שלל דוד צג

בא"ד ולפי מה שהבין ה"ה ז"ל בדברי רבינו ז"ל וכו' עד וצ"ע ולפע"ד יש ליישב כפי מ"ש הרא"ש בענין הנז' וז"ל וליכא אסור תרבית לאפוקי מיניה ממונא כיון דהוי זה נהנה וזה לא חסר דרחמנא אמר אל תקח מאתו נשך ותרבית ואם לקחתו אהדר ליה דניחי בהדך וזה שלא לקח מה יחזיר ע"כ הרי להדיא דתרבית בלא נשך לא משכחת אפי' בהאי אופן וא"כ ודאי דתרבית דקרא ודאי נשך עמה וא"כ אף הנשך דקרא ג"כ שיהיה תרבית עמו דאי לא תימא הכי נמצא דנשך הוא העיקר וא"כ לא קרא תרבית כיון דתרבית אינו מעלה ואינו מוריד אלא ודאי שהעיקר הוא דכתב רחמנא תרבית לומר לך דבעינן תרבית עם נשך והוא הדין נשך עם תרבית בעינן מטעם הנ"ל וזה כוונת הש"ס דקאמר ותסברא דאיכא נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך נשך בלא תרבית היכי דמי אי דאוזפיה מאה במאה ועשרים מעיקרא וכו' דהיינו דנשך ותרבית בחצר בין דלא קיימא לאגרא בין דקיימא הוה ידע תלמודא ופשיטא ליה דלא משכחת לה כנ"ל וג"כ בענין אחר לא משכחת כדקאמר היכי דמי וכו' ומעתה נסתלקה קושיא הנז' ס"ל כ"ע כנ"ל וגם על הב"י יש להשיב ולומר דודאי סברת רבינו היא כיון שאמר הלויני ודור בחצרי אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא הוי כאלו השכירה לו עכשיו ואע"ג דעד הנה לא היה רגיל להשכירה עתה השכירה לו דזה משמעות הלויני ודור בחצרי בשכר בתורת ריבית וא"כ הרי נשך ותרבית ומשום זה הוא שאמר רבינו דהלויני ודור בחצרי הוי רבית קצוצה ובהלוהו ודר בחצרו לה משכחת לה כמ"ש בתירוץ הנ"ל של כ"ע ודוק

הלח"מ בד"ה היתה קרקע המושכנת וכו' וצ"ע לרבינו וכו' ומנין לו לחלק ע"כ. ויש לפע"ד שמשמע ליה לרבינו שלא חלק רב אשי אלא בשאר אינשי אבל בדיתמי מסכים והולך לדרב יוסף משמיה דרבא וטעמא הוא כיון שב"ד שבעיר אביהן של יתומים והרי הם שליטים לעשות משפט הוה ליה כאילו באותה שעה שלקח שדה של יתומים מיד סלקוהו חכמים וזוזי קמו אצלם בהלואה ובשביל זה מסלקינן ליה והאי דלא מפקינן מיניה לפי האי טעמא הוא שלא תקנו להם חכמים אלא דמסלקינן ליה אבל דמפקינן מיניה דאוושא מלתא כל כך לא עבוד שלא יהיה כנראה דאבק ריבית יוצאה בדיינין והבו דלא להוסיף עלה דמסלקינן ליה דוקא מטעם הנ"ל וכמ"ש רש"י בד"ה אבל טפי מפקינן וכו' הטעם הזה משמע ליה לרבינו בהנ"ל וק"ל

הלח"מ בד"ה שאין המלוה מסתלק וכו' לכאורה וכו' ועי"ל דהתם בקפיד איירי רבינו ע"כ נראה שטעות ונ"ל בקנין איירי רבינו כמ"ש ב"י בסי' ר"ז וז"ל על דברי רבינו דמיירי שאחר שכבר נגמר המקח התנה הלוקח וקנו מידו על תנאי זה וכו' ע"ש ודוק

הכ"מ בד"ה אע"פ שמשכונה אסורה וכו' עס"ה לא ידעתי מאי דקאמר נ"ל שכ"כ משום דרישא דקתני המלוה את חבירו אין מסלקין אותו א"א לאוקמא בגוי דמאי איסור ריבית איכא ע"כ משמע דמשום דנראה מרישא דאיירי במקום האיסור בשביל כך כתב בטעות וכו' א"כ מה זה שכתב רבינו ויש מי שהורה שזאת המשכונה בגבוי והא לדעת רבינו מותרת וא"כ היכי אתיא רישא אין מסלקין אותו בלא כלום דמשמע אסור

עוד מה שכתב ומאי דין בכור אית ביה לא הבנתי דבריו למה ומאי דין בכור אית ביה טעם הבכור הוא דאינו נוטל משום דאינו נוטל כראוי כבמוחזק והאי מלוה נקראת כיון דבאחרה דמסלקי דאין השדה לפניו אלא לשיעבוד וה"ל ראוי ואין הבכור נוטל בראוי וא"כ גם בגוי שייך זה דהיינו ששדה הגוי משכונה ביד הישראל בכור הישראל אינו נוטל במשכונת הגוי באתרא דמסלקי משום דראוי הוא וצ"ע

פרק ח' הלח"מ בד"ה חבית של יין וכו' עד סוף הדיבור והרב שפתי כהן ז"ל הגיה בדברי רבינו ואמר והאי שאם לא מצא למכרה ולהרויח בה וכו' צ"ל אחר סוף דין השני מותר אף על פי שאם אבדה או נגנבה או החמיצה תהיה ברשות הלוקח שאם לא מצא למכרה ולהרויח בה ה"ל להחזירה לבעלים אכל ברישא לא שרי אלא מטעם דאבודה או שכורה היא באחריות הלוקח אבל לא היה יכול להחזירה למוכר כשלא היה מוכרו כמו שירצה כן כתב בי"ד סי' קע"ג ס"ק כ"ט

הלח"מ בד"ה אסור לקנות פרי הפרדס וכו' קשה אמאי לא אמר כאן וכו' עד סוף הדיבור ולפע"ד יש לתרץ דשאני השריגים דמהני בהם אם הפך לפי שסברת רבינו דזמורות איתנהו ואפ"ה בענין שיהפך בקרקע לפי שאין הדבר ידוע אי זו תיבש ותזמור ואי זו תשאר ולפיכך הוו המעות במלוה אם הפך נראה כקונה אילן לזמורותיו אבל בפרי הפרדס אין דרך למוכרו כך קודם שיגמרו וג"כ שצריך לעובדו והרי המוכר חסר בכך וא"כ לא מהני בהם הפך וע"ש בב"י סי' קמ"ג ודוק

הלח"מ בד"ה אבל אם קנה עגל בזול וכו' עס"ה ולי ההדיוט יש לתרץ דבשלמא בש"ס כשאמר ומודי רב בתורי דנפיש פסדייהו יש רבותא לפי שאם אמר ומודי רב בעגלים דנפיש פסדייהו הוה אמינא דעגלים דוקא דנפיש פסדייהו דפסדייהו דייקא אבל רבינו אמר עגל דבר בהווה דדרך עגל קונים אותו עד שיגדיל ומהטעם שאמר והכחש והמיתה דבר מצוי תמיד יחול אף בשור ואני מבין דכוונת רבינו ודאי אף בשור ודייק לשונו שאמר והכחש והמיתה דבר מצוי תמיד דוקא ולא אמר מצוי בהם דמינה ודייק דוקא עגלים דזה פירוש בהם וק"ל

הלח"מ בד"ה סלע בכל חדש מיתר וכו' ולא ידעתי מאי קושיא יש הלא כתב הרב"י ז"ל בסי' קע"ו בדין הספינה הנ"ל על דברי הטור וז"ל ומ"ש רבינו שלא ישלם אלא דמים שהיה שוה בשעה שנשבר הוא כדעת הרמב"ן שכ' ה"ה בפ"ח בדין שם פרה מחבירו ע"כ משמע שדין הספינה שוה לדין השם פרה מחבירו לדעת הטור וג"כ שסברת הרמב"ן כך שכך נראה מלשונו שכ' הוא כדעת הרמב"ן נמצא לדעתו שוים וא"כ מאי מקשה לימא דשתיק מפני שהיה סבור דישומו לו כמו ששוה בשעה שמקבל אותה ולא בשעת שכירה וכו' והלא לסברת הרמב"ן שרב סבור שישומו בשעת שכירה כמו דין הספינה