שלל דוד עח

שבליל ד' בתחלת הלילה כשתבעו מחשב לתחילת התביעה כיון דהפסיק בעת הערב ביום הג' והרי מלשון רבינו משמע דמליל ג' היה תובע והולך עד יום ה' בלי הפסק כלל שכך כתב בתחי' ואם הביא עדים שהיה תובע כל ליל ג' וכו' ואח"כ כתב וכן אם הביא עדים שהיה תובע והולך עד יום חמישי ע"כ דמשמע דמליל ג' הוא תובע והולך בלי הפסק ואפ"ה אינו נשבע ונוטל כי אם יום חמישי דוקא שהוא משך זמן תביעה דוקא וכמש"ל. והנראה לפע"ד הוא שכוונת הטור היא במ"ש כל יום ה' פירושו נשבע ונוטל במשך זמנו ביום חמישי שהוא שיעור יום בלא לילה דהיינו ליל ה' דוקא ואשגרת לישן דהרמב"ם שכתב כן הוא דנקט לה

פרק י"ב הלכה ב' מה בין העושה בתלוש וכו' ואינו אוכל אלא עד שימלא הסל ע"כ מכאן מבואר שמה שאמר רבינו בתחלה בין בתלוש בין במחובר לאו כמו שנוהג בזה נוהג בזה אלא שרבינו כליל ותני שדין הפועלים שהן עושין בדבר שגידוליו מן הארץ ועדיין לא נגמרה מלאכתם ויהיו מעשיהם גמירת המלאכה בין בתלוש בין במחובר אוכלין ואח"כ פי' דמה שאמר בין בתלוש בין במחובר לאו למימרא דבתלוש בעינן שניהם עדיין לא נגמרה מלאכתם ויהיו מעשיהם גמירת מלאכה אלא דכל אחד מהם יש בו דין אחד מהשני דינים דבתלוש אית ביה דין דעדיין לא נגמרה מלאכתו דאם נגמרה מלאכתו אסור לו לאכול ובמחובר אית ביה דין שיהיו מעשיו גמר מלאכה אלא שבתחלה כלל דהיינו שב' דינים אלו נוהגים בין בתלוש בין במחובר ואח"כ פי' לך שלא תטעה לומר דכל אחד בעינן ב' דינים ואח"כ פי' דפירוש שיהיו מעשיהן גמר מלאכה הוא כגון שיבצור ויתן בסל ויפרש מתני' אחד ואידך מתני' דוכולן לא אמרו אלא בשעת גמר וכו' אחת הם ודין דהמנכש בבצלים דכתב לקמן הוא לקוח מהברייתא וכמ"ש המגיד ז"ל לקמן ולא כמו שפירש הרל"מ ז"ל בד"ה ויהיו מעשיהן גמר מלאכה וכו' דמ"ש רבינו ויהיו מעשיהם גמר מלאכה קאי ג"כ אף בתלוש הפך מה שכתב בדיבור הקודם ופי' לאפוקי דאחר שנגמרה מלאכתו דאינו יכול לאכול דזה לפע"ד אי אפשר דאיך יפרש דלענין מחובר הוי פירושו לאפוקי קודם שנגמרה מלאכתו ובתלוש לאפוקי אחר שנגמרה מלאכתו ועוד שלפי דברינו אלה לא יקשה מה שהק' הוא ז"ל בד"ה מה בין עושה וכו'

לח"מ בד"ה והעושה במחובר וכו' וא"ת הא משמע בגמ' וכו' ואם כן קשה דרבינו דאית ליה משום דמהלך לאו כעושה וכו' אבל מפני השבת אבדה התירו במהלך משמע דמן הדין לא היה אוכל במהלך ע"כ. ואנכי איש צעיר מדי עברי הוקשה לי על דבריו ז"ל לפי שכיון שתירץ ואמר שלדעת רבינו יש ג' חילוקים וכו' א"כ רבינו שאמר עד שימלא הסל הוא שעדיין עסוק קצת בהולכתו וכמ"ש הוא בפי' א"כ לפי דבריו מה שאמר רבינו אוכלין הפועלין בהליכתן מאומן וכו' הוא שעדיין לא מלא הסל כדי שנאמר עליו דמהלך כעושה מעשה דמי דהא דאמרי' דמהלך כעושה מעשה דמי הוא אם יהיה לאחר שנתמלא הסל וזה לא נתמלא הסל ובשביל השבת אבדה דוקא הוא דמהני לפי שאף שתאמר בעושה כעושה מעשה דמי הרי זה בהמעשה שלו אינו אוכל כיון שלא נתמלא הסל ומנא ליה דסובר רבינו דמהלך לאו כעושה מעשה דמי אלא שהיה לו להרל"מ לומר כך שלפי דברים אלו צריך לומר דכוונת רבינו הוא באופן זה כנ"ל וא"כ תקשה מהש"ס דעביד פשיטותא דעושה בגפן זה לא אכיל בגפן אחר אי מהלך כעושה דמי בהא דבהליכתו מאומן דמשמע בנתמלא הסל הוא כך הו"ל להקשות על דברי רבינו והיה אח"כ מתרץ ואומר דהא דבש"ס עבדי פשיטותא דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר אי מהלך בעושה הוא מחלוקה דבחזרתן לגת ולא מחלוקה דבהליכהן וכמו שתירץ לבסוף. ועוד קשה עליו דמה הוסיף רבינו בדבריו על דברי המשנה והלא דברי רבינו הם מהמשנה שקתני וכולם לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה כמו גירסת רבינו וקתני עוד אבל מפני השבת אבדה וכו' אוכלין בהליכתן מאומן לאומן וסברוה בגמ' דמהלך כעושה מעשה דמי דטעמא הוא דעושה בגפן זה לא יעשה בגפן אחר דזה הוא כנתמלא הסל א"כ רבינו ג"כ פירושו הוא אפי' בנתמלא הסל וטעמא הוא משום דעושה בגפן זה לא יעשה בגפן אחר וסתם בכאן משום דנקט לשון המשנה עד לקמן דפסק בפי' דעושה בגפן זה כא יעשה בגפן אחר

אבל האמת הוא שכוונת רבינו הרל"מ כך היא דדברי רבינו נראים הא דלא אכלי מן התורה בהליכתן מאומן הוא משום דלאו גמר מלאכה דבהא איירי רבינו בבבא זאת ולא משום דעושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר והא מוקמינן לה בש"ס אף לאחר שנתמלא לפי שעביד פשיטותא דעושה בגפן זה לא אכיל בגפן אחר אי מהלך כעושה דמי אלמא דלאחר שנתמלא הסל איירי דאי קודם אפי' שתאמר דמהלך כעושה מעשה דמי לא אכיל משום דלא נתמלא הסל ולא מהני לדעת רבינו כנ"ל וא"כ כיון שאמר רבינו בזה לא אכיל אלא משום השבת אבדה ודאי דס"ל דמהלך לאו בעושה מעשה דמי ועל זה הוקשה לו דהוא פסק לקמן דעושה בגפן זה לא אכיל בגפן אחר א"כ ע"כ דמהלך כעושה מעשה דמי הפך דבריו בכאן ועל זה תירץ ואמר וי"ל וכו' ודוק

לח"מ בד"ה נתפרסו עיגוליו וכו' וק"ק על רבינו שלא הזכירו ע"כ. ואפשר לומר דכלל זה רבינו במה שאמר ואם לא הודיען וכו' דהיינו במין שיהיה שיוכלו הפועלים לטעות ולא ידעו

הלכה י' היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים ע"כ קשה לי על רבינו ז"ל למה לא כתב דאם היתה התאנה מודלה על הגפן והיה עובד בתאנים ואכל הפועל מהענבים דלא מפקינן מיניה בשביל שהוא ספק דדבר זה תלוי בבעיא דאם העוסק בגפן זה מותר לאכול בגפן אחר דאם נאמר דאסור א"כ צריכין לפרש הברייתא הנ"ל דקתני היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים ודייקינן מינה הא גפן בגפן מותר לאכול מיירי דמודלה וכנ"ל ממילא נלע"ד מינה דבתאנים וענבים אפי' במודלה אסור אבל אם נאמר שגפן וגפן מותר אפי' בלא מודלה א"כ לפ"ז תתפרש הברייתא הנ"ל דקתני היה עושה בתאנים לא יאכל