שלל דוד עז

על כל הברייתא וכו' וזהו שכרו עכ"ל עיין בטור ח"מ סי' ש"ה שכתב שהרמ"ה נמי מפרש בפי' רבינו והקשה הטור לדעה זו משמור לי והשאילך והשאילני ואשמור לך יעו"ש ומרן בב"י תירץ לקושיא דשמור לי ואשאילך אבל על קושיית השאילני ואשמור לך הניחה בצ"ע יעו"ש ולפעד"ן דבהשאילני ואשאילך פשוט הוא דדומה לשמור לי ואשמור לך לפי שהשואל ג"כ נקרא שומר וכיון שזה מחוייב הוא מדינא לשמור הכלי השמו' אצלו גם השני כן והוי שמירה בבעלים דמאי שנא שמור לי ואשמור לך או השאילני ואשאילך ושמור לי ואשאילך נמי א"ש שהרי מיד שזה קבל הכלי לשמור הרי זה השאילו הכלי באותה שעה והרי הוא נשאל להביא לו הכלי שאמר לו ומקרי שאלה בבעלים אם נאבד הכלי השמור לו דלא גרע משאמר לו השקיני מים והשקוהו דפסק מרן דנקרא שאלה בבעלים ג"כ כאן שהביא לו הכלי אשר שאל לו ונתנו לו בשעת שמירה מקרי שמירה בבעלים וכן בהשאילני ואשמור לך נמי כמו זה הוא כיון שנתן לו כלי השאול בשעת שנתן לו כלי לשמור מקרי שמירה בבעלים אם נאבד הכלי השמור דודאי איירי דנאבד הכלי השמור דלגבי המשאיל הרי השאילה שכר השמירה וכמו שמור לי ואשאילך דנאבד הכלי השמור אע"ג דלגבי השואל שאמר לו השאילני ואשמור לך היא השמירה שכר השאלה וא"כ מה שנאבד הוא הכלי השאול וכמו שדקדק הרב הלח"מ מ"מ הפטור הוא תלוי במשאיל דהוא הבעלי' אם נשאלו עמו או לא ולגבי הבעלים השאילה היא שכר השמירה ונמצא דבשאילה נשאלו להשמר כמ"ש א"כ מה שנאבד הוא הכלי השמור ומקרי שאלה בבעלי' ג"כ וכמ"ש

פרק י"א ה"ה בד"ה מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו וכו' נראה שדעת רבינו לומר שבלילה עובר אף בשל יום ובשל יום עובר אף בשל לילה ע"כ וקשה דא"כ למה אמר רבינו ואם איחרו לאחר זמנו עובר בל"ת שנאמר ולא תבא עליו השמש דמשמע דאינו עובר כי אם בל"ת אחד והיה לו ג"פ שעובר משום ולא תלין פעולת שכיר וכו' לכן נלע"ד דרבינו איירי בשכיר לילה אע"ג שסתם הרי ביאר לקמיה דביומו תתן שכרו איירי בשכיר לילה ומה שנקט רבינו לבאר דין שכיר לילה ולא נקט ההפך משום דבשכיר לילה אית ביה עשה ולא תעשה להכי נקט רבינו דין שכיר דאית ביה עשה ולא תעשה ושכיר יום הוא מובן מעצמו גם כן דעובר משום ולא תלין וכו'. וניחא דמה שאמר רבינו שעובר בד' אזהרות ועשה הוא דוקא בכובש משום דכיון דכבשו יום ולילה עבר בכולם וכמ"ש הכ"מ אבל המאחר אינו עובר כי אם במה שכתוב בו. שוב מצאתי שהרל"מ הק' הקושיא הנז' עם קושיות אחרים יעוש"ב ומה שתירץ לפע"ד הוא דוחק ודוק

הלכה ג' נתן טליתו וכו' נתנה בחצי היום כיון ששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין. הנה הקושיא בכאן מבוארת וכל המפרשים כן תמהו וראיתי שתירץ על זה הסמ"ע בסי' של"ט ס"ק י"א משום דרובי שכיר יום אינן עוברין אלא משום בל תלין נקטיה כאן ג"כ וכאילו אמר חיובא דבל תלין דעלמא הוא אבל כאן מיד ששקעה החמה עד כאן

הכ"מ בד"ה כל הכובש שכר שכיר וכו' כשכבשו יום ולילה עובר בכולן ע"כ פי' דהיינו דאם עבר יום ולילה ועודנו בכיבושו עובר בארבעה לאוין וכפשט דברי רבינו ומאי דנקט בלישניה לא תבא ולא תלין הוא לומר דהיכי דמי דבכובש עובר על של לילה ויום שהם הפכיים. אבל הלאוין אחרים פשוט הוא שעובר עליהם כיון שכוונתו שלא לשלם עובר עליהם ג"כ. וקשה כיון שאמרו בגמ' איזהו עושק ואיזהו גזל וחילקו בין עושק לגזל א"כ היאך עובר על שניהם אם כבשו יום ולילה אם לא היה כי אם ענין אחד היאך עובר עליהם ובשלמא אם נאמר בדברי הרב המגיד במה שפי' בדברי רבינו וכנ"ל אתי שפיר וכמ"ש הלח"מ בד"ה כתב הרב המגיד וכו' יעו"ש אבל לדברי הכ"מ שסובר שדעת רבינו שאינו עובר על זה משום זה וטרח לפרש דמה שאמרו בש"ס שם שכירות אחת היא דהיינו באופן שעובר עליהם תרתי כגון שכבשו תינח משום דלילה ויום אבל משום עושק וגזל אמאי עובר עליהם שניהם אם לא עשה כי אם אחת מהם וליכא למימר דאיירי דאמר לו שני בפירות של עושק וגזל דמדברי הכ"מ משמע דנחית לפרש דוקא היאך יבואו בארבעה האזהרות של לילה ויום אבל על השנים לא נחית לפרש אופן שעבר עליהם השנים דמשמע דכיון שכבשו לילה ויום שאינו רוצה ליתן בשום אופן שיהיה הוא עובר על ארבעתם יחד וכן נראה פשט דברי רבינו להדיא דבכובש שכר שכיר דמוכרח לעבור על ארבעתם יחד מדלא חילק

ואפשר לומר לדעתו דרבינו סובר דהיכא דכבש בכל אופן שיהיה שעובר ג"כ משום בל תגזול ומשום בל תעשוק משום דתרתי איתנהו בשכירות דהש"ס לא הקשה כי אם הני דאיכא ביממא ליכא בליליא הני דאיכא בליליא ליכא ביממא משמע אבל משום הלאוין האחרים ניחא ואף על זה תירץ שם שכירות אחת היא דהיינו והיכא שכבשו יום ולילה עבר בכולם ודוק

הלח"מ בד"ה שהיה תובע והולך עד יום ה' וכו' שהיום הולך אחר הלילה ע"כ. ולי ההדיוט נלע"ד שזה אי אפשר שלעולם אין נותנים אלא שיעור זמן תביעה שהוא או יום או לילה שכך כתב הטור וז"ל הרי זה נשבע ונוטל אפי' עבר זמנו עד כדי משך זמנו ע"כ דמשמע דאין נותנים כי אם משך זמן התביעה דהיינו או יום או לילה כמ"ש

וראיתי להסמ"ע שכתב בסי' פ"ח ס"ק י"ג שהוכיח בפר' ודרישה דלרבינו דנותנים זמן לישבע וליטול כנגד זמן התביעה וז"ל בקיצור והרמב"ם כתב תחלה דאף אחר אחר התביעה הא' אם לא היתה כי אם ליל א' אין נותנין לו יותר מזמן לילה ואח"כ אשמועינן רבותא דאפי' אחר זמן הא' אם יש עדים שחוזר ותובעו בליל ד' ויומו דנותנין לו נגדו כל היום ה' לילה ויומו להיות נאמן לישבע וליטול ואף על גב דעבר הבע"ה זמן פרעון גם כל יום ג' והו"ל ליתן לו נגדם ב' ימים ולילות די"ל כיון דלעת הערב ביום הג' לא תבעו נמצא כשכלה היום הג' היה בחזקת פרוע וכו' יעו"ש באורך. ואני ההדיוט לא ידעתי מי גילה לנו דלעת ערב ביום הג' לא תבעו כדי שנאמר