שלל דוד סה

אלא כלי תשמישיו עד שיפרש כל מטלטלי ודכתב הטור בשם הרמ"ה ולא דמי לשדות כנ"ל וכמו שמצינו שכתב רבינו בפ' כ"א מהל' מכירה אמר לו נכסים אפי' גנות ופרדסים חוץ מבתים ועבדים ולא אמרינן שם דמיעוט רבים שנים דמהאי טעמא הוא דשם נכסים יחול על כל דבר שאינו מסוים כמו המטלטלין כנ"ל דאי אמרינן מיעוט רבים שנים על איזה דבר אמר והיה לו לפרש ומדלא פירש ודאי שכוונתו על כל דבר דמקרי נכסי. קאמר שהם אפי' גנות ופרדסים חוץ מבתים ועבדים דאינם נכנסים בכלל נכסים דדוקא עד שיאמר כל דממש דומה למטלטלין ואתו דברי ה"ה ז"ל על נכון ודוק

הלח"מ בד"ה ואפי' נשחת כל הברזל וכו' ובכי האי גוונא הקש' הרב הנמקי שם מחלוקה קמא דגרגותא להר"ן ז"ל ע"כ. ואני ההדיוט נלע"ד שעל הקושיא הזאת שהקשה הרב הנמקי להר"ן יש להשיב לפי שסברת הר"ן ז"ל היא שהכלי שנשבר אע"ג דאמר זה הוא לא דמי לגרגותא שנפל דאמרינן בה כיון שאמר האי גרגותא כיון שנשתנה מקרי אחר הוא דבשלמא גורגותא הוא באר וכיון שנפל הרי נסתם וכאילו הלך מעולם וכיון שחוזר ובונה הרי זה אחר הוא אבל בכאן השברים הם בפנינו ובשעה שהוא חוזר ומתקנם לא מקרי אחר ומקרי זה הוא הכלי ששאל וודאי שרש"י ז"ל זאת היא סברתו דאי לא תימא הכי תקשי ליה לרש"י ז"ל למה הוצרך לתת טעם למה שיחזיר השברים הוא משום דאמר בטובו והאי לאו בטובו הוא תיפוק ליה משום דאמר כלי זה וכיון שנשבר אם חוזר ומתקנו אחר הוא ודומה להאי גורגותא שנפל אלא ודאי שס"ל ג"כ הוא דלא דמי כנ"ל ולפיכך הוצרך לתת טעם משום דאמר בטובו אבל להר"ן דלא ס"ל האי טעמא של רש"י דטובו וכו' לפיכך לא מהדר ליה תבריה דהוי כאילו שאלו סתם דזה בכהן אינה מועלת כלל ודוק

בא"ד ותקשי ליה מחלוקה וכו' אבל לפי' הרי"ף ורבינו ז"ל קשה ע"כ. ואני בעניי נ"ל שיש ליישב גם לפירוש הרי"ף ורבינו ז"ל דבשוא כלי בטובתו דאין השואל רשאי לחזור ולתקן הכלי או לעשותו פעם אחרת שרבינו בפירוש קאמר לה והרי"ף מפרשינן ליה כמו שפירש הרב הנמקי והטעם משום דשאל כלי זה ודמי להאי גורגותא דלא בני ליה ומפרשינן לדעתם דהא דאמר מהדר ליה קתיה ולא אמרינן מהדר ליה תבריה לרבותא נקטיה דהוה אמינא כיון ששאל כלי זה לאורך ימים להשתמש בו אע"ג דנשבר הכלי קתיה מהני לכלי אחר ומהדר ליה תבריה משום דאמר כלי זה ומניח קתיה לכלי אחר כיון שעדיין ראויה היא קמ"ל דקתא בתר כלי גריר וכיון שהכלי נשבר ומחזיקו לו גם הקתא מחזירה לו אבל בקרדום דלא אמר כלי זה אלא סתם ודינא הוא כמו גורגותא סתם דבני לה א"כ גם הקרדום מתקן ליה ומניחו אצלו (אי אפשר ביה דרבותא הוא בכלי הנ"ל) א"כ מוכרח לפרש בו' קתיה ולא תבריה דאי אפשר לומר בו לרבותא נקטיה וכן פסק רבינו דאמר ואפי' נשחת כל הברזל בעדירה וכו' דדייק בלישניה נשחת כל הברזל ואע"ג שגם הרי"ף אמר בחלוקה של כלי בטובתך עד שיעלה הברול ומפרשינן ליה דלאו דוקא אלא שכוונתו שנשבר אפ"ה' רבינו דאמר ואפי' נשחת כל הברזל לישנא דכל משמע דממש נשחת מכל הוא ומעתה באו גם דברי רבינו והרי"ף על נכון ודוק

הלח"מ בד"ה שקנין פירות אינו כקנין הגוף וכו' ומ"מ קשה קצת למה כתב אע"פ שמתה וכו' והיה לו לומר איפכא וכו' כיון דלענין הדין לא נפקא לן מדי ע"כ ואני ההדיוט נ"ל שדעתו של רבינו היא כשהקשה ר"ל לרבי יוחנן מן הברייתא דהיה בא בדרך וכו' מתה אין לא מתה לא הוא כפירוש התו' דר"י ס"ל דאיכא לאוקמה במתה כדי שלא נאמר שהברייתות חלוקים הם ואע"ג שזה דוחק לומר דהברייתא דולביתך היא כשמתה מ"מ כדי שלא נאמר דחלוקים הם דחקינן למימר כך שלא עלה על דעתו שיש תירוץ אחר לפיכך הקשה מינה לר"י אבל כשאמר ר"י הוא הדין אע"ג דלא מתה ומתה אצטריכא ליה וכו' דהוא תירוץ מרווח ודאי דאף ר"ל כך מפרש הברייתא הנז' ולא לאוקמא להברייתא הא' דולביתך בדוחק כנז' ובשביל כך פסק רבינו כסתמא דברייתא דולביתך אף כשאשתו לא מתה מביא וקורא וכתב אח"כ אע"פ שמתה כמו הרבותא שאמר ר"י שמודה בה גם ר"ל כנז' ודוק

בא"ד תו איכא לאקשויי על רבינו ז"ל שיפול עליו הקושיא שהקשו בפ' השולח וכו' ובהל' זכיה ומתנה הארכתי בזה עכ"ל. ואני ההדיוט נ"ל שיש ג"כ לתרץ על זה שמצינו פסק בהל' בכורים בפ"ד הל' ז' שאף הלוקח עצמו מביא וקורא ביובל ראשון שעדיין לא סמכה דעתו של מוכר שתחזור לו הקרקע דרבינו אינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל בפירוש הסוגיא כמ"ש ה"ה שם וא"כ מכ"ש האחין שחלקו שמביאין וקורין שלא דמכה דעתם לחזור לכל אחד מהם חלק אחיו ביובל וא"כ רבינו מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דמשכחת לה כמ"ש רב חסדא כנז' ובודאי שאף רב יוסף אילו שמע הא דאמר רב חסדא לא הוה אמר כך ודוק

הלח"מ בד"ה השואל את הבהמה לרבעה וכו' וכי היכי דאמרי' בהמפקיד מעות אצל חבירו דהיכא דנשתמש חייב באונסין אף ע"ג דלא לכך ה"נ חייב עכ"ל. ואני ההדיוט קשה לי על תירוץ זה ממה נפשך דאם פירוש הא דאמר כי היכי דאמרינן בהמפקיד וכו' הוא המפקיד מעות אצל שולחני או חנווני ואינן חתומין ולא קשורין קשר משונה ונשתמש בהן טעמא דחייב הוא אף באונסין משום דהו"ל הלואה גביה כמ"ש רבינו בהל' אלו פ"ז הל' ז' וכן כתב הרי"ף ז"ל דהו"ל הלואה גביה וקמו ליה ברשותיה ואי איתנסו חייב וכ"כ רב האי גאון ז"ל עכ"ל ונראה מדבריהם כדין לוה לגמרי קאי עלייהו וסברא הוא כיון שהמעות אינן חוזרין בעין אבל בכאן אע"פ שנשתמש בה הוא לא היה שואל

ועוד שהיא חוזרת בעיניה וכה"ג כתב למעלה ה"ה גבי יתומים שהניח להם אביהם פרה שאולה שאפי' נשתמשו בה פטורין מאונסין כיון שהם לא שאלוה והיא חוזרת בעיניה ולא דמי להמפקיד מעות אצל שולחני שאם נשתמש בהם חייב באונסין מטעם שכתבתי כנז'. ואם איירי בהמפקיד אצל שולחני או חנווני והם חתומין או קשורין קשר משונה