שלל דוד פא

דגם בדישת העכ"ום יש איסור אמירה ומה שהביא ראיה לדבריו עוד מדלא פי' רש"י ז"ל בברייתא דאינו עובר משום בל תחסום דאיירי אפי' בדישה של ישראל וכו' לא ידעתי ראיה זו דמהיכא יעלה על הדעת שיעבור והוא לא עשה מעשה עד שיצטרך רש"י ז"ל לפרש דודאי זה אינה צריכה לפנים דדרכו של רש"י ז"ל לפרש דבר ששייך שלא יעלה על הדעת כמו שפי' דאיירי בדישה של עכ"ום דהיה עולה על דעתנו שלא יש איסור אמירה לזה אמר דאיירי הברייתא בזה דהיינו גם בזה אבל שיעבור בלאו על התבואה של ישראל לא יעלה על הדעת כלל וכן נראה מדברי הטור להדיא שהביא דברי רש"י וכתב ופי' רש"י וכו' דאפי' בזה איכא איסורא דמשמע דאפי' בדישה של ישראל ליכא אלא איסורא דכך משמעות דבריו ולא כמו שדחק לפרשו הוא ז"ל: ומ"ש עוד וז"ל ולפי זה אתי שכיר דברי הטור שכתב ישראל הדש בפרתו של עכ"ום וכו' אלא משום דאית ליה כפי' רש"י ע"כ לא ידעתי ראיה זו דהאמת כך הוא משום דהשתא מיהא עשה הישראל החסימה בידו דלא תחסום סתם כתיב לא שנא דישה דישראל או דעכ"ום: ומ"ש אח"כ וז"ל ולפי פי' זה בדברי רש"י א"ש מאי דפשיט כגמ' מההיא דעכ"ום דדש בפרתו וכו' מעבר הוא דלא עבר וכו' דא"כ איך קאמרה אינו עובר ע"כ ג"כ לפע"ד ליכא הוכחה לדבריו ז"ל כיון דהברייתא סתם קתני דמשמע הוא דאף בדישה של עכ"ום איכא איסורא וזה אנו מבקשים לפשוט דבכל גוונא איכא שבות דאמירה לעכ"ום וכמו סברתו של רש"י ז"ל אבל לא יעלה על הדעת כלל דבאמירה יתחייב הישראל והוא לא עשה דזה לא מצינו בשום מקום דודאי הוא דהאמירה הוא משום שבות אף בדישה של ישראל דומיא בשבת כנ"ל: הלכות מלוה ולוה

פרק א' מצות עשה להלוות וכו' יכול רשות ת"ל העבט תעביטנו וכו' נ"ל דכך פירוש דברי רבינו שהתורה שצוותה להלוות לעניי ישראל הוא מקרא דאם כסף תלוה את עמי אלא כדי שלא יעלה על הדעת שהוא רשות ת"ל העבט תעביטנו דהיינו שבא המקרא הזה לגלות על אם כסף שהוא חובה נמצא שעיקר הצווי הוא אם כסף תלוה לפיכך הביא רבינו עיקר הצווי שהוא אם כסף וע"ז אמר מצות עשה להלוות וכו' שנאמר אם כסף תלוה ונמצא שהיא מצוה אחת ולא שתי מצות שזה האחרון הוא לגלות על הראשון ודלא כמו שכתב הרב הלח"מ ז"ל דמה שהביא רבינו תרי קראי הוא משום דלא סגי בהעבט משום דהוה אמינא דהתם בעני שהוצרך לשאול וכו' דאחר נשיקות ידי קדשו דדוחק הוא משום דמה לי בעני שהוצרך לשאול או לא הוצרך לשאול השתא מיהא עני הוא וצריך להלואה ובודאי שמצוה להלוות לו כמו העני שהוצרך לשאול שודאי שלא היינו מחלקים וק"ל

הלח"מ בד"ה ומצות עשה לנגש את הנכרי וכו' ואפשר דלאו דוקא אלא אתא לומר אפי' בשמיטה כדכתיבנא עכ"ל וקשה לי על זה כיון שרבותא היא בשמיטה למה לא כתבו רבינו בשמיטה ג"כ ואפשר לומר אע"פ שרבותא שם כיון שכתב כאן שהיא מ"ע והביא פסוק של שמיטה ודאי הוא שאף בשמיטה עובר כיון שעיקר הפסוק לשמיטה הוא דאתא אלא שכאן אתי מכ"ש וסמך רבינו ז"ל על כאן שנלמוד ממנו לשמיטה ולא כתבו בשמיטה ודוק

הלח"מ בד"ה כשיתבע המלוה הלואתו וכו' וצ"ע מנין לו לרבינו ז"ל כן ואני ההדיוט נלפע"ד שרבינו ז"ל ס"ל כהרא"ש ז"ל שכתוב הברירה ביד המלוה אם ירצה ליקח מטלטלין או מקרקעי יגבה ונזקין הברירה ביד המזיק שאם ירצה שלא לתת לו מטלטלין לניזק הרשות בידו ועכשיו אפרש דברי רבינו שם שכתב כשבית דין נזקקין לגבות הניזק מנכסי המזיק גובין מן המטלטלין תחלה וכו' וכל זמן שימצאו מטלטלין אפי' סובין אין נזקקין לקרקע עכ"ל וכתב עליו המגיד מבוא' פ"ק בסוגיא על פסקא דשוה כסף וכו' ופסק רבינו כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע וכן דעת ההלכות עכ"ל כוונת רבינו היא שאמר כשבית דין נזקקין וכו' פי' שגובין מטלטלין תחלה דמסתמא ניחא ליה למזיק להגבות מהמטלטלין יותר מהקרקע בשביל שהוא נשאר לו קיים אבל מטלטלין כלים ואובדים ומכ"ש שכאן אם יגבה מהקרקע צריך לגבות מהמעולה שבנכסיו אם כן ניחא ליה במטלטלין ועל זה אמר שמגבין לו מטלטלין ואם אינו רוצה הניזק במטלטלין אלא בקרקע לא משגחינן עליה ועל זה קאמר וכל זמן שימצאו מטלטלין ואפי' סובין אין נזקקין לקרקע דייק כמ"ש דהיינו אין נזקקין לקרקע כמו שירצה הניזק אלא אפי' סובין מגבינן ליה דהיינו כדי לעשות רצון המזיק אבל אם המזיק רוצה לשלם לו קרקע והניזק רוצה במטל' ודאי ששומעין אל המזיק בהפך מהחוב וזהו ממ"ש בסברת הרא"ש ז"ל ומה שכתב שם רבינו בסמוך וז"ל מת המזיק קודם שישלם אין ב"ד נזקקין למטלטלין של יתומים אלא לקרקע וגובין לניזק מן הזיבורית מפני שהניזק נעשה כבעל חוב והמטלטלין אינם משתעבדין לבעל חוב ואם תפס הניזק המטלטלין בחיי המזיק גובין לו מהן לאחר מותו עכ"ל שלכאורה דהפך מדברינו אלה דאם איתא דמסתמא ניחא ליה למזיק טפי במטלטלין יותר מבקרקע וגבי להו מהמטלטלין ולא מהקרקע כדי שלא יהיה כחם גרע מהמזיק שבכל דבר עדיף כח היתומים זה אינו שרבינו ז"ל קמ"ל פחם דיתומים שלהם לא משתעבדי ונפקא מינה שאם אין להם קרקע אינם נותנים לניזק כלל ועל זה קאמר רבינו ז"ל אין ב"ד נזקקין למטלטלין של יתומים אלא לקרקע דהיינו אם יש להם קרקע דוקא הוא דגובין מהן ואף בקרקע דוקא מן הזיבורית והכי דייק דבריו שכתב ואם תפס הניזק המטלטלין בחיי המזיק גובין