שלל דוד צח

הלח"מ בד"ה שתקנת עולם היא וכו' עד סוף הדיבור ולפק"ד נ"ל שהן אמת שדוחק לפרש בדברי רבינו דאיירי שעמד בדין על הקרן ולא על הפירות וכמ"ש התו' שאין זה במשמע דבריו כלל אבל הקו' שהק' שהאוקמתות שם על הברייתא ההיא הוא אליבא דשמואל וכו' ליתנהו להני אוקמתות יש לתרץ על זה שאע"פ שלרב ליתנהו להני אוקמתות כיון שהדין הוא אמת אליבא דכ"ע שאם עמד בדין על הקרן יש לו קול וגובה מנכסים משועבדין ובשביל כך פסקו רבינו בפ"ט מהל' גזלה ואבדה הל' ד' וז"ל ואם עמד הגזלן בדין ונתחייב לשלם ואח"כ מכר גובה מנכסים משועבדין עכ"ל ואע"ג שבפרק הנזכר הלכה ח' כתב כדרך פירש"י ז"ל שהוא כדעת רב שקי"ל מ"מ כיון שדין האוקמתות הנז' הוא אמת לכן פסקו רבינו כנ"ל א"כ מצינן למימר שמה שאמר רבינו ולא הפירות שאכל הגזלן הוא שעמד בדין על הקרן שיש לו קול גם על הפירות אלא מפני תיקון העולם כמ"ש התוס' ז"ל ולא חש לתפוס פי' אכילת פירות בלוקח מגזלן אע"ג שהוא אינו מפרש הברייתא כך כיון שהדין אתי אף לדידיה לכך כתב באופן זה ואע"פ שזה דוחק שהיה לו לרבינו לבאר שהוא שעמד בדין על הקרן וכו' מ"מ הקו' הנז' ליתא ודוק

הלח"מ בד"ה כל הפירות שאכל הלוקח וכו' עד סוף הדיבור עיין בשפתי כהן סי' קט"ו ס"ק י"ח שתירץ על זה תירוץ נכון

הרמב"ם הלכה ב' אבל המתנה שאין שם תנאי זה אינו גובה משבח שהשביח בהוצאתו כלום ע"כ פי' דכיון שאינו חוזר וגובה אותו לא רצו חכמים להפסידו במידי דלא אפסדיה לבעל חוב דבשלמא בגוף הקרקע אמר ליה מאין אגבה חובי והרי אתה מפסידני אבל בשבח אמר ליה מאי אפסידך ובשבחא דממילא דאי לא קבלה הוי האי שבחא גבי לוה והיה גובה ממנו ולכך גם עכשיו גובה אותו וק"ל

פרק ב"ב הרב המגיד בד"ה טען ואמר וכו' עד סוף הדיבור פי' שלפי מה שאמר רבינו אם נראה לדיינין שיש ממש בדבריו שלא הוזכר זה בגמ' לזה קאמר הרב המגיד שמה שאמרו בש"ס ואי אמר נקטו לי זמנא הוא ביש ממש בדבריו כך מפרש רבינו ז"ל ולמד זה רבינו דהכל תלוי בראות עיני הדיינין ממה שלא פירשו זמן זה כמה הוא משמע שהוא תלוי בראות עיני הדיין ומכאן משמע שאם נראה להם שאם אין ממש בדבריו אין שומעין לו ומה שאמר וזה אומרו אפי' עומד וצווח אין כוונתו שפי' עומד וצווח כך הוא שלא יש ממש בדבריו חדא דהא קאמר שרבינו למד זה ממה שהניחו הזמן בראות עיני הדיין ואיך אמר כאן שזה הוא פי' עומד וצווח ועוד הא דעומד וצווח הוא מקודם שאמר נקיטו ליה זמנא דמשמע שפי' עומד וצווח הוא שלא יקיימו השטר ואח"כ אמר ואי אמר נקיטו ליה זמנא דהיינו שלא יפרע עכשיו אע"פ שנתקיים השטר עד שיביא ראיה ויבטלנו אלא ודאי שכוונת הרב המגיד וזה אומרו אפי' עומד וצווח שלא יתקיים השטר אין שומעין לו לפסול השטר בלא ראייה כ"ש שלאחר שנתקיים השטר ובא בעלילות של דופי שלא שמעינן ליה ואמרינן ליה זיל שלים ונמצא לפי זה שהרב המגיד ז"ל מכריח מדברי רבינו ז"ל הוא מדתלוי הדבר במראית עיני הדיין ועוד ממה שאמרו בש"ס ואפי' עומד וצווח כנ"ל ה"נ כ"ש היכא שאין ממש בדבריו דלא נקטינן ליה זמנא ודוק

הרמב"ם הלכה ב' ואם היה המלוה אלם אינו יכול להוציאו מידו מניחין ע"י שליש ע"כ לא כתב רבינו כמה זמן מניחין אותו ביד שליש כשהוא אלם וראיתי להסמ"ע שכתב בסי' צ"ח ס"ק ח' שנותנין לו זמן שלשים יום יעו"ש

הרמב"ם הלכה ג' ממתינין לו בה"ב וכו' פי' ומתרין בו בכל פעם בב' ובה' וב' כותבין עליו פתחא פי' כתב נידוי נקרא פתחא ויש מפרשים דנקרא כך על שם שהוא כתב הראשון שאחר כתב זה אם לא יפרע כותבין אדרכתא ושומא ואחלטתא כך כתב הסמ"ע בסי' הנז': וממתינין לו צ' יום ל' הראשונים וכו' מהאי טעמא לא הוה ממתינין צ' יום אלא דשאני הכא שטוען ואומר שאינו חייב ושיש לו עדים ששטר זה מזוייף הוא ואף שאין אנו מאמינין לו ומודינן ליה מ"מ מועיל טענתיה להאי דאין יורדין לנכסיו עד בתר צ' יום זה לשון הסמ"ע בקיצור

הלכה ד' אבל אמר איני כא לבית דין מיד כותבין אדרכתא האי מיד מיד ממש הוא ואפי' ל' יום הראשונים דלפני צ' יום אין נותנין לו מאחר שמסרב לבא וכמ"ש הטור והמחבר סי' ק' אבל מ"ש המחבר אחר זה ז"ל וכן אם השטר על הפקדון וכו' עד כותבין על נכסיו מיד האי מיד לאו דוקא אלא ממתינין לו ג"כ ל' יום הראשונים מאחר שאמר יש לי ראיה לבטל השטר של פקדון זה ומ"ש הטור והמחבר ל' היינו שגם בפקדון אין ממתינין לו צ' יום ומטעם שאכתוב בסמוך עכ"ל הסמ"ע בסימן הנזכר

הלכה י"ג כל אדרכתא שאין כתוב בה קרענוהו לשטר הלואה אינה אדרכתא ע"כ פי' הטעם שמא ישכחו ב"ד השט"ח והמלוה ילך לב"ד אחר ויבקש מהן אדרכתא על שדה אחר מה שאין כן כשכותבין קרענוהו לשטר דאז ודאי לא יכתבו כך עד שכבר קרעוהו וק"ל

פרק כ"ג הלח"מ בד"ה שטרי חוב המוקדמין וכו' עד סוף הדיבור והרב שפתי כהן תירץ קו' זאת וז"ל שהרי הרמב"ם לא בא אלא לומר דבכה"ג הוי נמי מוקדם אבל מנמחל שעבודו לא מיירי בגוונא דלית ביה משום נמחל שעבודו כגון שמוסרו לו עתה בזמן שני בפני עדים החתומים בו דעדי מסירה כרתי וכמ"ש המרדכי בפ' הכותב בשם ר"י ומביאו ב"י והרב לקמן סי' מ"ח ואפ"ה פסול משום מוקדם ולהכי כתב המרדכי שם דמהני דוקא ביום החתימה ע"ש וזה ברור עכ"ל בסי' מ"ג ס"ק ט"ו

המגיד בד"ה שטרי חוב המאוחרין כשרין וכו' עד סוף הדיבור עיין להרב ש"ך שתירץ קושיא זאת ר"ס קי"ב ולפק"ד קשה לעיל דבריו שאמר דבשטר שבא לפנינו אמרינן