שלל דוד סז

ולקושיא של הרב הנמוקי נתרץ כמו שתירץ הוא הרב הנמוקי וכמו שכתב הרל"מ ז"ל ודוק

מגיד משנה בד"ה המפקיד אצל חבירו וכו' וכתב הרשב"א ז"ל כשאמרו פטור דוקא שהוא במקום שיד הגנבים שולטה בו שאם יחפשו ימצאו וכו' כל זמן שאין יד האנס שולטת באותו ממון ע"כ. ואין להקשות לדעת הרשב"א זלה"ה דאם הוא איירי במקום שיד הגנבים שולטת בו שאם יתפשו ימצאו מאי קמ"ל הש"ס בההיא עובדא דפטור כיון דדינו שוה לאנס דלא גרע מאנס א"כ האי דינא הוה גמרינן ליה מאנס די"ל דקמ"ל הא דרב אשי דחזינן אי איניש אמיד הוא אדעתא דידיה אתו ואי לא אדעתא דכספא אתו אלא דהאמת יורה דרכו דמכח סתמיות הש"ס משמע דבכל גוונא פטור אף שאין יד הגנבים שולטת בו

בא"ד יש לומר דשאני הכא דכיון שהממון וכו' וזה שומר חנם שאינו חייב אלא בפשיעה והילכך פטור ע"כ ולא ידעתי למה נייד ה"ה מהתירוץ שם התוס' בד"ה ואי לאו אדעתא דכספא אתו וכו' ואור"י דשאני שומר שלדעת כן הפקידהו שיציל את עצמו כי אם יבואו עליו אדעתא דכספא עכ"ל וכ"כ ג"כ הרא"ש ז"ל וסברא הוא שודאי דלהכי עושה שומר עליו שלא יפסיד הוא אם יבואו עליו משום זה הפקדון ויציל עצמו בו

הרמב"ם הלכה ג' המפקיד אצל חבירו פירות או כלים וכו' הואיל ולא צווח הרי זה פושע וחייב לשלם וכי כל כיוצא בזה עכ"ל אע"כ דעובדא דאיבו שממנה למד רבינו דין זה איירי בהוכר הגנב ולפיכך חייב כשלא צווח ורבינו סתם דאפי' לא הוכר הגנב כבר כתבו התוס' ז"ל שם בד"ה דאי רמא קלא הוו אתין מצילין ליה והשתא אפי' לא הוכר הגנב הוה כיון דפשע ולא נקט הגמרא הוכר הגנב אלא משום התלמידים שהיו סבורים דמשום הוכר הגנב חייביה עכ"ל

הלכה ד' שנים שהפקידו אצל אחד זה מאה וזה מאתים וכו' או עד שירצו לחלוק אותה עכ"ל. הנה רבינו ז"ל סתם דבריו הרבה ולא פירש בדבריו כמו שפירשו המפרשים בש"ס וג"כ מפשט דברי הרי"ף נראו כדפריך רבא בש"ס רישא נעשה כמו שהפקידו בשני כריכות וכו' הוא דהיינו דרישא דמפסיד מנה משלו הוא משום פשיעותא ושומר חנם חייב בפשיעה וסיפא דקתני אינו מפסיד כלום משום דאפקידו תרווייהו בכרך אחד בהדי הדדי דלא הוה ליה למידק איהו לא פשע ולכך פטור ובמקום דאמרי' דחייב משום פשיעה חייב הוא אף דלא תבעי ליה כיון שהודה על פיו שפשע חייב ובמקום דאמרינן שפטור משום דלא פשע פטור אף במקום שתבעו אותו ואין בו חיוב לצאת ידי שמים וכן נראה עוד כן ממה דהך דפקדון אפקדון מתקומא בש"ס ברישא והדר ההיא דגזל אגזל והוא ז"ל אפיק לה דנראה דלומר לן דאע"ג דידע הש"ס כבר תירוץ דתירצו אגזל דאמרו הכא בבא לצאת ידי שמים ותירוץ זה יספיק גם לפקדון אפקדון אפ"ה אמר לן הש"ס תירוץ זה לומר שבפקדון אין אנו צריכין לתירוץ רבא לצאת ידי שמים וכו' אלא דהכא משום דזה פשע וזה לא פשע. אלא שהרב הנמקי ז"ל פירש דמתניתין מיירי באין לו תובעין אלא שהוא בא לצאת ידי שמים שתירוץ שתירץ בגזל אגזל קאי גם על פקדון אפקדון וכדפריך רבא שנטל הפקדון מאחר שהוא כמו שהפקידו לו בשני כריכות וסיפא שהפקידו לו השנים בכרך אחד דלא הוה ליה למידק דפטור אף בבא לצאת ידי שמים דמפרש דכולה מתניתין איירי בבא לצאת ידי שמים דמשמע דכשתירץ בש"ס בבא לצאת ידי שמים אגזל קאי ג"כ על הפקדון וכדמוקמינן בש"ס ליה דרישא כמו שהפקידו לו בשני כריכות וסיפא שהפקידו לו בכרך אחד ממ"ש וז"ל דמתניתין מיירי באין לו תובעין וכו' אי נמי נטל הפקדון מאחד לבד וכו' וכי לא דייק פשע ע"כ. וגם הרב המגיד כתב בכאן ואי אינהו לא תבעי ליה כל חד בבריא ובא לצאת ידי שמים חייב וכו' כפירוש הנמוקי הנ"ל וכן פירשו התוס' ז"ל והרא"ש ז"ל אלא שיש חילוק בין הפירושים כמ"ש והוא דהיינו שנראה מדברי התוס' דאם תבעי ליה אינהו דהפקידו אצלו דהוא כמו שתי כריכות דחייב מדינא הוא דוקא לר"ע והוה ליה בריא ושמא ומדינא חייב אבל לר"ש פטור שאינו חייב לר"ט כי אם בבא לצאת ידי שמים שכך כתבו בד"ה התם דקא תבעי ליה הכא בבא לצאת ידי שמים וכו' ולר"ט נקט ברישא אביו של אחד מכם ולא נקט א' מכם לרבותא דאפי' שמא ושמא נותן לכל אחד ואחד בבא לצאת ידי שמים ולר"ע נקט אביו דמשמע שמא ושמא לכך אינו חייב אלא לצאת ידי שמים כדאמר לקמן דכשמא ושמא אינו חייב לכל אחד ואחד לר"ע מדינא ונקט אביו דאי הם הפקידו א"כ מסתמא תבעי ליה והו"ל בריא ושמא ואפי' מדינא חייבין לר"ע דמתניתין אתיא כר"ע נמי ע"כ. הרי לך להדיא שאינו חייב אי אינהו תבעי ליה כי אם לר"ע דוקא אבל לר"ט אף אם אינהו תבעי פטור כמו גזל אחד מחמשה ותבעי ליה דאינו חייב חייב כך היא שיטת התוס' ז"ל אבל מדברי הרי"ף ז"ל נראה להדיא שבענין הפקדון אי אינהו תבעי ליה דהו"ל למידק אף לר"ט יודה בהא דחייב ולא נחלקו אלא בגזל וכו' שכך כתב מעיקרא וז"ל אבל היכא דקא תבעי ליה אינהו וכל חד וחד מנייהו אמר לדידי גזל משתבע כל חד מנייהו בגזלה דגזליה לדידיה ושקיל מניה מנה דתנן וכו' מניח גזלה ביניהן ומסתלק דברי ר"ט ר"ע אומר לא זו דרך מוציאתו מדי עבירה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד וקי"ל הלכה כר' עקיבא מחביריו וכו' אבל לקח מקח מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן לקח דלא קא עביד איסורא בין לר' טרפון בין לר"ע נותן דמי מקח ביניהן ומסתלק ע"כ כנ"ל וכן כתב הנמקי וז"ל ור"ע דהלכתא כוותיה מחבירו פליג עליה ואמר לא זו הדרך מוציאתו מדי עבירה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחר וטעמא משום קנסא דקנסינן ליה כיון דעבד איסורא וכו' ופסק הרי"ף כוותיה משום דקי"ל הכי בעלמא כרב נחמן דאמר מנה לי בידך והלא אומר איני אומר איני יודע פטור ע"כ ועל הגזל קאמר אבל בפקדון אינו צריך לומר שפסק כוותיה שהוא אליבא דכ"ע

והנה הרואה יראה בדברי הרי"ף ז"ל שהחילוק שמחלק ואומר דלא פליג ר"ע כי אם בגזל דעביד איסורא יצא לו מדאמרו ביבמות קדש קתני וכו' מאי קדש קדש בביאה להודיעך כחו דר"ע דאף