שלל דוד סט

לצאת ידי שמים וא"כ קשה היאך יבואו דבריו האחרונים עם הראשונים. ואין לומר שטעות נפל בדברי הרא"ש האחרונים שזה אי אפשר שמצינו הטור פסק כל דברי אביו האחרונים הנ"ל וגם מרן בית יוסף הביא כל דבריו הנ"ל דמשמע שדברי הרא"ש אין בהם שום טעות. וכד דייקינן אשכחנא דאתו כל דברי הרא"ש על נכון דדברי הרא"ש הראשונים כמו האחרוני' דמה שאמר בתחלה דבכרך אחד לא מחייב אף לצאת ידי הוא בדלא תבעי ליה כדמשמע מדבריו האחרונים שסובר דלא אמרינן דפטור אף בבא לצאת ידי שמים הוא דוקא בדלא תבעי ליה ומפרש דסיפא דבכרך א' דקתני פטור הוא דוקא מדיני אדם וטעמו שמפרש כך שלא כדברי המפרשים כולם טעם נכון אתו והוא לפי שכיון שתירצו בש"ס על רמיית גזל אגזל התם דקא תבעי ליה הכא בבא לצאת ידי שמים פי' התם צד דגזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל דקתני מניח גזלה ביניהם ומסתלק הוא כדקא תבעי ליה לפיכך פטור מדיני אדם קתני מתניתין אבל הכא דאמר לשנים גזלתי דקתני חייב הוא בבא לצאת ידי שמים וזה הפירוש אליבא דכ"ע וא"כ אף עכשיו שנא' שתירוץ זה גם ארמיית פקדון אפקדון אלא שמסיים גם תירוץ דרבא עמו צריך לפרשו כמו דפרשינן בתי' רמיית גזל אגזל וכך נפרש ליה התם דקא תבעי ליה דהיינו סיפא דקתני אינו צריך לתת לכל אחד ואחד דקא תבעי ליה לפיכך פטור מדיני אדם כמו הדמיון שפירשנו בתירוץ גזל אגזל דאמרנו התם צד השני שגזל וכו' דהוא פטור בדיני אדם דוקא כנ"ל כך בכאן נפרש דקא תבעי ליה ולפיכך פטור מדיני אדם דוקא וכמו שפירשנו בתירוץ רמיית גזל אגזל הכא בבא לצאת ידי שמים דהיינו זה הצד השני דקתני חייב הוא בבא לצאת ידי שמים גם בבא של תירוץ רמיית פקדון אפקדון הכא דקתני דחייב בהפקיד אביו של אחד מכם הוא בבא לצאת ידי שמים ט"ס (גם בכאן של תירוץ רמיית פקדון אפקדון הכא דקתני דחייב) אלא כדאוקימנ' ליה כמו שתירץ רבא דהכא נעשה כמו שהפקידו אצלו בשני כריכות לפיכך כשלא תבעי ליה חייב בבא לצאת ידי שמים אבל בסיפא שהפקידו בכרך אחד ולא תבעי דתרתי איתנהו ביה לטיבותא פטור אף מדיני שמים ויצא לכו הדין מדברי רבא ג"כ דבשנים שהפקידו בשני כריכות או דקא תבעי ליה והוא אינו יודע דדמי להפקידו בשני כריכות חייב מדיני אדם ואתו לפי זה דברי הרא"ש ז"ל על נכון דהפירוש שנפרש בתירוץ על רמיית גזל אגזל כך נפרש בתירוץ פקדון אפקדון כיון שתירוץ אחד הוא נאמר לשניהם ודאי הוא שלא ישתנה הפירוש מזה לזה ולא כדברי המפרשים שמפרשים בצד הפקדון כזה דהיינו דהשם דקא תבעי ליה ופטור אף מדיני שמים שבאמת דוחק הוא ואף שישבו כולם על עיקר הדין ואמרו בין דלא הו"ל למידק וקים ליה בנפשיה דלא מעכב מדידהו כלום לפיכך פטור אף מדיני שמים אע"ג דקא תבעי ליה מ"מ הרי הוא משתנה פירוש התירוץ בין פקדון לגזל לפיכך פירש כך הרא"ש ז"ל ולא חש לטעם הנ"ל כדי לפוטרו מדיני שמים אי אינהו תבעי ליה: ומה שאמר הרא"ש ולא דמי למנה לי בידך וכו' דמשמע שלכאורה יקשה על זה ממנה לי בידך והלא אומר איני יודע דחייב בבא לצאת ידי שמים ומאי קושיא יש הלא במנה איהו קא תבעי ליה ובכאן בכרך אחד לא קא תבעי ליה אינהו ולפיכך פטור אף מדיני שמים וכמש"ל יש לומר שכך כוונתו ז"ל שקשה לו לכאורה דכאן דבכרך אחר אע"ג דלא קא תבעי ליה ולא הוה ליה למידק היה צריך חייב בבא לצאת ידי שמים כמו האומר לחבירו מנה ליה בידך והלא אומר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים והטעם משום חשש שמא אמת הוא שחייב לו וא"כ צריך לשלם לו מדיני שמים ג"כ בכאן כיון שהוא מודה שאחד מהם יש לו מאתים אצלו ועכשיו אינו נותן לו אלא מנה הרי הוא מפסיד על ידו ובכל אחד ואחד נאמר שמא הוא זה בעל המאתים והוא אינו נותן לו אלא מנה אע"ג דלא הוה ליה למידק ולא עשה שום דבר הוא ופטור אפ"ה הוה לן לחוייביה לצאת ידי שמים כמו התם שהוא פטור מדינא ומחייבינן ליה בבא לצאת ידי שמים משום ספק כך לכאורה יעלה על דעת האדם לומר כך על זה לזה אמר ולא דמי הוא שהתם דמחייבינן ליה הוא בשביל שהוא שמא והתובע ברי ובשביל כך אמרינן אע"ג שפטור הוא מדיני אדם חייב לשלם מדיני שמים שמא כן האמת שהוא חייב לו והוא גוזלו אבל בכאן הוא ברי שלא נשאר אצלו מהפקדון שלהם ולא עשה שום פשיעה כיון שהוא בכרך אחד דלא הוה ליה למידק לפיכך פטור אף מדיני שמים ומה שאמר בדבריו הרא"ש ז"ל והכא ברי וברי הוא אע"ג דאינהו לא תבעי ליה רבותא נקט אף דחשבינן ליה שהוא ברי אפ"ה לא דמי להתם כיון שהוא ג"כ ברי והתם ברי ושמא לפיכך פטור אף מדיני שמים דקי"ל ברי וברי פטור אף מדיני שמים וא"כ לא דמי הכא להתם אלא בכאן אף תבעי ליה אינהו וברי שלו עם כל אחד מנייהו גרועה היא בבא לצאת ידי שמים חייב כך סברתו ז"ל ויבואו על נכון דברי הרא"ש ז"ל אין בהם נפתל ועקש ופסקם בנו הטור ז"ל בסימן ש"פ

והנה רבינו באו דבריו בקיצור וסתומים ופירשם ה"ה כסברת המפרשים הנ"ל דלא כהרא"ש ז"ל וכן פסק מרן ז"ל דלא כהרא"ש משום דהפוסקים כולם לא מפרשי כוותיה ודוק

פרק ו' מש"ל בד"ה טען השומר שתנאי היה ביננו וכו' עד סוף הדיבור. פירוש דהיינו שהעדים ראו שהפקיד אצלו ולא ידעו מה אמר לו אם הנח לפני אמר לו ועל זה הקשה ה"ה שלמה נשבע שבועת התורה היה נאמן במגו דאי בעי אמר הנח לפני אמרתי לך ועל זה ואפשר שיהיה הרי כאן מפני שיש שם עדים ואינו יכול לומר לא היו דברים מעולם דהיינו דלא אמרינן דיכול לומר הנח לפני אלא דליכא עדים ויכול לומר להרל"מ להכי יכול לומר הנח לפני אמרתי לך אבל היכא דאיכא עדים שאינו יכול לומר להד"מ ג"כ אינו יכול לומר הנח לפני אמרתי לך והכא איכא עדים א"כ אינו יכול לומר הנח לפני אמרתי לך ואח"כ אמר ומ"מ הרי יכול לומר החזרתי אף ע"פ שיש שם עדים וכו' ודוק

המגיד בד"ה שומר חנם וכו' ובהשגות שיטה אחרת ע"כ פי' דלרבינו הוא כשיש עדים שהפקיד ופשע אזי אינו נאמן לומר