שבט סופר חלק א קה

אף במינו צריך דבר חשוב חזינן דמתניתן נקט אף דאינו דומה לגמרי ובפשוט הי' יכול מע"כ נ"י להקשות דלא דמי חמץ בפסח דאסור אף שלא במינו משא"כ אי איסורי הנאה קחשיב בודאי אינו אוסרין שאר איסורים רק במינו כמו יין נסך דחמור מכל דאינו אוסר רק במינו אלא דמקשה מע"כ משום דמשמע מלשון מתניתן דאלו אסורין ואוסרין בכ"ש דמתניתן רצה לאשמועינן דלא אוסרין רק בתערובות הראשון ולפי מה שפרשתי דבריו ומשו"ה מקשה דלא יכול מה"ט לנקוט חמץ בפסח משום דאוסר נמי בתערובות שני

ונ"ל לומר דאפ"ה שפיר פריך דהא דאמרינן בחמץ תרי משהו היינו כמו שהסביר נקה"כ כיון דאוסר גם באינו מינו א"כ ליכא חילוק בין תערובות ראשון לשני דדוקא דבר שאינו אוסר במשהו רק במינו לא אמרינן תרי משהו משום דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה ולא דמי לדם הפר ודם השעיר כיון דכח אחר מעורב בו לא אמרינן מב"מ לא בטל כמ"ש הר"ן חולין דף ק' משא"כ חמץ דאוסר אף באינו מינו לא שייך סברת הר"ן יע"ש. וא"כ בחמץ לפני פסח אף דאוסר בפסח באינו מינו וחמור משאר איסורי הנאה דאינו אוסר רק במינו היינו משום דבפסח בכרת ולא בדילי כמו שכתב רש"י פסחים דף למ"ד משא"כ לפני הפסח וא"כ ומה"ט פסקינ' ג"כ בש"ע או"ח סי' תמ"ז דלפני פסח בטל בששים וא"כ הקושי' דלתני חמץ בפסח דאינו אוסר ג"כ לפני זמנו רק בששים וממילא לא אמרינן ג"כ דחמיר חמץ בפסח משאר איסורי הנאה שוב ראיתי מה שכתב בפלת"י סי' ק"י דמקשה מאי פריך ולתנו ככרות של ב"ב דלענין חמץ בפסח לא בטל אף בלא דבר שבמנין וכתב גם כן דהקושי' הוא משום לפני זמנו יע"ש

וראיתי שיצא מע"כ מחותני לחדש דהא דאמרינן תרי משהו זה דוקא אם נתערב בתוך הפסח אבל אם נתערב קודם פסח אף להרמב"ם דאמרינן חוזר וניעור מ"מ לא אמרינן תרי משהו דטעמא דאמרינן תרי משהו בחמץ משום דאינו מינו כמינו יחשב ולא הוי כח אחר מעורב בו משא"כ בנתערב קודם פסח אז שפיר י"ל דמקרי כח אחר מעורב ורצה לישב בזה לשון הרמב"ם בפ"א מהל' חמץ שנתערב בד"א תוך הפסח בין במינו ובין שלא במינו אוסר בכ"ש ועיין בהה"מ ובכ"מ שם ואי אמרינן תרי משהו דוקא בנתערב תוך הפסח מדויק לשון הרמב"ם חמץ שנתערב בד"א תוך הפסח דנתערב תוך הפסח דוקא אז התערובות אוסר בין במינו ובין שלא במינו בכ"ש ויומתק בזה שלא אמר סתם דחמץ תוך הפסח אוסר בכ"ש ובמח"כ לא דק שפיר במה שכתב דתוך הפסח י"ל דאוסר משום דאינו מינו כמינו יחשב דהא אפילו במינו ממש שנתערב לא אמרינן תרי משהו משום דכח אחר מעורב אי לא אמרינן חנ"נ במשהו וא"כ בודאי אף אי אינו מינו כמינו יחשב מ"מ לא עדיף ממינו ממש וכל הסברת הנהק"כ הוא כמו שכתבתי דוקא היכי דאוסר בכ"ש רק במינו כמו בדבר שי"ל מתירין אז י"ל דלא אמרינן תרי משהו משום דכח אחר מעורב משא"כ אם אוסר אף באינו מינו כמו חמץ לפסח לא שייך סברת הר"ן כיון דעכ"פ משהו יוצא ג"כ מתערובות הראשון ודלא כט"ז שסובר לעיקר כסברת רבינו אפרים דסבר דמה"ט לא אמרינן תרי משהו משום דאין כח במשהו לצאת וזה עיקר פלוגת' של הט"ז ונהק"כ ולהרמב"ם בלא"ה א"א לומר כן דלא סבר חתיכה נ"נ בשאר איסורים וא"כ גם בכח אחר מעורב אמרינן ממב"מ לא בטל דהא כל חידושו של הר"ן מדנקט רבב"ח כיון שנתן טעם חתיכה חתיכה נ"נ דלמה צריך נ"נ לאסור משום מב"מ כיון שנתן טעם מכח זה מחדש הר"ן דאי לאו נ"נ לא הי' אוסר החתיכה משום דכח אחר מעורב משא"כ אי לא אמרינן חתיכה נ"נ מוכח להיפך דאף בלא כח מעורב אמרינן מב"מ לא בטל וליכא חילוקו של הנקה"כ להרמב"ם רק כרבינו אפרים ולא אמרינן תרי משהו אף בחמץ בפסח משום דאין כח במשהו לצאת

וגם מה שרצה לחלק בין קודם פסח אם נתערב או תוך הפסח לא מסתבר אם לא על דרך הכרעה כיון דחוזר וניעור גופא חומרא הוא ואינו מסתבר לחלק וביותר הי' יכול לומר ולישב בזה מה שכבר העיר ברב המגיד שם דהא לטעמא דדבר שי"ל מתירין גם בע"פ לאחר שש אינו בטל במינו והוי במשהו ומהרמב"ם משמע דוקא תוך הפסח והכ"מ כתב משום דלא הוי רק במינו ולא שלא במינו דכל מחמצת דכתב הרמב"ם בפט"ו מהל' מ"א בזמנו כתיב וא"כ באמת להרמב"ם הוא במשהו במינו אבל לא שלא במינו יע"ש ולא ניחא עדין דמ"מ הי' לנו הרמב"ם לאשמועין דינו עכ"פ במינו אף שלא בזמנו ומסתימת דבריו משמע דוקא בתוך הפסח בין במינו ושלא במינו לא בטל משא"כ לפני פסח הוא ככל איסורים ולפי דבריו דהרמב"ם אתי לאשמעינן דחוזר ואוסר המשהו תערובות שני א"כ לפי טעמא דנקה"כ הוא משום דחמץ בפסח אוסר אף באינו מינו ולא מהני מה דכח אחר מעורב דהא אף באינו מינו אוסר ולא משום מב"מ משא"כ בשאר דבר שיש לו מתירין דאוסר דוקא למינו באמת לא אמרינן תרי משהו וא"כ לפני זמנו דאוסר באמת גם להרמב"ם דוקא במינו כשאר דבר שיש לו מתירין דוקא במינו וממילא לא אמרינן נמי תרי משהו ומשו"ה נקט הרמב"ם דוקא בזמנו בין במינו משא"כ לפני פסח דאינו אוסר תערובות הראשון תערובות השני וא"ש והי' בדעתי להאריך אבל רוב העוברים ושבים מפסיקים אותי תמיד וכל אחד שואל ומבקש וזכות אבותי הקדושים יעמוד לי לחזקני ולאמצני למען שמו ותורתו לישא ולסבול את משא דבר ה' עול הקהלה והישיבה והמדינה חוט המשולש במהרה לא ינתק וה' יעזור ויושיע מחותנו חותם בברכה מרובה. פה פרעסבורג חדש ניסן תרנ"ב לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה סד

שלום לך תלמידי המופלג חרוץ ברק השנון מגזע תמימים מו"ה מענדיל שיק שי' בקהל נאדיאדוואר יע"א

שמחתי לדעת משלום תורתך וראיתי שעמדת על דברי תוס' פסחים דף כ"ג ד"ה מאי בינייהו לימא איכא ביניהו חמץ נוקשה וחמץ דגן גמור ע"י תערובות וב"ת כיון דמרבינן לאכילה ה"ה להנאה א"כ כרת נמי ליחייב וזה סתירה למה שכתב תוס' בדף כ"ח בד"ה וחד לפני זמנו שכתבו כיון דחד מייניהו משמע איסור הנאה גם אידך איסור הנאה משמע וילפינן לפני זמנו מתוך זמנו ולא אמרינן דא"כ כרת נמי ליחייב לפני ולאחר זמנו אלו דבריך לא ראית שכבר עמד מהרש"א על זה בדף כ"ח שם ותירץ דאיכא שום מיעוטא דתוך זמנו בכרת ואין לפני ולאחר זמנו בכרת יע"ש ועיין בפנ"י וצל"ח דתמהו על מהרש"א דהא כתוב בפירוש מיום הראשון עד יום השביעי משא"כ בנוקשה שפיר הקשה תוס' ועיין בצל"ח בסוגי' דנוקשה שמתרץ קושי' תוס' לפי מה שכתב הבעה"מ והר"ן דיש לנו מקרא מיותר דכי כל אוכל חמץ למעט נוקשה מכרת כיון דכתיב כי כל אוכל מחמצת דהוי מחמת ד"א וכ"ש חמץ גמור אלא למעוטי נוקשה מכרת אתי א"כ לא קשה כרת נמי ליחייב וקושי' הרשב"א שבתוס' לא הוי רק לר"ש דלא דריש לשון מחמצת וצריך תרי קראי לרבות נתחמץ מחמת ד"א יע"ש ובמהרש"א בסוגי'

ולפענ"ד יש לומר דגם לר"ש יש קרא מיוחד בכרת למעט נוקשה אי אמרינן באמת כאשר כתב תוס' כיון דמרבינן ליה לאכילה נתרבי נמי לכל דבר ודינו כחמץ גמור א"כ קשה למאי איצטריך שני פסוקים בכרת דהא כיון דר"ש סבר דף כ"ח דאצטרך חד לאו לכתחמץ מחמת ד"א ואתרבי ללאו וממילא אמרינן דאתרבי נמי לכרת ואי לא הוי כתיב רק חד קרא בכרת נמי הוי ידעינן נתחמץ מחמת ד"א לכרת כיון דאתרבי ללאו וע"כ דיתור קרא אתי למעט נוקשה מכרת ואין לומר ולהקשות מנ"ל דאתי קרא מיותר למעט נוקשה ותערובות ולא אתי ג"כ למעט נתחמץ מחמת ד"א וי"ל כיון דלאו דנתחמץ מחמת ד"א מפורש בקרא ולאו דנוקשה רק מרבינן מכל י"ל דקרא יתירא מסתבר דלא אתי למעט רק מה דאתי מרבוי דכל ולא במה דכתיב בפירוש בקרא ובזה א"ש יותר תירוץ השעה"מ לישב דברי הבעה"מ והר"ן שכתבו דיש לנו קרא מיותר למעט נוקשה מכרת והקשה