שלל דוד ט

שהוא מקצת השם כך שם י"ה הוא מקצת השם הוא דאי לאו הכי למאי כתב הראב"ד זה שאם אינו תשלום ההשגה כן נלע"ד

פרק ט' דין א' לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל וכו' עיין להרל"מ מה שהקשה על דברי רבינו והניח הכא בצ"ע: ונראה לי דרבינו סבר כיון דמתני' קתני מה שלא שמע סתם הרי בעוקר מקצת לא שמע הוא ורב יהודה אמר רב שבאו לומר מיתתו בחנק לא הזכירו בין אם עוקר הכל או עוקר מקצת. ודלא כרב חסדא ורב המנונא שאמרו שאם קיים מקצת ועוקר מקצת דברי הכל פטור. וכן פשטא דהך ברייתא שהביא הש"ס שקתני לקיים מקצת ולבטל מקצת ר"ש פוטר דמשמע דלרבנן חייב. ועוד דמה שלמדו הנך אמוראי דפטור משום דכתיב דבר ולא חצי דבר. אדרבה בהוריות דף ז' אמרו ונעלם דבר מקצת דבר ולא כל הגוף. וכן משמע מדברי ר' יוחנן שהביא הש"ס אח"כ שאמר בכל אם אמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מע"א וכו' אל תשמע לו. דמשמע דאם לא כמעשה אליהו בהר הכרמל שהוא לקדש את השם אל תשמע לו שהוא נביא שקר אע"פ שהוא לבטל מקצת הוא שאינה אלא לפי שעה ונביא שקר הוא וחייב. ובפרק האשה רבה הביא ברייתא כדברי ר' יוחנן. ועוד דבירושלמי בשלהי פרק הנחנקין נראה מהסוגיא דהך ברייתא שקתני ר"ש פוטר דוקא ר"ש דפוטר בשאר המצוות בקיום מקצת וביטול מקצת וכפשטא ודלא כהנך אמוראי דלעיל. ומ"ש רבינו בע"א לפי שעה שהוא יחנק ולא כתב בסקילה שכד משמע מהך ברייתא דהאשה רבה. ומדברי ר' יוחנן שאמרו אל תשמע לו משמע משום נביא שקר. ומיתת נביא שקר בחנק. ומזה מוכרח נמי שבשאר מצות בלקיים מקצת ולבטל מקצת שהוא חייב דומיא דאל תשמע לו דע"א דהוא חייב כנגדו דבשאר מצות דאינם כאליהו בהר הכרמל דלא ישמע לו דהוא חייב

דין ב' ג' והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים וכן נביא שעבר על דברי עצמו וכו' עיין להרל"מ שהקשה על דברי רבינו שכתב בפ' י"ט מהל' סנהדרין אע"פ ששלשתן במיתה אינו לוקה שהם באים מכלל עשה שנאמר אליו תשמעון ולאו הבא מכלל עשה ואין לוקין עליו דהיכי מזכיר אליו תשמעון לנביא הכובש נבואתו ועוד למה כתב לאו הבא מכלל עשה הא עשה גמור הוא ע"כ

ונראה לי כיון שהכובש נבואתו משום דקריביה לא ישמיע וכתב עליה והיה האיש וגו' א"כ הוא מוזכר במה שכתב אליו תשמעון דעליה כתיב והיה האיש אשר לא ישמע ואם כן מוכרח דמשמעות אליו תשמעון מוכלל נמי ביה שתהא נבואתו נשמעת שלא יכבוש נבואתו ומה שקרי ליה לאו הבא מכלל עשה ולא עשה גמור הוא משום כיון שכתוב והיה האיש אשר לא ישמע משמע שהוא הזהיר שלא יהיה שלא ישמע והיכן מוזכר זה כי אם באליו תשמעון שעליו כתב והיה האיש אשר לא ישמע וגו' שאז הוי אליו תשמעון הכי קאמר והזהרו שלא תשמעון שזה לאו הבא מכלל עשה הוא: הלכות דעות

פרק א' דין ז' הרואה חבירו שחטא וכו' עיין להרל"מ מה שהקשת על רבינו ואני אומר דמקושיא שניה הותרצו שני הקושיות שודאי סוגיא דערכין דלא כרבא דס"ל הוכח אפילו מאה פעמים משמע ותוכיח לתלמיד לרב אתא אלא דהוכח הוא חדא זמנא משמע. ותוכיח לכמה זמני אתא ולא לתלמיד לרב אתא. ורבינו פסק כסוגיא דערכין דהיא ברייתא סתמית ואע"ג שרבינו בפי"א מהל' נחלה כתב השב אפי' מאה פעמים משמע. יש לחלק דהתם שאני דמשמעות השבה כדי שלא תאבד הוא. וזה יש בידו דלכן משמעות השב אפי' מאה פעמים משמע אבל משמעו' תוכחה הוא שיוכיח את חבירו ואין משמע עד שיקבל ממנו דזה אין בידו שאפשר שלא יקבל ממנו והרי קיים מצות הוכיח את עמיתך להכי כתב רחמנא תוכיח שיוכיחנו עוד אם לא יקבל ממנו כן נ"ל ודוק

דין ח' המוכיח את חבירו תחל' לא ידבר לו קשות וכו' ראיתי לדקדק בדברי רבינו שמקודם כתב המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה וכו' משמע דגם בדברים שבינו לבין המקום צריך שידבר לו בנחת ובינו ובין עצמו וא"כ היאך אמר המוכיח את חבירו תחלה לא ידבר אליו קשות וכו' במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחבירו. ועוד שכתב לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו משמע דאם אינם קשות כ"כ עד שיכלם מותר. ולעיל כתב וידבר לו בנחת ובלשון רכה. ועוד ממ"ש המוכיח את חבירו תחלה וכו' משמע דבתחלה דוקא. אבל אם לא שמע לו מותר להכלימו. וממה שאמר וכל שכן ברבים משמע דמהדר נמי על מה שכתב תחלה וכו'. וא"כ שאם לא שמע מותר להכלימו ברבים אפי' בדברים שבינו לבין חבירו. וממה שכתב אח"כ אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים. משמע דבדברים שבין אדם לחבירו אפי' אם לא חזר בו בסתר אין מכלימין אותו ברבים

ונ"ל דמתחלה שכתב רבינו דבין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום שצריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה וכו' הוא משום דהתוכחה כדי לחזור בו. וא"כ צריך בנחת ובלשון רכה ובינו לבין עצמו כדי שיקבל תוכחתו כדי שלא יראה לו שהוא להקניטו ואזי יתכעס ולא יקבל ממנו. וזה בודאי שאין חילוק בין בדברים שבינו לבין חבירו בין בדברים שבינו לבין המקום ואחר כך אמר שאם אמר לו בדברים קשים עד שיכלימנו הרי הוא עובר שנאמר ולא תשא עליו חטא ואמר תחלה דהיינו