שלל דוד עג

מתה הבהמה או נשברה וכו' אבל אם אינן מספיקין הנבלה והעור אין מכריחין את המשכיר לשכור לו מנכסיה דבמה נתחייב ע"כ דהיינו שנותן לו חצי שכרו לאפוקי היש מי שפירש דאינו חייב ליתן לו שכר כלל אפי' ממה שעשה ואתו דברי רבינו דכתב דבחלתה או נשטתית חייב להעמיד לו חמור אחר ואם לא יעמיד נותן לו חצי שכרו כמו מתה הבהמה שכתב חייב להעמיד לו אחר ואם לא העמיד ולא הספיק בדמיה ליקח וכו' ג"כ בהאי נותן לו חצי שכרו דלפי פסקיו אלו פירוש דחייב להעמיד לו אחר המוזכר בש"ס בחלתה או נשתטה ובמתה או נשברה שוים הם בפי' אחד דנותן לו חצי שכרו מ"מ ולא כמו שפירש הרל"מ ז"ל יעו"ש דלפק"ד דוחק הוא ודוק

המגיד בד"ה שכרה למשא וכו' ואין שם לרכוב בפי' וכיון שכן וכו' משמע דאם הגירסא לרכוב לא קשה עוד על רבינו לפי שלא איירי אלא ברכיבה וכמו האמת שיש לנו הגירסא בדפוס אמשטרדם וכמ"ש המגיד. ולפי סברת רבינו דבחמור סתם ל"ש לן בין רכיבה למשא תקשה מה זה שמקשה הש"ס אי דאמר ליה חמור סתם הא חייב להעמיד לו חמור אחר דמשמע דאי קאמר חייב להעמיד לו חמור אחר הוא ניחא ואכתי לא אתי שפיר דלמה קאמר לרכוב הא בחמור סתם לא שני לן בין לרכוב בין למשא דמשמעות המשנה כך הוא כמ"ש ה"ה למעלה בד"ה מתה הבהמה ויש ליישב

הלכה ה' המשכיר וכו' היו שתי עליות זו ע"ג זו ונפחתה העליונה דר בתחתונה נפחתה התחתונה הרי זה ספק וכו'. הנה רבינו סתם דבריו ולא פירש באיזה אופן אמר לזה וגם דברי הש"ס סתומים הם וכת' שם התוס' דא"ל שעל גבי בית זה אני משכיר לך ומספקא ליה דילמא עליה העליונה נמי היא בכלל בית והא דא"ל שעל גבי בית זה משום דעיקר הבית היא למטה ע"כ והבעיא בגמ' היא אי אמרינן חד עליה קבל עליו לעלות ולדור בה ולא שנים או דילמא שם עליה חד הוא וק"ל

פרק ו' המגיד בד"ה כשהיו הבהמות שעשו הזבל וכו' ופי' רבינו בחצר דמשכיר אע"פ שהיא שכורה ביד השוכר כיון שהיא של משכיר והשוורים מעלמא הזבל של משכיר ע"כ והא דנקט הש"ס בלישניה במה דמקשה אי בחצר דאגיר לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בע"ה דמשמע שלא תצא הקושיא דאמאי של בע"ה כי אם עד שנאמר אי בחצר דאגירא לשוכר דהיינו כיון ששכרה לשוכר וגם השוורים שלו ועל זה קא מתמה אמאי של בע"ה ולפי דברי רבינו הא דשכרה לשוכר אינה מעלה ואינו מוריד שאע"ג ששכרה לשוכר שלו היא נקראת הוא משום דלא אמרינן דשוכר אינו מפקיר גללים שלו אלא דוקא עד שתהא שכורה בידו דאמרינן ודאי הוא דלא אפקרינהו דהוי כאילו הם בתוך הבית שלו אבל כשאינה שכורה בידו מפקיר לגללים שלו ועוד שנלמוד דין אחד מדיוקא והוא דלא מקשה אמאי של בעל הבית כי אם בהאי גוונא דתורי של שוכר דמשמע אבל תורי דעלמא אע"ג שהיא שכורה ביד שוכר של בע"ה היא כמ"ש המגיד ז"ל דאשמועינן חידושא זו דאע"ג שהיא שכורה ביד השוכר אם השוורים הם דעלמא זכי בהו בעל הבית דזה חידוש גדול הוא ולפי זה לא תקשה עוד אמאי אמרי אי בחצר דלא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר פשיטא וכו' אמאי לא אמר אפי' דאגיר לשוכר נמי דלדעת רבינו קנוי הוא למשכיר דהוי בחצירו ופשיטא וכמו שהקשה הרל"מ ז"ל משום דזה אינו פשיטא הוא אלא מדיוקא כנז' הוא דמפיק לה והוא חידוש גדול והמקשה רוצה להקשות על דבר שהוא פשוט להכי נקט בחצר ולא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר שהוא דבר פשוט באמת ותירץ ואמר לא צריכה וכו' דהיינו הוא הדיוקא שיצא לנו מדברי המקשן בתחלה כנ"ל דהיינו כיון שחצר היא של המשכיר אע"ג שהיא שכורה ביד השוכר אי בתורי דעלמא קני להו המשכיר ולפי שרצה לדבר מלתא לטעמא להכי לא אמר כחצר דאגירא לשוכר ותורי דעלמא אלא אמרי' בחצר דמשכיר כדי לומר לן דטעמא דקני הוא משום דהיא חצר דמשכיר ותורי דעלמא אע"ג שהיא שכורה ביד אחרים סוף סוף חצר דמשכיר היא והראיה ששינה בלשונו ולא אמר בחצר דלא אוגרא לשוכר אלא אמר כך דמשמע דאע"ג דהיא אגורא לשוכר והטעם בשביל שהיא של משכיר כמ"ש ולפי זה לא תקשה הג' קושיות הראשונים שהק' הרל"מ ז"ל. ומה שתירץ הוא ז"ל על הקושיא הג' אחר נשיקות עפר רגליו דוחק הוא דאמר דלרבינו ז"ל מה שלא הזכיר בחצר דאגיר לשוכר משום דהוי כללא בין אגיר בין לא אגיר שקשה לי על זה דהיה לו לש"ס לאשמועינן רבותא בפי' אע"ג דאגיר משיאמר בסתם ועוד על מה שאמר ג"כ וז"ל ועוד דרבינו ז"ל הזכיר אגיר לשוכר מפני שאינו טעם מאי דאגיר לשוכר כדי שיקנה המשכיר ע"כ ג"כ קשה לי על זה דמ"מ יאמר לנו בחצר דאגיר כדי להשמיע לן רבותא דאע"ג דאגיר השוכר קני המשכיר ודוק

פרק ז' הלכה ב' בד"ה המשכיר בית לחברו לשנה ונתעברה השנה נתעברה למשכיר ע"כ וקשה לי על האי דקאמר רבינו השכיר לחדשים נתעברה למשכיר פשיטא דהא לחדשים הוא דהשכיר ונראה לע"ד דרבינו נקט לשון המשנה ועל המשנה יש לפרש דהא דקתני השכיר לו לחדשים וכו' הוא דהיינו ששכר לו בית לשנה או לשתים בשומת כך וכך לחדש ועל זה קתני מתני' השכיר לו לחדשים דהיינו ששומת השכירות הזכירה לחדשים אם נתעברה השנה של זמן השכירות נתעברה למשכיר ולא תימא כיון דשכר לשנה דע"ג דסך השכירות הוא לחדשים מ"מ כוונתו היא על השנה והחדשים שהזכיר הוא כאילו אמר מה שיעלו בשומת שנים עשר חדש שכרתי בהם אע"ג שהיא מעוברת קמ"ל דנתעבר' למשכיר כיון שהזכיר שומת השכירות הוא לשנה אבל היכא שהזכיר שומת השנה ושומת החדשים ונסתפק לן אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון בהכי קתני דיחלוקו ורבינו דאית ליה דגם בהא דמשכיר א"כ הא דהשכיר לחדשים אפי' תפרשה כנדון הנ"ל א"כ מלתא דפשיטא היא אלא דנקט לשון המשנה

אח"כ ראיתי לתי"ט שהביא משם הנ"י וז"ל הך בבא פשיטא אלא דמתניתין דיני דיני קתני ע"כ וכתב הוא ז"ל וז"ל ולי נראה למאי דכתב ב"י על דברי הריטב"א דס"ל דרישא דמשכיר לשנה דוקא באומר שנה זו או שנה פלונית אבל באומר שנה