שלל דוד פג

ודוק היטב

הלח"מ בד"ה טען הלוה שמטלטלין אלו וכו' ומ"ש ה"ה וכו' ומפני זה כתב ה"ה דאית ליה לרבינו כדברי הרמב"ן מפני שלא הזכיר שם שיתחזק בב"ד ע"כ פי' שהתם נראה לו המגיד שרבינו סובר כהרמב"ן מכח שסתם דבריו ולא כתב דבעי שיתחזק בב"ד ואם הוא סובר ע"ש מי שתירץ היה צריך לומר שיתחזק בב"ד וממה שסתם דבריו נראה שהוא כהרמב"ן ואין להקשות למה הניח דבריו ה"ה לומר שרבינו סובר כהרמב"ן עד שם אם מכח שסתם אף כאן סתם את דבריו ולמה כתב כאן ויש מי שתירץ וכו' עד שצריך לומר דהכא איירי דאתחזק בב"ד מכח קושיא שיקשה אכתי על תירוצו כמו שכתב הלח"מ בתחלה זה הדיבור ואע"פ שכאן נמי סתם את דבריו דיש לומר משום שבכאן התירוץ של הקושיא שהקשה אינו צריך לומר דאתחזק וכו'. אלא עד שיקשה על התירוץ קושיא אחרת ואז נשיב דאתחזק בבי דינא והוא ז"ל כוונתו היא לתרץ הקושיא הנזכר דוקא והניח הקושיא שיקשה על התירוץ הנז' עד דין שטר אמנה וכו' דהתם יוקשה ג"כ דהתם נאמרה כמו שהקש' הרא"ש וכתב שרבינו סובר כהרמב"ן לפי הנראה ויתורצו הכל ואינו צריך לומר דאיירי דאתחזק בבי דינא מכח שסתם כנ"ל ודוק

המגיד בד"ה בד"א בכלי חול אבל בגדי שבת ומועד בעל חוב גובה אותן וכו' והביא דין המשנה סתם וצ"ע ואני ההדיוט נ"ל לתרץ כל זה שרבינו ז"ל כשראה מה שאמרו בירושלמי החילוק שבין בגדי חול לשבת ולא אמרו דוקא מה שעליהם אבל כל בגדים שאין עליהם אלא שמונחים בקופסא שמין משמע ליה לרבינו ז"ל דלאו כמו פירש"י והרא"ש ז"ל משום דבנים ובנות לא אתו לב"ד לא מבזינה להו ומייתינהו ואורחא דמלתא נקט כמו שכתב משנה למלך לדעתם בד"ה בד"א בכלי החול יעו"ש שלרבינו ז"ל לא משמע ליה כן משום דדרך כל אדם יש לו בגדי חול מונחים בקופסא וא"כ לא היה לו לתפוס בגדי רגל ושבת כנ"ל אלא ודאי הטעם הוא שהאחים כמו בעלי חוב והכל טעם אחד שאינו עולה בדעת הבעלים להקנות להם בגדים אלו המכובדים שהם מיותרים על דעת שלא למכרן אלא שדעתו הוא כשהוא צריך להם הרי הוא מוכרן ואין לך צריך כמו לפרוע לבעל חובו כדי שלא יקרא לוה רשע ועבד לוה וא"כ עכשיו בדין הוא שבעל חוב גובה מהם כיון שלא קנתה אשתו והרי הם שלו ולמד רבינו דין בגדים שצבען לשמן של חוב אינו גובה מהם משום כיון שאמרנו שבגדי חול מקנה להם א"כ כיון שלקחם לשמן זכה בהם ומה שלא אמרו באחים בגדים שצבען לשמן דאינו גובה בהם משמע ליה לרבינו דהמימרא לא אצטריכא למימר בגדים שצבען לשמן שאינו גובה מהם אלא כיון שבאה המימרא לומר שהאחים שחלקו הרי הם כבעל חוב אנן עבדינן דין בעל חוב לגמרי כיון שאמרה שהבגדים שעליהם אינו גובה מהם משום דהבעלים מקנים א"כ לאו בדוקא מה שעליהם אלא לאפוקי בגדי שבת ובגדי רגל וכמ"ש הירושלמי וכל דבר שבגדים אלו אינו גובה מהם אף שצבעם לשמן אינו גובה מהם ובשביל זה פסק בכאן דאינו גובה מבגדים שצבען לשמן ועליהם קאמר בד"א בכלי החול וכו' כמו הירושלמי אבל בערכין ס"ל לרבינו בין בגדי חול בין בגדי שבת אינו גובה מהם דמשנה סתמא קאמר ובירושלמי לא חלקו כי אם באחים משמע דדוקא באחים הוא המחלקינן אבל בערכין לא וס"ל לרבינו דמסתמא כשעושה בגדים לאשתו אפילו בגדי שבת מקנה אותם לה לענין שלא יגבו אותם הערכין לפי שלא הפסידם ולא יש לוה רשע ועבד לוה וכן בהקדש כשמקדיש נכסיו לא הקדיש בגדי שבת של אשתו אבל לענין גביית חוב ודאי לא הקנה בגדי שבת לאשתו לגמרי שלא ינכה מהם בעל חוב דניחא ליה ודאי ליתן לבעל חובו כדי שלא יהיה לוה רשע וכו' כנז' אבל לענין ערכין ודאי הקנה אותם לגמרי כנ"ל וכן דייק דברי רבינו שכ' בפ"ג מהל' ערכין כשכת' דין הערכין כתב וכן המקדיש כל נכסיו לא הקדיש את אלו ובודאי שבהקדש אינו מקדיש בגדי שבת של אשתו כמו של חול דמה חילוק יש דבשלמא בחוב אמרינן זה הקנה וזה לא הקנה כנ"ל אבל בהקדש ודאי דלא יש חילוק וא"כ כיון שבהקדש לא הקדיש את בגדי שבת גם בערכין אינו גובה מבגדי שבת ועל זה סתם רבינו וכת' דאינו גובה מכסות אשתו סתם משמע מכל כסות לא גבי בעל חוב ומה שהביאו בש"ס סייעתא לשמואל דקאמר שאלמנה אין שמין מה שעליה ממתני' דהמקדיש הוא משום דס"ד דש"ס שאלמנה דומה לערכין ומה שמואל שעליה לאו דוקא דמשום דנקט רב שעליה לרבותא דשמין אף שעליה להכי נקט שמואל שעליה ולעולם אף בגדי שבת וטעמא דס"ד דש"ס שאלמנה דומה לערכין הוא משום דליכא טעמא דבעל חוב ביתומים וודאי שלענין יתומים הקנה לה אף בגדי שבת ואמר על זה דלמשקלי ולמיפק לא הקני לה אף מה שעליה שהפך לו הסברא לגמרי א"נ הוה קס"ד דש"ס דטעמא דשאני הכא דאדעתא דלמיקם קמיה אקני לה כדתירץ בש"ס אלא הוה משמע ליה דלא סגי הך טעמא אלא לענין בגדי שבת ורגל ובגדים שצבען לשמן דהא ודאי לא אקני לה אלא אדעתא למיקם קמיה אבל מה שעליה ממש הוה ס"ד דודאי אקני לה בכל גוונא ולהכי מייתי סייעתא ודחה דאפי' מה שעליה לא אקני אדעתא דלמיפק ובגרושה נ"ל שסברת רבינו היא דלא אקני לה בגדים שצבען לשמן כי אם מה שעליה ולפיכך לא כתב רבינו דאין שמין בגדים שצבען לשמן דלא כסברת הלח"מ בד"ה אין בעל חוב גובה וכו' יעו"ש שרבינו ז"ל דודאי שדעתו של בעל להקנות לה בגדים שעליה אף אם רוצה לגרשה אבל לא בגדים שצבען לשמה וזה תלוי בדעת הבעל באיזה אופן הוא מקנה ולפי דעת רבינו בהאי גוונא הוא מקני ודוק

מסדרין לבעל חוב וכו' ואין לוקחין לו כלים מדמי המרובה ע"כ פי' למרן המועט שבידו אין מוכרין מהמרובה למלאכת המועט דהא יכול לומר עד השתא דהיה בידי ממין א' הרבה כלים והייתי משאיל לשכני מאותו מין והן השאילו לי מהמין השני שאין בידי ממנו כדי צרכי משא"כ עתה שלוקחין מידי ממין המרובה היתר מכדי צרכו קמ"ל עכ"ל הסמ"ע סי' צ"ח ס"ק נ"ב

הלח"מ בד"ה כללו של דבר וכו' ואני תמיה