שלל דוד ח

חזית דדמא דידך סומק טפי שהרי הוא והם נהרגים אם לא ימסרוהו ע"כ. ולי נראה דלא קשה דס"ל ר"ל שאע"פ שהוא והם נהרגים יאמר להם למה אתם מצילים עצמכם במה שתמסרו אותי וכי דמא דדייכו סומק טפי דילמא דמא דידי סומק טפי לכן לא תמסרו אותי כדי להציל עצמכם אלא נהיה כולנו במשקל אחד אם יחיונו נחיה ואם ימיתונו ומתנו. ודומה לרישא שלא ייחדוהו שאמר שבכל אחד מהם שירצו למסור אותו איכא למימר להו מאי חזיתו שתמסרו אותי תמסרו א' מכם ותצילו אותי דמאי חזיתו דדמא דהאיך סומק טפי ועל פי טענה זו א"א להם למסור שום א' מהם ואע"פ שיהרגו כלם ג"כ הכא אע"פ שיהרגו כלם יאמר להם שלא ימסרו אותם להציל את עצמם כמו שאומר הא' שרצו למסרו אע"פ שסוף הכל נהרגים

ועל עיקר הקושיא של הרמ"ך נלע"ד לתרץ דהכא לאו משום שהם עוברים על ש"ד אלא משום שאל ימסרו נפש אחת מישראל וא"כ אע"ג דליכא הך טעמא דמאי חזית דמא דידך סומק טפי יהרגו ואל ימסרו נפש אחת מישראל. דהא בהא דתנו אחת מכם ונטמאוה ליכא ג"ע בהאי כמ"ש רבינו לעיל וכטעם שכתב מרן הכ"מ לעיל. או מטעם דאמרו בש"ס אסתר קרקע עולם הוא ואפ"ה אל ימסרו ודוק

דין ו' בענין שאמרו באונסין וכו' ואם עבר ונתרפא עונשין אותו ב"ד עונש הראוי לו ע"כ לכאורה קשה כיון שהא שאין מתרפאין בכל איסורין שבתורה למדנו אותו ממה שלמדנו אונסין א"כ כיון שבאונסין דרשו ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה שאין ממיתין אותו כמו שכתב רבינו למעלה א"כ גם ברפואה כיון שהוא אנוס מחמת חליו. הוה לן למימר נמי שאין ממיתין אותו. ולפחות חשבינן ליה שהוא מוטעה כמו הפוער עצמו לבעל פעור שמתכוון לבזויה. שכתב מרן בכ"מ למעלה שאינו חייב סקילה כיון שהוא מוטעה שנראה לו כיון שהוא עושה כדי שלא ימות בחליו. אע"פ שקבל ההתראה סבור דהתראתם בטל. כיון שאין כוונתו לעבור אלא כדי שלא ימות וי"ל שיש לחלק כיון שלמדנו משם בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. לענין רפואה אי אפשר לדרוש עליו הך דרשא ההוא ולא אנוס כיון שעיקר הרפואה הוא משום אונס החולי ואי אפשר לדרוש עליו ג"כ ולא אנוס. שליכא צד שאין בו אניסות דבשאר עבירות כיון דאיכא דלאו אנוס בא הכתוב לומר שאינו חייב אלא בשאינו אנוס. אבל רפואה כלה אנוס הוא ולא שייך לדרוש ולא אנוס. וא"כ במאי מוקמת בה אפי' נוטל את נפשך. וגם לדרוש בה ולא מוטעה. דאפי' בבעל פעור שייך בה ולא מוטעה בשלא נתכוון לבזויה. אבל בחולי ליכא צד שתדרוש עליו ולא מוטעה כיון שהוא חולה ונתרפא באיסור הוא מוטעה שנראה לו שהוא מותר. וא"כ במאי מוקמת ולא מוטעה. ועוד אפשר לומר כיון שהכתוב אומר כי אני ה' רופאך. היה לו להתפלל אל ה' וירפאהו כמש"ה יעתר אל אלוה וירצהו. וא"כ אינו אנוס ולא מוטעה

פרק ו' דין ד' כתב אל"ף למ"ד מאלהים יו"ד מיהוה אינו נמחק ואצ"ל יה שהיא שם בפני עצמו מפני שזה השם מקצ' שם המפו' הוא אכל הכותב שי"ן דל"ת משדי צדי"ק בי"ת מצבאות הרי זה נמחק ע"כ. לכאורה דברי רבינו קשים במה שאמר ואצ"ל י"ה שהוא שם בפני עצמו שהרי כבר כתב יו"ד ה"א מהוי"ה. ואם כוונתו דזה השם היכא דהוא מעיקרא אין כוונתו לכתוב יהו"ה אלא י"ה לבדו. לאפוקי מה שכתב בתחלה שהוא רצה לכתוב יהו"ה ולא כתב אלא י"ה. שזה עדיף שהוא שם בפני עצמו והוא כמו א"ל שהוא שם בפני עצמו. וכבר כתב רבינו ששם א"ל אינו נמחק. א"כ מה זה שכתב מפני זה השם מקצת שם המפורש. והלא כבר כתב הטעם שהוא שם בפני עצמו. ועוד שאם הטעם שזה השם מקצת שם המפורש. גם הכותב שי"ן דל"ת משדי צדי"ק בי"ת מצבאות הוא מקצת שמו של הקב"ה דהוא שד"י וצבא"ות. ואם הכוונה דשם המפורש הוא חמור. א"כ למה כתב משום שהוא שם בפני עצמו ועוד מלת מפני הוא נתינת טעם ולא שייך זה למה שאמר שהוא שם בפני עצמו

ונראה לפי מה שכתב רבינו כתב אל"ף למ"ד מאל"הים יו"ד ה"א מיה"וה שאינו נמחק שהכוונה דאע"ג דכוונתו היה לכתוב אלה"ים כולו או יה"וה כולו אפ"ה אינו נמחק. לזה אמר ואצ"ל י"ה דאין כוונתו לכתוב אלא שם י"ה דוקא דאינו נמחק כיון שהוא שם בפני עצמו. ולא נתכוון לכתוב אלא הוא דוקא דזה עדיף ממה שרצה לכתוב שם יה"וה כולו דזה אמרו ואצ"ל וכו'. דטעמא דאם רצה לכתוב השם כולו ולא כתב אלא מקצת כגון שכתב אל מאלה"ים וי"וד ה"א מיה"וה מה שאינו נמחק הוא משום דאל וי"ה כל א' לחוד הוא שם בפני עצמו. ולפי שלא הזכיר רבינו לעיל על שם י"ה שאינו נמחק אמר ואצ"ל שם י"ה שאם כתב אותו לבד ולא נתכוון לכתוב יה"וה שהוא שם בפני עצמו שהוא כמו א"ל מאלה"ים. ואמר מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא דהיינו שנותן טעם למה אינו נמחק אע"פ שהוא שם בפני עצמו לכאורה הרי הוא כמו השמו' שנמחקין כגון שם אה"יה. להכי אמר שאינו נמחק מפני זה השם מקצת שם המפורש הוא דהיינו שמה שמורה שם הו"יה מורה שם י"ה אע"פ שהוא מקצתו ושם הו"יה הוא נמי בפני עצמו. אבל הכותב שי"ן דל"ת משד"י צד"יק בי"ת מצב"אות אינו מורה ממשמעות השם כולו ולכן אינו שם בפני עצמו. והנה לפי מה שפירשתי דברי רבינו אתי שפיר שלא מנה רבינו שם י"ה לעיל שהוא בכלל שמנה שם הו"יה. ועפ"ז השגת הראב"ד כך היא שעל מה שכתב רבינו שאם כתב שם י"ה שאינו נמחק מפני שזה השם מקצת שם המפורש השיג שלא אמרו אלא בא"לף למ"ד מאלה"ים וי"ה מי"י. דהיינו שאם כתב שם י"ה לבד שלא נתכוון לגמור נמחק כיון שהוא מקצת השם. וכמ"ש ש' וד' מש"די וצ"ב מצב"אות הרי אלו נמחקים אע"פי שהם מקצת השם דלא אמרו אלא באל"ף למ"ד מאלה"ים וי"ה מי"י שא"ל הוא משמות שאין נמחקין שאע"פ שכוונתו לגמור אלהים מ"מ הוא משמות שאינן נמחקין וי"ה מי"י כיון שהוא משם המפורש שחמור והוא מתכוון לגמרו אינו נמחק אבל אם כתב י"ה לבד אינו משמות שאינן נמחקין שהוא מקצת השם דוקא. ודומה לש"ד מש"די וצ"ב מצב"אות. וזהו שכתב בהשגה לבסוף אבל ש' וד' מש"די וצ"ב מצב"אות הרי אלו נמחקים. דהיינו כיון