שלל דוד סב

פרק ז' לח"מ בד"ה הכותב לשפחתו מעוברת וכו' דברי רבינו תמוהים וכו' ועוד תימה על תימה דאיך פסקה שם לההיא דר' יוחנן כיון דאתותב בפ' כיצד מערימין ע"כ ואפשר לומר דסובר רבינו דעובר לאו ירך אמו כר"י ור"י דאתותב הוא מקודם דאמר לימא אם שיירו משוייר תנאי וכו' אבל לבתר הכי דאתו דברי רבי יוחנן כרבנן ויכול להיות אף ככ"ע וטעמא דר' יוסי הגלילי משום שנאמר האשה וילדיה א"כ הלכתא כר' יוחנן וכמ"ש הרל"מ בהל' פיסולי המוקדשין וסובר רבינו דההיא ברייתא דאתותב מינה ר' יוחנן מעיקרא ר' מאיר היא וסובר דאם שיירו לאו משוייר הוא ומצינו דאמר המשחרר חצי עבדו יצא לחירות להכי אמר זכתה לו אבל רבנן דסברי שיירו משוייר הוי לסברתם לא זכתה לו משום דאין העבד מקבל גט לחבירו מיד רבו דהוה בתרי גופין ולהכי פסק רבינו לא אמר ולא כלום ומה שאמר רבינו שזה כמי שמשחרר חציה דמשמע דטעמא הוא משום דהמשחרר חצי עבדו לא יצא לחירות דהוי כמאן דאמר שיירו לאו משוייר רבינו נקט להאי להרוחה בעלמא לומר שאף למאן דאמר שיירו לאו משוייר לא אמר כלום משום דאנן ס"ל דהמשחרר חצי עבדו לא קנה ומכל שכן לדידן דס"ל ליה שיירו משוייר דלא קנה משום דאין עבד מקבל גט לחברו מיד רבו וכמ"ש בש"ס ודוחק

פרק ח' לח"מ בד"ה עבד שעשאו רבו אפותיקי וכו' אך יש לתמוה על הטור ז"ל שכתב בסי' רס"ז לשון רבינו וכו' וא"כ כיון דמפרש למתני' כהו"א ז"ל איך כתב בסי' רס"ז בהל' עבדים דינו של רבינו וצ"ע עכ"ל. ואני ההדיוט לא ראיתי שום תמיהא על הטור ז"ל לפי שהוא מפרש כרבינו ז"ל דאם הפר לעבדו יצא לחירות ותרתי אתני מתני' כמו שכתב מרן הכ"מ ולמד דה"ה אם כפה אותו ואח"כ שחררו דמשלים נזירותו כמו הפר דאמרינן ביה דיצא לחירות ואפ"ה משלים נזירותו כך אע"פ שכפאו באותה שעה אם אח"כ משלים נזירותו דמאי שנא דמטעם שנחייב זה נחייב זה ודוק

השגת הראב"ד אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו וכו' אבל הוא מהפך הלשונות ומבלבל העניינים וכתב בכאן עבד כנעני לקיום העבד לעשות תורה חדשה ע"כ פירוש דהיינו שהבין בדברי רבינו שבא לומר שבן השפחה שלנו אינו נקרא כנעני בלא שם עבד ונפקא מינה שלא לקיימו כמו שבעה עממין אלא נקרא עבד כנעני שלנו ומותר לקיימו ועל זה השיג מעיקרא ואמר שזה הפך הגמ' שאדרבה נאמר הלך אחר הזכר ולא כמו שכתב הוא לילך אחר הנקבה שהיפך הלשונות כנז' ובלבל העניינים שכתב שבשם עבד מקיימין אותו אע"פ שהוא משבעה עממין שזה תורה חדשה ואח"כ כתב מעתה מה שאמר אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות וכו' אם אינו עבד כנעני אינו רשאי לקיימו קאמר וזהו טעות גדולה אף לדבריו עכ"ל פי' שהשיג עוד על רבינו שאמר אבל העבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד שנאמר אשר הולידו בארצכם דמשמע דאינו רשאי לקיימו ועל זה אמר שזה טעות גדולה אף לדבריו לפי כיון שהוא אמר שאינו נקרא עבד דהיינו שהוא נקרא על שם אמו משאר אומות למה אינו רשאי לקיימו והלא הוא אינו משבעה עממין אלא משאר האומות ואמאי אינו רשאי לקיימו

וראיתי להרל"מ ז"ל שכתב על זה בד"ה אחד מן האומות וכו' וז"ל והר"א ז"ל בהשגות לא הבין כך אלא הבין כוונת רבינו וכו' ועל זה כתב דאף לפי דבריו טעות הוא דכיון שהוא בן עבדו אמאי אינו רשאי לקיימו ע"כ לא הבנתי דבריו דמאי קאמר דכיון שהוא בן עבדו אינו רשאי לקיימו והלא רבינו כתב מלתא בטעמא משום אשר הולידו בארצכם כתיב ועבד אין לו יחס

כ"מ בד"ה אחד מן האומות וכו' והוא גורס בדברי ר' יוחנן באומות הלך אחר הנקבה ע"כ הקושיא היא מבוארת להדיא שהרי רבינו בפי"ב מהל' איסורי ביאה כתב רבינו זה הכלל באומות הלך אחר הזכר כך הקשה הרל"מ ז"ל ולפעד"ן דלא קשה שסובר מרן הכ"מ דמאי דקאמר בש"ס מאי באומות הלך אחר הזכר הוא דנסתפק הש"ס לחי זה מנין אמרה ר' יוחנן למלתיה אם לענין לא תחיה כל נשמה או לענין עבד כדאמר אח"כ או לענין שאר אומות ונפקא מינה לענין אם נתגיירו אח"כ שאמר אח"כ נתגיירו הלך אחר הפחות שבהם דנמצא דצריך לידע מה הם נקראים בגיותן כדי לילך אחר הפחות שבהם אם נתגיירו אח"כ והשיב דאיירי לענין עבד כדתניא וכו' שלעולם הלך אחר הנקבה מכח קראי וא"כ ממה שהשיב לו דאיירי בעבד ולא השיב לו דלכל מלי איירי משמע דבאומות לענין אם נתגיירו אח"כ כמ"ש הלך אחר הזכר ולהכי פסק בפי"ב מאיסורי ביאה דבאומות הלך אחר הזכר ודוק

פרק ט' כ"מ בד"ה אחד הקונה עבד כנעני ואע"ג דפריך ליה לרב אחאי כתבו הרי"ף והרא"ש דהלכה כוותיה ע"כ פי' דמפרש לדברי רבינו כך או מן גר תושב וכו' דהיינו אחד מן גר תושב או מן עכ"ום שהוא כבוש תחת ידינו או מאחד משאר האומות יש לו למכור את עצמו לישראל לעבד דהיינו כרב אויא שמחלק בין הלוקח מן העכ"ום בין עכ"ום גופיה שמכר עצמו לישראל דהיינו שבא רבינו לומר שאינו קונה אלא במוכר עצמו דוקא ולפי זה מ"ש למטה אעפ"כ אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי הוא להדיא בפי' הראשון שכתב שם הכ"מ וגם לפירוש שני לא נימא שכוונת הכ"מ לומר אבל המוכר עצמו לא קנה דאה"נ דקנה אלא דרבינו איירי בעבד כנעני אם מסרו העכ"ום גופו קנוי אחר שיטבלנו ואתו דבריו על נכון אבל הרל"מ ז"ל מפרש לדברי רבינו כך אחד הקונה עבד כנעני מישראל או מן גר תושב או מן עכ"ום וכו' הוא דהיינו שקונה עבד כנעני מן גר תושב או מן עכ"ום ואחר כך כתב רבינו יש לו למכור את עצמו לעבד וכו' דהיינו שבא לומר דגם כן יש לו למכור את עצמו וכו' דנמצא לפי"ז דהוא דלא כרב אויא אלא כרב אחא וכו' דמשוה הקונה עבד כנעני מן עכ"ום לעכ"ום שמכר עצמו ובשביל זה תמה על הכ"מ ואמר דהיכן ראה כן אדרב' מוכרח בהפך יעוש"ב וכבר כתבתי דהכ"מ ימאן פירוש זה וליכא שום קושיא עליו וק"ל: