרי לבעלים לא תלי' בשמו עליו אלא ממה שכתבו תוס' דאם חזר ולקח הכלי מנכרי שמכרו לו צריך טבילה כיון שנקרא על שם נכרי למאי צריכי לומר לומר כיון שנקרא על שם נכרי אף דהוי מכירה גמורה קודם שלקחו משמע מדבריהם אף במכירה גמורה נמי צריך להיות דוקא להיות שמו של נכרי עליו וא"כ במוכר כלי חמץ לנכרי אע"ג דהוי מכירה גמורה אם לא נקרא שמו של נכרי עליו פטור מטבילה וכמו שצידד מעכ"ת נ"י ובשו"ת מוהר"ש הלוי ח"מ סי"ד הובא בקצה"ח סי' ש"ו הוכיח מדברי תוס' אלו הא דאומן קונה בשבח כלי לאו דקונה השבח לחוד אלא דקונה ג"כ גוף הכלי דאל"ה למאי צריכין תוס' לומר משום דאין שמו עליו תיפוק ליה משום דגוף הכלי לעולם הוא של ישראל ומהיכי תיתי דחייב טבילה אפילו למ"ד דאומן קונה בשבח כלי כיון דלא קנה גוף הכלי יע"ש משמע אף בקנה ג"כ גוף הכלי פטור משום דאין שמו עליו אבל עדין יש לומר כמו שחילקתי דוקא באומן שאין לו קנין גמור בהכלי דצריך להחזירו לבעליו לאחר שיתן שכרו לישראל משא"כ במכירה גמורה

וראיתי בתה"ד סי' ש"ט דנוכל לומר דאף הגאונים המצריכים טבילה לכלי שתיקנו אומן גוי לישראל מטעם דאומן קונה בשבח כלי מודים דלא קונה אומן רק נגד השבח ואפ"ה צריך טבילה משום שבח ואהא פליגו שאר הגאונים וכתבו שאין צריך טבילה שאין שם הגוי עליו משום האי שבח דאי נימא דאומן קונם בשבח כלי גם גוף הכלי א"כ אמאי אין שם הגוי עליו יע"ש ומדבריו שכתב אמאי אין שם הגוי עליו משמע דבכל כלי שיש לו קנין בגוף הכלי שם הגוי עליו ודוקא משום דאין לו קנין אלא בשבח הכלי לחוד אין שם הגוי עליו וא"כ בחמץ דיש לו קנין גמור בגוף החמץ בודאי נקרא שם הגוי עליו וק"ו הוא משבח כלי אע"ג דצריך להחזיר לו הכלי אף אם יש לו ג"כ קנין בגוף הכלי וכ"ש במכירה גמורה דאין צריך להחזיר לו בודאי שמו עליו ועיין ברמ"א סעי"א שהביא בשם או"ה ישראל שגנבו או גזלו ממנו כליו והוחזרו לו אין צריך טבילה והטעם משום דבגנב או גזלן אע"פ שנתייאשו לגמרי מאחר שאינם רשאים להחזיק בו בפרסום לא נקרא שם העכו"ם עליו דאין צריך טבילה יע"ש ונשמע מיני' תרתי דאף בקונה לגמרי כמו בגנב וגזלן שקנאו לגמרי לאחר יאוש מ"מ צריך ג"כ שיהי' נקרא שמו עליו וגם לפי תה"ד דאם קונה גוף הכלי ממילא שם הגוי עליו שאני גנב וגזלן שאין רשאים להחזיק בו בפרסם אין נקרא שמו עליו משא"כ באומן כל זמן שלא נתן לו שכרו ובמשכנתא שכתבו תוספות הממשכן כלי לנכרי וחזר ופדה אין צריך טבילה לענין הא ודאי לא הוי כזביני וכתבו הפוסקים אפילו בדעתו לשקועי' ופדה לבסוף נמי י"ל מה"ט כיון דאין לגוי קנין במשכן של ישראל ויכול לפדותו ג"כ אין צריך טבילה משא"כ בנכרי הממשכן אצל ישראל אע"ג דג"כ אין לו קנין בהמשכן ולא עדיף משכירה ושאולה דפטור מן הטבילה מ"מ חייב ועיין במהרש"א שם

ובמג"א סי' תמ"א כתב הטעם דמשכן של נכרי אצל ישראל צריך טבילה בדעתו לשקועי' אע"ג דלענין חמץ לא עבר ומותר לאחר הפסח היינו משום דנקרא שמו של ישראל על משכן הכלי ומשו"ה צריך טבילה יע"ש ובודאי לפי האי טעמא דמג"א לא צריך טבילה רק מדרבנן במשכן של נכרי אפילו בדעתו לשקועי' אלא שצ"ע דא"כ בספק שכתב הטור סי' ס"כ דצריך טבילה בלא ברכה ולשאר פוסקים אף בידעינן בודאי שאין דעתו לשקועי' והספק רק אי משכן כזביני והרמב"ם פסק לקולא וכתב הר"ן דטעמא משום להרמב"ם דכל טבילת כלים רק דרבנן הוי ספק דרבנן ולהטור דהוי מה"ת משו"ה פסק בספק להחמיר ולדברי המג"א דאף בדעת לשקועי' צריך טבילה משום דשמו של ישראל עליו וזה ודאי רק דרבנן א"כ גם לטור קשה למה פסק לחומרא וכיון דבמשכן אף בדעתו לשקועי' הוי רק מדרבנן וצ"ע כעת

ונבוא לנדון דידן לאחר הקדמת הדברים שהדר"ג מצדד עוד לפי דברי הט"ז או"ח סי' תמ"ח דלא מהני המכירה אם מכר הנכרי החמץ לישראל אחר וצריך למכור דוקא לישראל שקנה ממנו משום דהוי כמוכר לו על תנאי שלא ימכור החמץ לישראל אחר וכתב מע"כ לפ"ז עדיין החמץ אגיד גבי ישראל מצד התנאי ולא נתק לגמרי מקדושת ישראל ואין צריך טבילה ומה"ט רצה לומר אפילו הנכרי לא קיים התנאי ומכרו לישראל אחר ג"כ יש לדון אי ישראל השני צריך לטבול משום דעדין אגוד לגבי בעלים ישראל ולא נפיק מקדושתו ובמח"כ לא הי' צריך לזה דאפילו אי אמרינן דלא אגיד לגבי ישראל ראשון והוי מכירה גמורה לנכרי אם חזר ולקחה בעלים הראשונים בחזרה ממנו אם מכרו לישראל אחר לא צריך טבילה דהא לא מהני המכירה לישראל אחר כלל אי משום התנאי כמ"ש הט"ז או מטעם שכתב המג"א דלדידי' אפקרי' ולכ"ע לא אפקרי' ועיין במחצית השקל מה שכתב לפרש דברי המג"א מטעם שכתב הט"ז ועיין בח"ס יו"ד שי"ז שמפרש דבריו או מטעם שכתב בשו"ת משאת בנימן סימ"ג דאתני' עלה מדין מערופיא דיוצא בדיינים ולכ"ע המכירה לא מהני אפילו בדיעבד לישראל אחר וממילא דלא צריך טבילה במכרו לישראל אחר אבל במכרו לחזרה לאותו ישראל שמכרו לו אז יש לדון אם צריכין טבילה דאף הנכרי הוי קנין גמור ואם אינו רוצה לו לא יכול לתבעו בדין כמ"ש המג"א ולא אגיד לגבי הישראל כלל כיון דלא יכול לתבעו אם אינו רוצה להחזירה ומשום דהוי מכירה על תנאי דלא ימכרנה לישראל אחר לא מקרי שעדיין הוא ברשות ישראל וכדומה גבי גט שצריך שלא יהי'