שלל דוד צז

הלח"מ בד"ה כשיורדין וכו' וצ"ל שהיה לו עדית ומכרה והשתא גם לדידיה הוא בינונית עכ"ל פי' כיון דהיתה לו עדית מקודם אף דמכרה כיון שבשעת ההלואה היתה סמיכו' דעתו על הבינונית וחל שעבודו והרי היא עדיין בידו מ"ה צריך ליתן לו ממנה ואף דרבינו פסק כעולא ורבינא בגמרא תריץ ואמר בדעולא פליגי וכו' מר אית ליה תקנתא דעולא ומר לית ליה תקנתא דעולא ומשמע דה"ק דהא דתניא ב"ח בבינונית אית ליה תקנתא דעולא אפי' בשאין לו אלא בינונית וזיבורית וא"כ לפי זה משמע דעולא אית ליה בשל עולם הן שמין דאי בשלו לא הו"ל למגבי אלא מזבורית אפ"ה מפרשינן הא דרבינא כשהיתה לו עדית ומכרה דומיא דאינך שינויי דכתבו בגמ'

הלח"מ מכרן לאחר זו אחר יראה לי וכו' כמו שאמר וכו' רצה מזה גובה ע"כ פירוש דהתם רצה גובה ממה שביד שמעון ואפי' לא נשאר בידו אלא עדית יכול לגבות ממנו וכמו שכתבתי למעלה וק"ל

הלח"מ בד"ה מכר הלוה שדה ללקח וכו' ואף זה הלשון איני מבין וכו' וצ"ע ולפק"ד אין כאן קושיא וכי בשביל שסילק שעבודו מלוקח השני אמרינן שמחל לו הגע עצמך אם ימצא לגבות מלוה לאחר שכתב כן ללקח שני לא יגבה ממנו דאמרינן מחל לו שמא שכתב לו הוא שסלק שעבודו ממנו וכיון שלוקח ראשון טרף ממנו השדה שלקח הוא ראשונה אם כן חוזר על לוקח שני שקנה אחר כך ודוק: בא"ד ומפני כן ה"ה לא השגיח על אלו הקו' אלא על האחרונה שכתב ואחת מהן חזקה שהיא האחרונה ע"כ עיין בלח"מ בהל' ערכין הל' ט"ו בד"ה הא למה זה דומה שתירץ לקו' זאת וגם תירץ לקושיא שהק' הרב המגיד כאן שהיא השגה של הראב"ד בפ' ז' מהל' ערכין יעו"ש. ומה שאמר ה"ה ואחת מהן חזקה והוא שאף לכתחלה אין ב"ח יכול לטרוף מלוקח שני משום דאמר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למריה ע"כ קושיא זאת לכאורה אף לפי הגירסא ראשונה שהביא ה"ה על מה שכתב ובעל חוב טורף אותה מלוקח ראשון דהיאך בעל חוב טורף אותה מלוקח ראשון הא אמר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא השדה למרא קמא דהיינו לשני שסלקת ידך ממנו. זה אינו דמצי למימר לכי תהדר דהא לא היה שום ריוח בחזרתך ומה לי שתמסירהו לי או לשני וכל מקום שאין ריוח בחזרתו לא אמרינן אי שתקת וכו' אבל בכאן הקושיא היא משום לו ריוח לוקח שני אי מהדר שטרא למאריה שגובה דמיה ואמרינן ביה אי שתקת וכו' כמו שאבדה לו דרך שדהו ודוק

פרק כ' הרב המגיד בד"ה בד"א בקרקעות שהיו וכו' וכתב הרשב"א ז"ל מהכא שמעינן לשעבוד דאקנ' דכל שלא קנה עדיין יכול לחזור בו דאי לא לקמא משתעבד וכו' כצ"ל ופי' דכל שלא קנה עדיין יכול לחזור בו משעבודו דאי לא אמרת הכי אלא שאינו יכול היאך אמרינן אין בהן דין קדימה הרי לקמא נשתעבד מעיקרא ואינו יכול לחזור בו ולבתרא לא נשתעבד ולמה אין בהן דין קדימה וכלן שוים בהם אלא ודאי שיכול לחזור בו וק"ל

בא"ד דכשם שאינו יכול לחזור בו כך אינו יכול לחזור בו במקצת ע"כ פי' וכי תימא דלעולם אינו יכול לחזור בו לגמרי ושאני הכא דאמרי' לבתרא נשתעבד ג"כ הוא משום דיכול לחזור במקצת ושעבדו לבתרא על זה קאמר זה אינו דכשם שאינו יכול לחזור בו בכל וכו' אלא ודאי דיכול לחזור בו

פרק כ"א הלכה ד' ולמה יטרוף ב"ח חצי השבח וכו' לפי שהשבח בא לאחר שלוה מראובן וכו' שהם חולקין כ"א כמו שביארנו ע"כ אבל בשבח שבא ממילא לא אמרי' ביה כך לפי שב"ח אומר לו אע"פ שלא קניתיה אתה היה זה השבח בא בשעבודי ממילא ולא אמרינן ביה כלוה ולוה ואחר כך קנה ששבח זה היה אצלו מקודם ולא שקנאו אח"כ וק"ל. אבל קשיא לי על פסק זה של רבינו כיון שכתב והשבח בנכסים שבאו לו אחר שלוה משניהם שהן חולקין משמע דחולקין כדי לפרוע חובם כמו בעל חובו שגובה חצי השבח דהיינו בעד קרן החוב שלו כך הלוקח זה חצי השבח שנוטל הוא בעד הקרן שנושה בלוה דהא חשבינן כלוה ולוה וכו' וא"כ למה כתב רבינו שחוזר הלוקח וגובה את הקרן מנכסי שמעון אף מן המשועבדין וחצי השבח מבני חורין דמשמע לבד הקרן שלו גם גובה כל השבח אחר כך ראיתי להרב ש"ך ז"ל שהביא בזה בסי' קט"ו ס"ק י"ב סברות חלוקות יעו"ש

הלח"מ בד"ה וחוזר הלוקח וגובה הקרן מנכסי שמעון וכו' קשה וכו' וי"ל וכו' וא"צ שיכתוב דאקנה ע"כ ק' לי על זה דאיך אפשר לומר דרבינו איירי בשבחא דממילא והא כתב רבינו וז"ל אבל השבח שטרף ממנו ב"ח בין בחציו בין בכולו אין לוי גובהו אלא מנכסים בני חורין של שמעון ע"כ הרי להדיא שרבינו איירי אף בשבח דהוצאה וא"כ חזרה הקו' לדוכתא ויש לדחוק בשני פנים ולומר דרבינו דנקט חציו בבת נקטא או שבגירסת של לח"מ בדברי רבינו לא היה כתוב בחציו וצ"ע

בא"ד ועוד ק"ל לפי דעת רבינו דאקנה אין סתמו כפירושו אמאי מוקי גמ' וכו' וכמו שכתב הרא"ש וכו' עיין בהסמ"ע סי' אט"ו ס"ק א' שסברתו היא שהלוקח שהשביח מחזיק בחצי השבח שהשביח אפי' לא כתב לו המוכר דאקנה וא"כ לפי זה אין קושיא על דברי רבינו שלא אמר רבינו אין סתמו כפירושו אלא במלוה ולא בלוקח ולפיכך לא מוקי גמ' הכי ואע"פ שכ' הרב המגיד בד"ה וחוזר הלוקח וגובה הקרן וכו' אי נמי לשכתב דאקנה ללוקח ולא למלוה וכו' דמשמע דלוקח נמי צריך לכתוב לו דאקנה לאו דוקא אלא פי' שלא כתב למלוה וממילא כאילו כתב ללוקח דאק"ה

בא"ד ועל מ"ש הרא"ש ז"ל וכו' קשה דהוא וכו' על זה נ"ל שיש לתרץ דפי' מה שאמר הרא"ש ולא כתב ללוקח דאקנה גובה כל השבח הוא ר"ל דכתב לו בפירוש דלא יקנה השבח וכמ"ש מור"ם בהג"ה בסי' הנ"ל בסעיף א' וכן כתב הסמ"ע בסי' הנ"ל וק"ל. עוד יש לתרץ שהגירסא בטור סימן קי"א היא ואין כן דעת א"א הרא"ש ז"ל שנמצא לפ"ז שהרא"ש ז"ל יש לו סתמו לאו כפירושו וק"ל: