שלל דוד סד

בשאולה משום דבשעת שחיטה נתחייב בפועל כמ"ש הכ"מ ולפיכך פסק דין זה להלכה ואע"ג שלסברת רבינו לא אצטריך האי טעמא דאמר רב פפא דאם אין גניבה אין טביחה וכו' דבלאו הכי הוא פטור משום דאין אדם מת ומשלם אמרינן אף בקנס ואדרבא. מדיוקא דטעמא שכתב הוא הפך סברתו מ"מ הואיל ובעל המימרא הוא רב פפא ולדידיה אצטריך האי טעמא כיון שרבינו ז"ל פסק דבריו להלכה נקט כדבריו הטעם שכתב הוא רב פפא אע"ג דלדידיה לא אצטריך כנ"ל ודוק

הלח"מ בד"ה ואם הניח להם וכו' ויש מי שרצה לתרץ וכו' ומשום דבחלוקה דלעיל מניה דגנב וטבח בשבת היכא שהטביחה היתה בשבת פטור מן הד' וה' אבל בכפל חייב ע"כ ובאמת שכך נראה מדבריו שבכפל חייב לפי שדברי רבינו לקוחים מהמשנה בבא קמא דף ע"ד ע"ב והתם קתני חייב בתשלומי כפל יעו"ש כמו שציין עליו הרב המגיד שם. אבל קשה לי דנראה מהמשנה הזאת הוא ס"ל כר' נתן דס"ל החי נושא את עצמו ולפיכך לא עבר בגניבה אלא עד שעת טביחה ולפיכך רבה שאמר באלו נערות דף ל"א גנב וטבח בשבת פטור שאם אין גניבה וכו' פירש עליו רש"י ז"ל שם ולא ס"ל כר' נתן דאמר החי נושא את עצמו דהיינו כיון שאמר רבה אין גניבה משמע דבגניבה הרי הוא מתחייב שעבר על איסור שבת דהוצאה מרשות לרשות ולפיכך אינו משלם קרן גם הקנס דחידוש הוא אינו מתחייב בו משום שאין גניבה אין טביחה ואין מכירה דתשלומי ד' וה' כתיב ולא תשלומי ג' וד' וכיון שרבינו פסק בהל' שבח בפ' י"ח הל' ט"ז דלא כרבי נתן דס"ל דהמוצא בהמה חיה ועוף אע"פ שהם חיים חייב א"כ היאך פסק כאן דבגנב וטבח בשבת חייב בתשלומי כפל הא בשעת הגניב' הוא נתחייב ואינו לוקה ומשלם. ודוחק לומר דסובר היש מי שרצה לתרץ דרבינו הא דכתב גנב וטבח בשבת הוא דהיינו גנב מקודם והטביחה היא דוקא בשבת וכך נראה מלשונו שכתב היכא שהטביחה היתה בשבת פטור מן ד' וה' דמשמע דהטביחה היא דוקא בשבת. דמשמע מדברי רבינו דהגניבה והטביחה הם שניהם בשבת. ועוד דבבא זו דומיא לבבא שלאחריה שהיא הגניבה נהיתה בשבת בשעת טביחה אף הגניבה של הבבא שלפניה היא בשבת אלא דההפרש בניהם דהבבא א' בשעת הגניבה לא עבר והבבא הב' בשעת הגניבה עבר ולפיכך פטור לאפוקי הבבא א' דכך משמעות דברי רבינו שזה קמ"ל. ויש לומר דודאי דרבינו איירי שעשה הגניבה בלא הוצאה מרשות לרשות כגון דהגביהו ברשות הבעלים וקנה אותו בהגבהה דהגבהה קונה בכל מקום ודוק

בא"ד אבל אי אפשר לפרש כן בדברי רבינו שהרי כתב שם ואם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה וכו' פירושה הכי הוי ע"כ ולפע"ד שאין זה הכרח שלא לפרש כן בדברי רבינו לפי שפירוש רבינו לדעת היש מי שרצה לתרץ כך הוא היתה פרה שאולה וכו' פטור אף מן הכפל לא מבעיא ד' וה' וכמ"ש הוא אבל קרן חייבים שרבינו פסק דלא כרב פפא דמשעת שאלה חייב באונסיה וחייב בקרן וקאמר רבינו דטעמא דפטור מן הכפל הוא משום דאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת לפי כיון שהיתה שאולה אצלו אימתי נקרא גנב הוא שעת טביחה ואותה שעה נתחייב מיתה ואין אדם מת ומשלם לפיכך אינו משלם הכפל שנתחייב בשעת הגניבה אבל הקרן היה מקור חייב נמצא שאין מתחייב בשעת הגניבה אלא הכפל ואותה שעה נתחייב מיתה כנ"ל זה נתינת טעם למה שאמר פטור אף מן הכפל וגמר דבריו ואמר רבינו ואם אין גניבה וכו' דהיינו שזה שאמרנו שאין גניבה לענין כפל משום דנתחייב מיתה ואינו מת ומשלם זה הטעם נאמר ג"כ שאין טביחה ואין מכירה משום דנתחייב מיתה בשעת הטביחה ולפיכך פטור מד' וה' אלא דנקט הכפל ברישא לאפוקי החלוקא דלעיל מינה שחייב כפל ואין זה שאמר רבינו ואם אין גניבה אין. טביחה ואין מכירה דומה למה שאמר רבה ורב פפא בש"ס בגירסא שדחה רש"י ז"ל אלא שרבינו אמר זה הטעם לצד ד' וה' שהוא פשוט כיון דמכפל פטרתה אותו מטעם דאין גניבה ג"כ זה הטעם באין טביחה וכו' ואין מוכרח לפרש דברי רבינו כמו פירוש שנפרש בדברי רבה ורב פפא דבאלו נערות כיון שרבינו לא ס"ל כוותייהו ודאי דמשמעות דבריו אינו כמשמעות דבריהם ותירוץ היש מי שרצה לתרץ אתי לדברי רבינו ז"ל יאה ונאה ודוק

הלח"מ שאלו לעדור בו פרדסים וכו' ומסייע לזה גירסת ההלכות שגורס פרדסי וכן מבואר כל זה בדברי הר"ן הביאו הרב בסי' רי"ח ע"כ. ולפע"ד שמה שאמר הר"ן דבעינן פרדסאי באל"ף לאו למעוטי פרדסי כשתהא הסמ"ך בפתח אלא למעוטי פרדסי הסמ"ך בצר"י ונקט פרדסא דמשמעותה להדיא שמכנה אותם לעצמו והוא הדין לפרדסי הסמ"ך בפתח שהוא כנוי לעצמו דכל פרדסיו משמע והרב המגיד נקט בדבריו פרדסי בפתח דאל"כ תקשה היאך אמר הלח"מ דהרב המגיד סובר כמו הר"ן והם חלוקים הם שהר"ן מחלק בין פרדסאי לפרדסי ולדברי ה"ה אפילו בלא אל"ף כל פרדסיו משמע. ועוד שכתב כאן הלח"מ שגירסת הרי"ף פרדסי והר"ן כתב שגי' הרי"ף פרדסאי. אלא ודאי כמו שכתבנו ודוק

בא"ד וקשה דבפי"א מהל' זכיה כתב רבינו ז"ל ש"מ שאמר מטלטלין שיש לי לפלוני נוטל כלי תשמישו ואמאי הא הוי כשדות שלי ולא הוי אלא תרי עכ"ל. ואנכי איש צעיר נלע"ד שיש לתרץ על זה דמטלטלין שאני דבשלמא שדות מסויימין כל השדות לזריעה ולנטיעה ואע"ג שזה טוב מזה מ"מ כולם עושים מעשה אחד ולפיכך כשאמר שדות שלי כוונתו תרתי מהם דכך משמע דמיעוט רבים שנים אבל המטלטלין אינם מסויימין כולם לדבר אחד שיש מטלטלין למלבוש ויש מטלטלין לבגדי הבית וכלי אכילה ושתייה וכלי אומנות וכיוצא וכיון שאמר מטלטלין שלי אם נאמר ג"כ שכוונתו בהם תרתי על איזה מהם מטלטלין אמר כדי שנאמר שנוטל שנים ולא היה לו לסתום דבריו בהא שהיה לו לפרש דבריו על איזה מין מהמטלטלין אמר ומדסתם דבריו ודאי הוא שכוונתו היא על כל מטלטלין שיש לו אמר לבד מחטים ושעורים וכיוצא בהם כגון שאר מיני סחורות דאינם נכנסים בשם מטלטלין כי לשון מטלטלין סתמא אינו משמע