שלל דוד פו

רבינו דהתראת ספק שמה התראה הוא כמ"ש הכ"מ בהלכות נערה שרבינו גורס כגירסת הרי"ף ז"ל דר"י הוא דאמר קיימו ולא קיימו ועלה קאמר הש"ס מדי הוא טעמא אלא לר"י האמר ליה ר"י לשלא תני קיימו ולא קיימו ועל הא קאמר במאי קא מפלגי בהתראת ספק וכו' ואזדו לטעמייהו וכו' ונ"ל שכך פי' דהיינו לר"י דתני קיימו ולא קיימו חייב שאפי' אם נתבטל העשה ממילא כגון הכא דממילא הוא וכגון ההיא דאונס שגרש שמתה מעצמה או נתקדשה שהוא לא בטל העשה בידים אלא ממילא נתבטל וקאמר שחייב משום דסבירא ליה דהתראת ספק שמיה התראה דהיינו בשעת התראה מתרין בו שלא יעבור על הלאו שמא לא יקיים העשה שיאבד ממילא אלמא התראת ספק שמה התראה אבל לר"ל ס"ל דהתראת ספק לא שמה התראה וא"כ אינו יכול להתרות בו ולומר לו שמא יאבד ממילא העשה ולא יקיימו אלא דבעינן שיבטלו בידים הוא דלוקה כדי שבשעת התראה של הלאו מתרין בו שלא יעבור על הלאו ויבטל אחר כך העשה בידים ונמצאת התראת ודאי היא וכפשט השמעתתא דכריתות דבעינן ההתראה בשעה שעובר על האזהרה וכי תימא דזה אי אפשר שהרי מצינו בשבועות דף כ"ח ע"ב דקאמר התם אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה פלוגתא דר"י ור"ל שלדעת ר"ל שמיה התראת ספק ואינו חייב ולכאורה אותו הנדון כמו הנדון דהכא שהתנאי הוא העשה והלאו הוא האיסוריה והכא עבר על הלאו ברישא וא"כ איך אפשר לומר להתרות בו באותה שעה כדי שלא יבטל העשה ויתחייב לר"ל והא מצינו שאמר ר"ל בכה"ג דלא מהני דמקרי התראת ספק זה אינו דבשלמא התם בשעה שאכל הככר שנשבע עליה שהוא איסוריה לא עשה שום איסור כיון שאפש' שלא יאכל התנאי ולפיכך קרא ליה התראת ספק אבל הכא בשעה שעבר על הלאו הוא עבד איסורא אלא דרחמנא נתקו לעשה כדי לתקנו וא"כ כיון שבאותה שעה מתרין בו שלא יעבור על הלאו שמא אח"כ לא יקיים העשה ולא יתקן הלאו וכיון שעכשיו הוא עובר על הלאו לא מקרי התראת ספק כיון דמ"מ הוא עכשיו עביד איסורא בשעת התראה שעושה עכשיו ואומר לו רע שאתה עובר על הלאו ותעשה איסור ושמא לאחר כך תבטל העשה ולא תתקן לאו זה בכה"ג נקראת התראת ורדאי כיון דמ"מ עכשיו עובר על הלאו ולא דמי להתם ומה שאמר הש"ס ואזדו לטעמייהו דאתמר שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה וכו' שסובר ר"ש ן' לקיש שפטור משום התראת ספק שהרי תלה זמן לשבועתו כל היום וכיון שתלה זמן לשבועתו הרי זה התראת ספק א"כ אזדו לטעמייהו שר"ל שפטר בכאן משום התראת ספק כמו שמצינו שפטר בההיא דככר משום התראת ספק ור"י שחייב כאן דס"ל התראת ספק כמו שחייב שם ומעתה אתחיל לבאר הסוגיא לדעת רבינו שרבינו ז"ל מפרש הסוגיא כפירוש המאור ולפי שבאו דבריו בקיצור הרבה ראיתי לפרשה לפי דעתו דהיינו שר"י אמר כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו וכו' והקשה בש"ס שם ואמר ההוא לתקוני לאויה הוא דאתא פירוש דבקיום העשה מתקן הלאו הניחא למאן דתני קיימו פירוש כיון דתני קיימו ולא קיימו א"כ לא קפיד שיהא הלאו כמו לאו דחסימה ואתי האי דינא דקאמר ר"י לדידיה שפיר אבל למ"ד בטלו ולא בטלו משמע דסבירא ליה דאינו לוקה עד שיהא הלאו שלו דומה ללאו דחסימה דהיינו שמבטל ליה בידים דממנו למד וכל דלא מבטל ליה בידים לא דמי לאויה ללאו דחסימה ולא לקי נמצא כל היכא דלא דמי לאויה ללאו דחסימה בין שקדמו עשה בין שניתק לעשה אין לוקין עליו ולא אתי לדידיה האי דינא שאמר ר"י לזה אמר מדי הוא טעמא אלא לר"י האמר ליה ר"י לתנא תני קיימו ולא קיימו ופירוש כל היכא דלא קיימו אפי' הוא ממילא חייב ואפי' דליתא בבטלו הואיל וממילא איתא חייב ואח"כ אמר ר' יוחנן התם אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת דהיינו שיהא לוקה בין בשלא קיימו בין בשבטלו ור' אליעזר נפק דק ואשכח דתניא אונס שגרש וכו' דהיינו שעלה על דעתו של ר"א שעל זה אמר ר"י ועוד אחרת שלוקה בין בשלא קיימו בין בשבטלו והשיב לו הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו דהיינו בשלא קיימו איתא אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו בשלמא שלוח הקן משכחת לה אלא אונס בטלו ולא בטלו לא משכחת לה אי דקטלה וכו' ואיך אמרת דגם כשבטלו איתיה והא ליתיה כשבטלו והעלו במסקנא דלא משכחת דאיתיה בלא קיימו ובבטלו כי אם בשלוח הקן ופאה אבל במידי אחריני איתיה בשלא קיימו וליתיה כשבטלו ולהכי פסק רבינו דבמשכון ובאונס שגרש שלוקה כיון שפסק כר"י דסבר קיימו ולא קיימו דבלא קיימו איתיה להנהו תרתי וזה הוא לפי הפירוש השני שכתב המאור א"נ וכו' אבל לפי הפירוש הראשון שפי' דהיינו דהא דא"ל ר"י לתנא תני קיימו ולא קיימו ה"ק ליה קיימו פטור בטלו או שלא קיימו חייב וכל היכא דאיתיה בבטלו איתיה בלא קיימו וכל היכא דליתיה בבטלו ליתיה בלא קיימו דהיינו כל היכא דאפשר ללקות בהיכא דבטלו בידים ג"כ לוקה בהיכא שלא קיימו וכל היכא דלא אפשר ללקות בצד שבטלו בידים ג"כ אינו לוקה בצד שלא קיימו ולפי זה כשאמר ר"י אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת דהיינו שלא אפשר ללקות בכל לאו שניתק לעשה אע"פ שבטל העשה בידים כי אם בזאת ועוד אחרת ונפק ר"א דק ואשכח דאונס שגרש וכו' ודחו לה לפי שבצד שבטלו אי אפשר ללקות כי אם בצד שלא קיימו דוקא וזה הוא הא דקאמר הניחא וכו' והעלו במסקנא דלא משכחת לה כי אם בשלוח הקן ופאה דאיתיה בצד שבטלו ובצד שלא קיימו אבל מידי אחריני לא ואפי' אונס שגרש לא לקי בכל צד כיון דליתיה בשבטלו כדאמר הש"ס אי דקטלה גם על צד שלא קיימו לא לקי דזה תלוי בזה וזה אי אפשר לדעת רבינו לפי שפסק כאן ובאונס שגרש שלוקה אלא ודאי שרבינו מפרש כפי' המאור הב' אלא שקשה לי ואמאי לוקה אם נאבד המשכון הרי אמרו שם בש"ס על מה שאמר ר"י ועוד אחרת ותו ליכא והאיכא גזל ומשכון וכו' ומשכחת לה בקיימו ולא קיימו ובטלו ולא בטלו ותירצו כיון שחייב בתשלומין אינו לוקה ומשלם וא"כ היאך כתב רבינו כאן בדין המשכון דאבד בלוקה. ואח"ז ראיתי להרב המגיד ז"ל שכתב לקמן שאפשר שהיתה לו לרבינו בש"ס גירסא אחרת ועיין בלח"מ בפ' י"ח מהל' סנהדרין בד"ה וכל לאו שניתק לעשה מה שפירש בדעת רבינו שקשה לי על דבריו