שלל דוד סו

או במפקיד אצל בע"ה טעמא דחייב הוא כמ"ש רבינו בפ"ג מהל' גזלה דהו"ל כגזלן וכמ"ש מרן בש"ע שהוא שואל שלא מדעת שהוא כגזלן אבל בכאן שלא שייך האי טעמא דגזלן דמדעתו הוא אלא דאמרי' האי שאלה לא מקרי שאלה משום דלא כדשיילי אינשי ודאי הוא שאינו מתחייב באונסין כיון דאמרי' דלא מקרי שאלה וחזרה הקושיא לדוכתה. ואין לתרץ ולומר דמ"מ חייב באונסין דדומה לאשה ששאלה ואח"כ נשאת שאם הודיעה את בעלה שהיא שאולה הוא נכנס תחתיה ואע"פ שהוא אינו שואל. זה אינו דהכא שאני כיון שהוא לוקח לא יפה כחו מכחה שהרי הוא בא מחמתה כמ"ש ה"ה ז"ל אבל בכאן לא יש מי שבא מחמתו הוא וצ"ע

הלח"מ בד"ה אפי' פשע מפני שהוא כלוקח וכו' ולפירוש ר"י הוא חייב עכ"ל ואני בעניי נ"ל דהן אמת שמדברי ר"י שהביאו התו' על מ"ש בש"ס אלא בעל לוקח הוי נראה שאף בבעל בנכסי אשתו ששאלה פרה חייב בפשיעה אבל לדברי הרא"ש והטור פשיטא להם דלגבי בעל בנכסי אשתו לא נפקא מינה מדי דפשיעה בבעלים פטור ודחקי להעמיד דברי ר"י בלוקח בהמה לשלשים יום וכו' ולפיכך כתב הטור דברי ר"י סתמא אחר דברי הרמב"ם לומר שהם מסכימים לדעת אחת ומה שהביאם עד הלום לפרש כן דברי ר"י ולא לפרש אותו כפשוטו הוא דס"ל דהא דבעי הש"ס לסברת ר' יוסי שואל הוי או שוכר הוי דמשמע שלדעת ר' יוסי לא הוי שמירה בבעלים היינו אי אמרינן שוכר הוי או שואל הוי כיון דקרית ליה שואל או שומר אזי אין לו עסק עם האשה אלא עם בעליה הראשונים דאזיל ומשתעי דינא עמיה כיון דהוא שומר או שוכר של פרתו אבל לבתר דאמר דבעל לוקח הוא אפי' לר"י אין לבעל דין עם הבעלים הראשונים כיון שהוא לא שואל ולא שומר אלא לוקח רק עם האשה והוי שמירה בבעלים אף דקרי ללוקח שומר חנם ולפיכך דחקי להעמיד דברי ר"י בלוקח לשלשים יום משום דלגבי בעל בנכסי אשתו לא נפקא לן מדי כמ"ש דשמירה בבעלים הוא והביא הטור דברי ר"י אחר דברי הרמב"ם לומר שהם מסכימי' זה עם זה בענין בעל בנכסי אשתו ואינם סותרים זה לזה ודוק

הלח"מ בד"ה ואם הודיעה את בעלה וכו' ולקמן אתרץ קושיא זאת עכ"ל ולפע"ד נראה שלא יש שום קושיא על רבינו דהתם בהמפקיד לכאורה היינו מחייבים שפשעה בפקדון אלא דפטרינן לה משום דאמרה אלו ידעתי שהוא פקדון הייתי מטמינם ועושה דין הפקדון אבל הכא הבעיא כך היא מאי שואל הוי וכו' דהיינו שמתה הפרה כדרכה דהיינו ששמרה ככל הצורך ומתה ובעי מי אמרינן שואל הוי וחייב באונסיה לבעלים הראשונים אליבא דר' יוסי או נאמר שוכר הוי ופטור מאונסים והיא חייבת לשלם שהיא שאולה בידה וחייב באונסין. ולפי זה לא יש קושיא על רבינו דהכא שמרה ככל הצורך אלא שנאנסה מה יש לו לטעון עוד הייתי שומרה וכי בשביל שלא שמרה אנו מחייבין אותו עד שיאמר אלו ידעתי הייתי שומרה שהחיוב הוא משום דשואל חייב באונסין אפי' אונס גדול שאין בו שום שמירה בעולם חייב ורבינו פסק דין זה של הסוגיא הנז' אלא שרבינו הוסיף לומר שאפי' פשע מצד שהוא לוקח פטור ואי הוה אמרינן שהוא שואל ופשע אפ"ה לא היה פטור משום הא דלא ידע הוא כמו אונס בא אליו שאילו ידע היה שומרה ושואל חייב באונסין אבל אי אמרינן שהוא שוכר אה"נ דאפשר לומר דאם פשע דפטור משום דלא ידע והוי אונס ושוכר פטור מאונסין אלא דרבינו נקט האמת דלוקח הוא כמ"ש בש"ס ולהכי פטור ודוק: פרק ד' הלח"מ בד"ה והיו טמונים בעובי המחיצה וכו' לכך חייב עכ"ל ונלע"ד דגם רש"י ז"ל אית ליה ג"כ כרבינו דבעינן שיניחם בעובי המחיצה כדי שנא' דלענין גנב נטירותא היא ולא מהני האי טעמא דאין דרך גנבים לילך שם לפי שאע"פ שהן אמת שאין דרך גנבים לילך שם לגנוב מ"מ בשלא יניחם בעובי המחיצה חיישינן שמא יעברו גנבים ויראו אותם ויגנבו אותם לפיכך צריך להניחם בעובי המחיצה כדי שלא יראו החולה ואעפ"כ צריכין לטעמא דאין דרך גנבים לילך שם לפי שלכאורה אע"ג שהניחם בעובי המחיצה לא מקרי אונס כיון שהיא של קנים בנקל הגנב יכול לגנוב ואין דינו כדין כותל לכך צריכין לטעמא דאין דרך לילך שם דהיינו שאע"ג שבאמת שבמחיצה של קנים היא גרועה מכותל מ"מ כיון שאין דרך גנבים לילך שם מקרי אונס ודוק

הלח"מ בד"ה ובין כך ובין כך חייב השומר שבועה וכו' ולא בשליח עכ"ל ונלע"ד דברשות אף עכשיו שלאחר שהשליך אותם אל השכר יוכל להתברר שכמה השליך ואין שום חשד בשליח לומר שגנב וא"כ אין שום שבועה לשליח וגם על הבעל הבית לא הזכירו בש"ס שבועה משום דהש"ס איירי לומר שמהו הדין אם נאמר שכך הוא האמת אם הבעל הבית חייב או השליח אבל מדין השבועה אם היה שלא בעדים לא אצטריך הש"ס לומר דזה ידוע הוא שישבע השומר כדין השומרים אלא שחידושא קמ"ל ומדין השבועה לא איירי כנז' אבל רבינו ז"ל שהוא פוסק כשכתב דין זה אמר שאם היה בעדים ישבע השומר כדרך השומרין שנשבעו על פיטורן ודוק

פרק ה' כ"מ בד"ה אפי' באו עליו גנבים וכו' שמבואר הוא בדבריו כן עכ"ל. ואחר נשיקות עפר רגליו שאינו בדבריו כך דהוה אמינא דהא דקאמר רבינו בד"א בשאין שם הממון וכו' לא קאי לכל החלוקות שהזכיר למעלה אלא דלא קאי אלא אמאי שהפקיד ממון עניים ושבויים ולא אקדם והציל עצמו בממון שבויים וכן נראה מלשונו דאמר בסוף וישלם אם פשע וכו' דנראה דהא בד"א קאי אפשע ולא אקדם והציל עצמו אבל קדם והציל עצמו הוא אפי' בשבויים ידועים איירי כי היכי דלא תקשי הקושיא של הרב נמוקי יוסף ז"ל אלא דס"ל ה"ה דאינו כן האמת בדברי רבינו דלישנא דבד"א משמע אכולא מלתא קאי דאל"כ היה לו להזכיר בד"א קודם שיאמר דין זה כיון דדין זה אפי' בשבויים ידועים איירי והא דנקט רבינו בסוף דבריו וישלם אם פשע וכו' לאו דוקא אלא הוא הדין אם קדם והציל את עצמו ג"כ אלא דרבינו חדא מנייהו נקט וילפינן לצד השני