שלל דוד פב

לו מהם לאחר מותו ע"כ משמע שרבינו איירי בצד שהוא טובת היתומים ורעת הניזק והוא פשוט ואינו צריך ביאור וכן פירש"י על הברייתא שמינה למד רבינו דין זה דמוקמינן לה בש"ס ביתמי וז"ל ביתמי קאמר דאי שבק להו אבוהון המזיק מקרקעי גבינן מנייהו אבל מטלטלי לא דמטלטלי דיתמי לא משתעבד לבעל חוב דאיכא למימר לאחר מיתת אבוהון קנאום עכ"ל משמע דעיקרא דברייתא היא לומר דאם לא הניח להם קרקע לא גבינן מנייהו כמ"ש וכן נראה מדברי הטור שכתב אין יורדין לנכסיו למכור קרקעותיו אלא יתן לו מטלטלין וכו' משמע דטובת המזיק עבדינן ודלא כמו שהבין הב"י יעו"ש וזהו כוונת רב פפא שאמר בגמ' בישוב הקושיא שהקשו שם בפרק מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב אין מידי אחרינא לא והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין ומשני רב פפא דביש לו מטלטלין ובא לפרוע מהן אינהו מקרי מיטב דאי לא מזדבני בהאי מתא מזדבני במתא אחרינא ואם בא לשלם מקרקעותיו צריך לשלם ממיטב שדותיו ומהא דאמרינן בש"ס על פסקא דשוה כסף רמי ליה רב יודא בר חיננא לרב הונא בריה דרב יהושע על הברייתא דקתני שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין הכא במאי עסקינן ביתמי שמינה הוציא רבינו את דבריו כמו שכתב שם המגיד יעו"ש אין להכריח ולומר דליתא למה שאמרנו שלפי הסוגיא הזאת נראה דמעיקרא ס"ד דבית דין נזקקין לקרקע בע"כ של מזיק וכשמסיק הכא ביתמי עסקינן דהיינו שב"ד נזקקין לגבות מהמטלטלין גם כן הוא דהיינו כקרקע וכמו שבקרקע עלה על דעתינו בע"כ של מזיק גם עכשיו שהוספנו אף מטלטלין דהיינו בע"כ של מזיק לפי דליכא למימר דמעיקרא ס"ד דנזקקין לקרקע ואין נזקקין למטלטלין כלל אפי' אין לו קרקע וא"כ כי משני הכא ביתמי י"ל אבל במזיק גופיה אם אין לו אלא מטלטלין חייב ליתן מכח הקושיא הזאת אבל אה"נ אם יש לו שניהם קרקע ומטלטלי הברירה ביד המזיק דהיאך נאמר דס"ד מעיקרא אם אין לו קרקע כי אם מטלטלין לא יתן לו דזה לא יעלה על הדעת שיזיק ופטור מלשלם . ועוד דא"כ לא שבקת חיי לעלמא דכל מי שאין לו קרקע יזיק לבריות ויהיה פטור מלשלם ועוד דהא לעיל אהא דקאמר רב הונא ישיב אפילו סובין מיירי בדלית ליה אלא סובין פריך אי דלית ליה פשיטא ומשני מהו דתימא אמרינן ליה זיל טרח וזבין קמ"ל אלמא דאינו עולה על הדעת כלל דכשאין לו רק סובין שלא ישלם לו סובין ואלא ודאי דמעיקרא סבר דב"ד נזקקין לגבות מן הקרקע בע"כ של מזיק וכשמסיק דביתמי עסקינן א"כ משמע דבמזיק גופיה גובה מטלטלים ובע"כ דזה אינו לפי שפירוש הסוגיא כך היא לדעת רבינו דהיינו שמעיקרא ס"ד אין בית דין נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות דהיינו שאין המזיק יכול לדחותו אצל מטלטלין וע"ז הקשה והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין פי' מדקאמ' אפי' סובין משמע שהברירה ביד המזיק ויכול לדחותו אפי' אצל סובין ומכח זה העמיד הברייתא ביתומים דהיינו שבאה הברייתא לומר דביתומים אין דלית להו קרקע אינם גובים מהם ועל זה קתני אלא לנכסים שיש להם אחריות דייקא אבל במזיק גופיה עבדינן משמעות הברייתא דאפי' סובין דהיינו שהברירה ביד המזיק כמ"ש וזה הפירוש להרוחה בעלמא כדי שלא נאמר דמעיקרא ס"ד דנזקקין לקרקע ואין נזקקין למטלטלין כלל אפי' אין לו קרקע דדוחק הוא כנ"ל אבל לפי הנראה הוא שמעי' ס"ד דנזקקין לקרקע דוקא ואין נזקקין למטלטלין כלל אפי' אין לו קרקע לפי שאם הוא פירושו כמש"ל דמעיקרא ס"ד דב"ד נזקקין לקרקע בע"כ של מזיק היאך יבא לפי זה סיפא דברייתא דקתני אבל אם קדם ניזק ותפס מטלטלין ב"ד גובין מהם דמשמע דהברייתא הזאת לא איירי אלא בגרעון כחו של ניזק ולא בגרעון כחו של מזיק דכך הוא ריהטא דברייתא וכן נראה מפירש"י שכתב אין ב"ד נזקקין ליפרע מן המזיק אלא א"כ יש לו קרקע יעו"ש ומה שהקשינו היאך יזיק ויפטר יש להשיב דס"ד דהברייתא הזאת איירי כי אם בממונו שהזיק שלא מדעתו דוקא וכיון שכן התורה לא חייבה אותו כי אם עד שיהיה לו קרקע ומעתה לא יקשה עוד לא שבקת חיי לעלמא דכל מי שאין לו קרקע יזיק לבריות ויפטר דהכא איירי דוקא בממונו שהזיק שלא מדעתו אבל אם הוא הזיק חייב וכן נראה ממה שהקשה עליו בש"ס ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין וזה הפסיד איירי בממונו שהזיק ומה שאמר בש"ס למעלה מיירי בדלית ליה אלא סובין ופריך ליה פשיטא וכו' אה"נ שמעיקרא כך סבר אבל כשמצא ברייתא בפירוש כך סברא ליתא עוד לההיא פשיטא ומעתה דברי רבינו ז"ל יבואו על נכון שסובר כהרא"ש שמחלק בין בעל חוב לניזק ומה שאמר רבינו וכו' גובין מהמטלטלין תחלה משמע דעל בי דינא רמי לגבות תחלה מהמטלטלין והדין כך הוא ואינו תלוי ברצון המזיק והניזק זה אינו דמה שאמר נזקקין הוא תפס לשון הברייתא הנז' שממנה הוציא רבינו דין זה במ"ש ה"ה או איירי בדליכא המזיק קמן לגלות דעתו לשלם במטלטלין אזי אמרינן דמסתמא ניחא ליה למזיק לשלם מטלטלין וכי תימא א"כ לפי זה נמצא דבנזקין גרע מבעל חוב ואדרבא נזקין עדיפי דגובה מן העדית יש להשיב על זה שודאי שבעל חוב היה צריך ג"כ לגבות מהעדית וטעמא הוא דגובה מהבינונית הוא מפני כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה ויאמר אקפוץ ואלוונו כדי שאגבינו בחובי לפיכך וכו' כ"כ בנזקין דף מ"ט ע"ב יעו"ש הרי להדיא משמע שגם בעל חוב היה צריך לגבות מהעדית שאם לא כן למה צריך לתת טעם זה דמהיכא תיתי שיעלה על הדעת לגבות מהעדית שדין העדית הוא דוקא בנזקין אלא ודאי שהסברא נותנת שיגבה בעל חוב מהעדית אלא כדי שלא יראה וכו' ולעולם בעל חוב עדיף דהמלוה הברירה בידו ליקח מה שירצה כמש"ל וגביית העדית אינה ראייה כנז' ואדרבא מצינו שגלי קרא במזיק דאפילו יש לו מעות אינו צריך ליתן לו מעות אבל בעל קי"ל דאם יש לו מעות צריך ליתן לו מעות נמצא דמזיק עדיף מלוה ובודאי שגם כן סברא הוא שעדיף כחו שאין להכריחו ליתן מטלטלין כמ"ש ודע שמדברי אלה סתירה בראיות שהביא הש"ך בסי' תי"ט ס"ק א' שרצה להכריח שלדברי רבינו בעל חוב שוה לנזקין יעו"ש