שבט סופר חלק א קב

אכילה בכ"ש רק דאתי' הלכתא ואפקעתי' ממשמעתי' לענין עונשין וכתב מל"מ הא דאמר ר"ל דח"ש מותר אכילה כתיב בי' צ"ל דבאמת ר"ל סבר סתם אכילה בכזית ולפ"ז לר"ל ליכא למילף מלא יאכל חמץ ג"כ ח"ש דהא אכילה כתיב בי' והוי בכזית וממילא גם לענין בל יראה איני עובר אע"ג דיש קרא מיוחד לענין חמץ ולפ"ז לר"ל בח"ש דמצד הדין אינו עובר באיסור בל יראה ולא צריך לבער ולא קנסו לאחר זמנו וח"ש בעין מותר ואם נתערב ח"ש הוי דשיל"מ וממילא אפילו נתערב כזית נמי כן הוא דזה כחוכא דיהי' ח"ש חמור לענין ביטול מכזית ועיין כעין זה בלחם משנה בפ"ד מהל' חו"מ הל' י"א וכיון דכל הטעם דלר"י לא הוי דשיל"מ משום דבעין אין לו היתר זה א"ש לר"י דלדידי' גם בחמץ ח"ש אסור לענין בל יראה משא"כ לר"ל דסבר מותר מצד הדין הוי דבר שיל"מ שפיר צריך הרמב"ם ליתן טעם דר"ל דלא חשיב חמץ בפסח והא דנקט הכ"מ ר"י ור"ל שיגרת לישנא הוא וכונתו על ר"ל כמ"ש ג"כ בנוב"י וזה ישוב נכון לפענ"ד הק' שמחה בונם סופר בה"ג מראשבא"ס זצ"ל

תשובה סא

שלום וכ"ט להרב הגדול המאוה"ג חו"ב בעל פפיות כש"ת מו"ה דוד כ"ץ נ"י רב"ד דק"ק מאטערסרארף יע"א

את מכתבו הטהור קבלתי ע"נ אם צרור כסף הקדשים ובקרוב יקוים בהם מצות שילוח לתמן וגם נהנתי מהא חורפא דשדר לן בסוגיא דקדירות בפסח פסחים דף למ"ד לתרץ קושית פנ"י על הא דמקשה הש"ס וכי מאחר דאתותב רבא בר"א אמאי אמר רב קדירות בפסח ישברו ואף שיש לפקפק קצת על תירוצו בכל זאת דבר שכלי הוא ולכאורה קושית הפנ"י א"ש לפי מה שתי' תוס' בחד תי' על הא דמקשה וליעבד בהוא שלא במינו דלא שייך מבטלין איסר לכתחלה כיון דלא הוי רק איסור משהו וגם דיעבד וא"כ הכא נמי אף דמ"מ דשייר בו משהו בתנור אף לאחר הסקה מ"מ שרי לאפות ולא חיישינן משום מבטל איסור לכתחילה אף לפי שיטת צ"צ סי' פ' דאסור ליתן מעט חלב בפת או ביין שדרכו לאכול עם בשר משום מבטל איסור לכתחלה ועיין ראש יוסף חולין קי"ב וכבר הארכתי בדינו של ל"ל במק"א ועיין סי' צ"ט ברמ"א וגם לפי תי' הר"ן משום דהתירא בלע מותר לבטל לכתחילה נמי א"ש כיון דלא הוי רק משהו וגם התירא בלע ולהר"ן נמי צ"ל משום דהתירא בלע וגם משהו דאל"כ קשה מהא דקדירה שבישל בו בשר דלא יבשל בו חלב כמובן אלא לפמ"ש תוס' בשם הר"ר יוסף משום דאיכא תרתי לטיבותא משהו ונטל"פ בלא"ה לא קשה קושית פנ"י דעדיין מוכח מברייתא דע"י הסקה הבלוע יוצא לגמרי ולא נשאר אפילו משהו דאל"כ מ"מ לכתחלה יהא אסור לאפות בו משום אין מבטלין איסור ולא משמע מהברייתא דנקט עד שיוסק התנור דגם נטל"פ צריך וא"כ מוכח דיוצא לגמרי ושפיר מקשה על רב הקדירות בפסח ובזה א"ש ג"כ הא דדייק הא הוסק התנור מיהא שרי דלכאורה שפת יתר הוא הא קתני בהדי' עד שיוסק התנור אלא דגם לרבא ב"א היה אפשר לתרץ דסבר דלא נשאר בו רק משהו אבל מ"מ אסור משום אין מבטלין איסור ואף לאחר שאפה אסור כמו בכל מבטלי איסור דקנסו במזיד וסבר כמ"ד נטל"פ אסור אבל הברייתא אתיא כהילכתא דנטל"פ מותר משו"ה מהני הסקה כיון דהוי תרתי לטיבותא משהו וגם נטל"פ ומשו"ה דייק הא הוסק התנור מיהא שרי ולא צריך להמתין עד שיהי' ג"כ איני ב"י ומותיב שפיר תיובתא על רבא ב"א ולא קשה ג"כ קושית פנ"י כמובן ועיין

והנה בפלתי סי' צ"ו וכן בצל"ח כאן הקשו מאי פריך לרב לפמ"ש תוס' דהוי נ"ט בר נ"ט ולא צריך הסקה רק משום דתנור אינו מתקנח יפה א"כ משו"ה מהני הסקה דלהוי נ"ט בר נ"ט אבל הבלוע אינו יוצא ותרצו לרב לשיטתו מקשה שפיר וכבר כתב כן בריטב"א חולין סוגי' דנ"ט בר נ"ט אלא שראיתי שגמגום על תירוץ זה בפרמ"ג סי' צ"ו במשבצות דרב תנא הוא ופליג והברייתא כמ"ד נ"ט בר נ"ט מותר וגם מה תיובתא הוה לרבא בר"א דגם הוא סבר כרב ולא קשה מברייתא והניח בצ"ע

ולע"ד נראה ליישב ע"פ מה שכתב הב"ח סי' צ"ה ע"פ שיטת הסמ"ק דוקא עלו מותר אבל לכתחלה אסור לעשות נ"ט בר נ"ט לא קשה קושית התוס' על הברייתא דבלא הסקה מ"מ לכתחלה אסור נ"ט בר נ"ט ולתוס' צ"ל דעלו לאו דוקא ולרבותא דרב יע"ש וא"כ כיון דעכ"פ לכתחלה אסור משום נ"ט בר נ"ט שפיר מקשה לרב דע"כ הסקה מועיל לגמרי דאל"כ אכתי לכתחילה אסור וגם אתותב רבא ב"א ובזה מדוקדק הא שדקדקו באחרונים הא דקאמר מאחר דאתותב וכו' למה לא קשיא לרבינא בלאו"ה על רב מברייתא, אלא דלא הוי קשה לרב די"ל באמת כקושי' דילמא הברייתא כמ"ד נ"ט בר נ"ט מותר אבל מאחר שאתותב רבא ב"א משמע דפשיטא ליה כן דאף למ"ד נ"ט בר נ"ט מותר מ"מ לכתחילה אסור וא"כ גם לרב קשה וק"ל

והנה בהא דר"ן שתי' דמשו"ה מבטלין איסור קדירות בפסח משום דהתירא בלע תמה עליו בשעה"מ הל' מאכלות אסורות פרק ט"ו הל' כ"ה דסתר עצמו מה ש"כ בע"ז פ' אין מעמידין דהיכי דאין כוונתו לבטל מותר ומביא ראי' מהגעלה למאן דסבר דאין מבטלין איסור מה"ת וא"כ הכא בקדירות בפסח דאין כוונתו לבטל ולהנות מן האיסור בלא"ה מותר והניח בצ"ע ולפי מה שמחלק בנוב"י קמא כ' בהג"ה דלא התירו לערב לכתחילה אפילו בדבר שאין כוונתו לבטל רק היכא שמעורב כבר אלא שעדיין לא נתבטל אבל לערב לכתחילא אסור אפילו באין כוונתו לבטל א"ש והביא ראיה לזה מדברי הרשב"א עצמו ואף מדברי הר"ן שלא יהיו סותרין אהדדי מוכח כחילוקו של הנוב"י ועיין בתנינא סי' מ"ו שכתב לתרץ מהא דריב"ש שמביא בפר"ח ס"ד דלא קשה על חילוק זה דשאני הגעלה שעיקר החשש משום שהכלי יהי' בולע אח"כ מהמים וזה אתי ממילא וכאשר נראה מדבריו שם נעלם ממנו במח"כ לפי שעה שגם הר"ן בע"ז פ' אין מעמידין כתב כדברי הריב"ש ועיין

ואיידי דאיירא הנה הנוב"י קמא בתשובה שם תמה מאוד על תי' תוס' בכורות דף כ"ג ע"ב דמקשו לר"י דסבר כר"ש דנטל"פ מותר ע"כ צ"ל דסרוחה מעיקרא לא צריך קרא ולענין טומאה אוקמי ר"י הקרא לסרוחה מעיקרא וטומאה חמורה עד לכלב ומחלק תוס' בין טומאה לאיסור ותמה בנוב"י על תי' תוס' כיון דעכ"פ צריכין לימוד לסרוחה מעיקרא לענין טומאה א"כ מנ"ל למילף לענין איסור דנטל"פ מותר ועוד האיך אפשר למיפסק הקרא לתרתי פיסקא יע"ש שהאריך ועיין בפלת"י סי' פ"ז שמקשה גם כן על דברי הרמב"ם כן

וכשאני לעצמי נראה לי דראיתי בח"ס בחידושיו לע"ז בחלק הששי שמתמה על הא דסרוחה מעיקרא ופירש רש"י מוכת שחין דנהי דלאו דנבילה ליכא משום דלא חל אבל עשה דשאינו זבוח חל מיד במעי אמו ולא פקע אח"כ וקושיא חמורה הוא ובאמת י"ל מכח זה הא דגילה תורה דנבילה שאינו ראויה לגר אינה קרוי' נבילה היינו דאין לוקין על לאו בנבלה ומלקות ליכא בסרוחא מעיקרא אבל אסור באכילה משום עשה דשאינו זבוח. אלא שדוחק קצת לומר דכל התירא דקרא אתיא רק למלקות דפשטות דקרא משמע דנבילה שאינה ראוי' לגר לא צריך ליתן לגר לאכול שגם הוא יכול לאכול וקשה דמ"מ אסור משום עשה דשאינו זבוח שכבר חל מקודם ולא פקע והנה הא דעשה שאינו זבוח ילפינן מזבחת מבקרך וצאנך ולפ"ז לר"מ דסובר בחולין דף ק"ב דאינו נוהג אבמה"ח רק בבהמה טהורה ולא בחיה ועוף דבקרך וצאנך דוקא וקאי על קרא דלא תאכל הנפש עם הבשר דבקר וצאן דוקא מכ"ש דמה דדרשינן מהאי קרא זבוח אכל שאינו זבוח אין אכול זה רק בבקר וצאן א"כ לר"מ דליכא בחיה ועוף עשה דשאינו זבוח ומשכחת היתר אכילה לגמרי עכ"פ בחיה ועוף שפיר לשיטתו יש לאוקמא קרא בסרוח מעיקרא דמהני עכ"פ לענין חיה