שלל דוד צה

לישבע שהוא פרוע אפי' בחיי מלוה כיון דלא כתב ליה מהימנת ליה בלא שבועה דילמא ה"ק ליה מהימנת ליה לבטולי שטרא וליהוי כמלוה ע"פ והוי כמאן דטעניה מנה על פה וא"ל אידך נתתיו לך דמשתבע אידך שבועת היסת דיד בעל השטר על התחתונה ולכך נאמר שלא יועיל הנאמנות אלא לבעל השטר אבל לא ליפטר משבועה אם לא שפי' עכ"ל ולפי זה החילוק הוא מבואר וק"ל

פרק ט"ז הלח"מ בד"ה שניהם חייבים באחריותו וכו' עד סוף הדיבור ולי ההדיוט נ"ל שאי אפשר לומר שלסברת הרב המגיד דמפרש דברי רבינו דדוקא היכא דהעני ראובן חוזר שמעון על לוי אבל אם לא העני לא והיא הסברא הראשונה שהזכיר בעל הטור ז"ל לפי שמשמעות שניהן חייבין באחריותו דהיינו רצה מזה גובה רצה מזה גובה ומה שכתב הרב המגיד וכן מצאתי בתשובה להרי"ף דמשמע דמשוה אותו לרבינו ז"ל הוא לומר לאפוקי מסברת הראב"ד ז"ל דמפרש דוקא אם יכפור דמסייע מתשובת הרי"ף הנ"ל אע"ג דלא איירי אלא בהעני לוה ואחר כך כתב וכן עיקר ששניהן חייבין באחריותו כדעת הרשב"א ז"ל. או אפ' לומר שסובר הרב המגיד מה דנקט הרי"ף ז"ל בתשובה הנ"ל העני אורחא דמלתא נקט דאל"כ אין דרך המלוה לתבוע את לוי תחלה דפשיטא דנוח לו לתבוע את ראובן בעל חובו אבל אה"נ שיכול לתבוע את לוי אם ירצה וכן נראה מדברי הש"ך סימן קכ"ה עיין שם ודוק

הרמב"ם הלכה ג' טען לוי שהיה ראובן עני והטעהו ושמעון אומר עשיר היה והעני יראה לי וכו' קשה לי למה לא תפס רבינו ג"כ הטענה השנית שידע לוי שהוא עני ואעפ"כ קבל עליו דמשמע דבהא לא איירי רבינו:

אח"כ מצאתי שהביא הרב ש"ך בסי' קכ"ו ס"ק מ"ה משם גדולי תרומה דבכה"ג לאו כל כמניה דאנן סהדי דלאו בשופטני עסיקנן דמפסיד ממונא בכדי ונראה דאפי' בח"ו בעל פה הוי במגו במקום עדים ע"כ והוא ז"ל חלק עליו ע"ש

הלח"מ בד"ה הודה שפרע וכו' וצ"ע ע"כ. ואני ההדיוט נלפק"ד שיש להשיב דאם היה מכריח ה"ה משום דזיל בתר טעמא דהיינו מגו דאי בעי מחיל וכו' יכול הדוחה לדחות ולומר דטעמא דרבינו דמאמינים אותו אם הודה שפרע לאו מטעם מגו דאי בעי מחיל אלא משום דסברת רבינו היא דאם טען הלוה ישבע לי המלוה שלא נפרע צריך לישבע ואם לאו אינו גובה הלוקח וכמ"ש הרב מש"ל ז"ל ולכך דייק מדברי רבינו ז"ל עצמו ממה שאמר ולא נתן וכו' ודוק. עוד נראה לי שהאמת הוא שהרב המגיד ז"ל כתב זה בפי' והוא מה שאמר ואע"פ שאנו מאמינים לענין לוה היכא דאמר פרוע הוא ואין חילוק בין נפרע קודם המכירה או לאחר המכירה הוא משום דלגבי לוה משום דמצי מחיל השתא אבל ודאי הוא חייב בתשלומין כמו שמתחייב אם מחל ואין ליפות כחו אלא שהרב המגיד כתב שזה בפי' בדברי רבינו ממה שאמר ולא נתן ונתן טעם הנז' לדברי רבינו וק"ל

הלח"מ בד"ה וכן אם מת השליש וכו' אבל הרב המגיד ז"ל כתב שיצא לו ממה שאמרו בסוף פרקא קמא דב"מ ואם יש עמהם סמפון וכו' ע"כ ולי ההדיוט נ"ל דטעמא דכתב כן הרב המגיד הוא משום דס"ל דסברא הא כיון דבספ"ק דמציעא לפי הסוגיא דהברייתות דהביא הוא בשאין עליו עדי קיום ואע"ג דאין הכרח בברייתא זאת מ"מ נראה לפי הסוגיא דשוים הם וא"כ לפי זה אף בזה בורר כך סברי ואע"ג דכתב הרב הלח"מ למעלה בהכרח שמביא דטעמא דרש"י ז"ל דלא פי' בזה בורר כמו במצי' משום דא"כ לא הוה מקשה רבא לר"ג מידי דנימא דהתם שליש נאמן משום דאית ליה מגו דאי בעי יהיב ליה ללוה והוא יקיים אותו בעדיו ולהכי מהימן אבל בההיא אתתא ליכא מגו משום דאתחזק בבי דינא כמו שאמרו שם וכו' עכ"ל הנה לרעת הרב המגיד אינו הכרח לפרש דליכא עדים כלל משום דכיון דלא נתקיים כמאן דליתיה דמי ילפי וכי ברור לן דאי יהיב ליה ללוה הלוה יקיים אותו שאם היה ברור לן בודאי שהלוה יקיים אותו אה"נ דאיכא מגו אבל כיון שאינו ברור לן ליכא מגו ולכך הרב המגיד כתב שלמד זה רבינו מהמשנה ספ"ק דמציעא וכו' שלימוד גמור זה ואין עליו שום דחייה כמו שיש לדחות אם הוה לומד מפרק זה בורר כנ"ל ודוק

בא"ד ודע דבפי"ח מהל' גזלה כתב רבינו ז"ל וכו' ואי אפשר לומר כן וכו' ולי ההדיוט נראה שודאי שרבינו ז"ל מפרש המשנ' במלוה כדמשמע מהש"ס ויצא לו רבינו דין זה מכ"ש השתא ומה כשיוצא מתחת ידי המלוה יעשה מה שבסמפונות כשנפל השטר ואיתרע שטרא והוא ביד המוצאו כ"ש דיחזיר ללוה והנה הרב מש"ל בפי"ח מהל' גזלה ואבדה הל' ה' בד"ה מצא שטרות קרועים וכו' הקשה על רבינו ז"ל דמנ"ל דבנפל שטרא צריך שיהא עמו שובר והשטר בתוך הקרועים דמתניתין איירי בנמצא מיד המלוה כדסברי הגמ' כנ"ל אבל בנפל אתרע שטרא והוא ביד המוצאו אפי' שלא נמצא השטר בתוך השטרות הקרועים איכא למימר דיחזיר ללוה דבלאו הכי לא יחזיר לא לזה ולא לזה ע"כ ע"ש הרי להדיא ס"ל להרב מש"ל אפי' לא נמצא בתוך הקרועים צריך להחזיר מכח הסברא שכתבתי כנ"ל מכ"ש דילמוד מהמלוה להיות כמותו. ועל הקושיא הזאת שהקשה הרב מש"ל יש לתרץ רמ"מ דטעמא דהא דאמרינן שאם נפל השטר לא יחזיר לא לזה ולא לזה דחיישינן שמא נפל מתחת הלוה וא"כ אף עכשיו שנפל ויש עמו שובר אפ"ה לא יחזיר ללוה דחיישינן שמא נפל מתחת ידי המלוה והא דכתב השובר הוא דאמר דילמא מתרמי בין השמשות וקא פרע לי דאי לא יהיבנא ליה לא יהיב לי זוזי להכי כתב ליה דכי אייתי ליה זוזי אתן ליה כדאמר בש"ס דנמצא מטעם זה אכתי יש לן למיחש דמי מצילנו מחשש זה וא"כ שובר זה כמאן דליתיה דמי לכך צריך שיהיה בתוך הקרועים כמו שיוצא מן יד המלוה וק"ל

פרק י"ח הלח"מ בד"ה כשמכר לשעתה הגם כי פי' ז"ל דחוק וכו' דאין נראה פירוש מכרו וכו'. פי' דאין נראה פירוש מכרו לשעה וממכר עולם כן אלא כפי'