שבט סופר חלק א ק

לכל הפחות כמו שאר איסורים דלא יתבטל בפחות מששים משא"כ ר"י דסבר בזמנו בנו"ט מקיל ג"כ שלא בזמנו דאפילו ברוב בטל משא"כ לדידן

וראיתי בקרבן נתנאל שכתב דהטור הוכיח דדינו כמו בשאר איסורין בששים משום דחולק הרא"ש על רבינו יונה שכ' דאפילו אם עירבו במזיד מותר וע"ז חולק הרא"ש שכ' דגם חמץ בכלל שאר איסורין שאם בטל במזיד אסורין א"כ גם חומר ששים אמרינן דהוי כמו שאר איסורין ובב"י כתב מדשתק הרמב"ם וכ' סתם אבל התערובות מותר באכילה אחר הפסח משמע דבטל ברוב בעלמא ולא בעי ששים ולפי מה שכתבתי דמש"ה הוי דשיל"מ לאחר הפסח משום דלא צריך ביטול כלל רק דלא קניס בתערובות מוכח ע"כ דרמב"ם סבר דלא צריך ביטול ששים דאל"ה לא הוי דשיל"מ לרמב"ם, והנה הרא"ש כתב בשם רבינו יונה דאם עירבו במזיד נמי מותר ומדלא קאמר רבותא יותר דאפילו לכתחלה מותר לערב משמע דוקא אם עירב כבר אבל לכתחלה בודאי אסור לערב כיון דקנסו חכמים לאסור החמץ אם יכול לערב לכתחלה ברוב מאי אהני רבנן בתקנתן דהא יכול לערב אפילו לכתחלה וכן הטור בשמו של ר"י דוקא אם עירב במזיד משמע לכתחלה לא וכן הי' נ"ל בפשיטות מהר"ן שכ' כיון דקנסא הוא דיים שינהגו בקל שבאיסורים כמו חלת ח"ל זה דוקא לענין דסגי ברוב משא"כ לענין ביטול לכתחלה אע"ג דחלת ח"ל מבטל לכתחלה בחמץ אסור כיון שקנסו וביכול לערב לכתחלה ליכא קנסא אלא שראיתי בשו"ת פני יהושוע סימן י"ג בסוף תשובה ארוכה שמצדד להקל אם שכח לבער חמץ לסמוך על דברי ר"י שמתיר לערב לכתחלה, וכן ראיתי בשו"ת כ"ס סימן נ' שנקט בפשיטות דר"י מתיר אפילו לכתחלה לערב ואני בער ולא אדע מנ"ל דר"י מתיר אפילו לכתחלה כיון דהרא"ש והטור שהביא הא דר"י לא כתבו רק אם עירבו במזיד משמע דלכתחילה בודאי אסור דאל"ה ליכא קנסא ומה"ט נ"ל נמי מה שמצדד עוד בפ"י שם לסמוך על שיטות הרמב"ם דסבר דבאיסור דרבנן מותר לבטל לכתחלה יש לומר נמי להיפך באיסור דרבנן שאסרו משום קנס חמור בענין ביטול לכתחלה משאר איסור דרבנן דהא חזינן משום קנס אסרו אפילו בהנאה ורק בנדון של פ"י שם שלא ביער החמץ רק מאונס דלא שייך קנס מצד הדין רק מחמרינן משום הערמה וכדומה כה"ג יש לצרף שיטת הרמב"ם אבל בעיקרן של דברים לולא דבריהם הקדושים בשיטה הר"י י"ל כמו שכתבתי

ועוד רגע אשעשע בדברי הפ"י שכ' לישב לשון הש"ס דקאמר שלא בזמנו א"מ אטו מינו כולי האי לא גזרינן ומאי כולי' האי דהא לא צריכין אנו לגזור רק שלא בזמנו א"מ אטו מינו והוי רק חדא גזירה ונ"ל לפי מה שהק' תוס' לקמן בסוגי' דקדירות בפסח דקאמר רב ישברו ופריך הש"ס ולשהינהו עד אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן ומתרץ דלמא אתי למיעבד בהו במינו דהא לעיל לא גזר א"מ אטו מינו שלא בזמנו ותירצו דלא שכיח שיתערב חמץ של איסור משא"כ הכא להתיר לבשל לכתחלה איכא למגזור וא"כ י"ל אי הוי שכיח תערובות חמץ גם שלא בזמנו הי' גוזר בשביל לא בדילו לחוד אבל כיון דבאמת לא שכיח ע"כ לא גזר רק בזמנו דהוי תרתי כרת ולא בדילו וכן שלא בזמנו גוזר היכא דשכיח כמו בקדירות אבל בחמץ שלא בזמנו דהוי רק לאו וגם לא שכיח כולי האי לא גזר וא"ש

ובזה א"ש הא דהקשתי ונאמר לי שקושי' זו כתובה בספרן של אחרונים לשמואל דלא גזור שלא במינו אטו מינו לשתמש בקדרות של חמץ אפילו בתוך הפסח וליעבד בהוא במינו ואפילו לכתחלה מותר כמו לרב דסבר כר"י ואפ"ה מותר אפילו לכתחלה כמ"ש תוס' שטעמא דמבטל איסור אפי' לכתחלה כן י"ל לשמואל ולפ"ז ניחא די"ל דשמואל לא גזור רק בחמץ דלא שכיח משא"כ בקדירות מודה שמואל דגזרינן אטו מינו בתוך הפסח אלא דלפ"ז לר"י דסבר אפילו במינו בנו"ט יהי' מותר להשתמש בקדירה של חמץ אפילו תוך הפסח וזה דוחק לומר אלא נראה לי לומר לפמ"ש תוס' דמשו"ה מותר לבטל איסור לכתחלה משום דהוי כלי חרס דליכא תקנה בהגעלה דהוי כדיעבד ומשום הכא יכול לבטל א"כ זה ניחא לרב דגם לאחר הפסח אסור משא"כ לדידן לר"ש מצד הדין מותר ולא שייך קנס בקדירה כלל דהא יכול להשהותם בפסח וא"כ לאחר הפסח יש היתר בלא"ה ומשו"ה אסור לבטל לכתחלה בתוך הפסח ולפי מה שכ' מחצית השקל תמ"ז ס"ק מ' דבכלי כ"ע מודה דהוי דשיל"מ דלא שייך חוזר ונאסר לשיטת חכ"צ דמתיר לאחר י"ב חודש וכן אפילו לדידן כיון דיהי' נעלפ"ג א"כ מה"ט אף דר"י לא סבר דשיל"מ י"ל דוקא בחמץ בפסח מטעמים שכ' המרדכי והר"ן ועיין במשנה למלך דרצה לומר דפליגו בזה ר"י ורבא אבל בכלי כ"ע מודה ומשו"ה לא בטל הבלוע בפסח וכן כתבת ג"כ ונכון

ועוד יש ליישב לשון הש"ס דכולי האי לא גזרינן לפי מה שהעלה הריטב"א בחידושיו לע"ז הא דסבר רב ושמואל מב"מ לא בטל זה דוקא מדרבנן וסברו דלא פליגו רבנן על ר' יהודא אלא דמדאורייתא אבל מדרבנן גם רבנן מודים לר"י וחידוש זה מוכח מכח קושי' הרמב"ן שם דאי רב ושמואל ור"י ור"ל בפלוגתא דר"י ורבנן קמפלגי לימא מר הלכה כר"י ומר הלכה כרבנן אלא ודאי דלרבנן פליגו ורב ושמואל סברו דרבנן מודו דמב"מ מדרבנן לא בטל וא"כ י"ל דאי רב הי' סובר מב"מ מדאורייתא לא בטיל בודאי אף שלא בזמנו הי' גוזר משום לא בדילו לחוד אבל יען כי רק מדרבנן לא בטל כולי' האי לא גזרינן אטו דרבנן ושלא בזמנו א"מ אטו מינו וק"ל

ורש"י כתב דוקא תוך הפסח גזר רב משום כרת ובדילי ועיין בצל"ח שרש"י הוכיח זה מדקאמר רבא לקמן במשהו כרב וע"כ לא הוי טעמא משום דחמיר דעובר על ב"י וב"י ובתוס' חולין כתב דמה"ט סבר רבא במשהו משום בל יראה וגם לא בדילו ולא משום כרת כרש"י וא"כ לכאורה גם לאחר שש שעות אסור אלא שתוס' בע"ז דף ס"ו ע"ב בסוגי' דריחא מילתא בד"ה רבא בסופו כתבו דחמץ לאחר שש בטל והביאו ראי' מרב דסבר בלאחר זמנו כר"י ואפ"ה בטל בששים כן נמי לפני זמנו וע"כ דתוס' סבר דלפני זמנו לא עובר משום ב"י וב"י וזה דלא כמו שהעלה נוב"י קמא דגם לפני זמנו עובר משום לא יראה אלא שיש לדחות דנוב"י לא כתב זאת רק לר"י דסבר לפני זמנו בלאו משא"כ לר"ש דלא הוי רק עשה דתשביתו לפני זמנו וא"כ י"ל דתוס' סבר להלכתא כר"ש דלא אסור לפני זמנו רק משום דעשה דתשביתו משום הכי שפיר הוכיחו מרב דמתיר לאחר זמנו אבל לרב דסבר כר"י י"ל באמת דאסור בלפני זמנו ושלא בזמנו דרב היינו בלאחר זמנו והא דכתב בע"ז ה"ה לפני זמנו דבטל בששים היינו להלכתא לדידן דפסקינן כר"ש. אלא דא"כ הדרא דקדוקו של הצל"ח למאי נקט כרב כלל ויש ליישב לפי מה שחקר בח"י רסי' תמ"ב אי גם בטעם לחוד עובר בב"י וב"י די"ל דוקא אי גם ממשות מעורב בתערובות ולא בטעם לחוד ואפילו למ"ד טעם כעיקר דאורייתא דילפינן ממשרת זה דוקא לענין אכילה ולא לענין בל יראה וא"כ הוי אמינא דלא אמר רבא במשהו רק אי גם ממשות חמץ מעורב ולא בטעם לבד ומש"ה אמר כרב דהא רב קאמר בין במינו ושלא במינו אסור ובודאי במינו אפילו בטעם לחוד אסור במשהו, וה"נ שלא במינו ועיין רשב"א חולין דאפילו טעם כעיקר לאו דאורייתא במין במינו בודאי אמרינן טכ"ע ומש"ה אמר כרב להורות דגם בטעם אוסר רבא כמו רב בזמנו

ועוד יש ליישב לפי שיטת הרמב"ם דטעמא דרבא משום דשיל"מ ועיין בש"ך ק"ב שהאריך דבטעם לבד בלי ממשות לא אמרינן דשיל"מ ובנ"כ הקשה מחמץ בפסח דנמי הוי טעמא משום דשיל"מ ואפילו בטעם לא בטל ובפר"ח כתב די"ל כמו דבחמץ משום חומר האיסור אסרינן דשיל"מ אפילו באינו מינו ה"נ י"ל משום חומר האיסור אמרינן אפילו בטעם לחוד נמי דשיל"מ ולרב פשיטות דאפילו בטעמא לחוד אוסר דהא גזר א"מ אטו מינו ומצד מב"מ אפילו בטעם לחוד ומשו"ה נקט רבא במשהו כרב שלא לטעות דבטעם לחוד מותר כמו בשאר דשיל"מ ועיין

עפ"ז יש ליישב קו' עצומה שהק' הרא"ש בע"ז על ר"י גאון דמיית' ראי' דרבא ס"ל בכ"מ מב"מ בטל מדאמר