שלל דוד ס

מכרוהו ב"ד ולא מסר לו שפחה אין מעניקין לו וקרא דהענק תעניק לדרשא אחריתי אתא ודוק

מש"ל בד"ה מפי השמועה למדו וכו' ודבריהם תמוהים בעיני וכו' כלומ' דליכא הוכחה לזה יותר מזה ת"ל דכתיב אם אמר יאמר העבד עבד ולא אמה ע"כ. ונלע"ד דאפשר לומר דכוונת התוס' היא כיון דכתיב אהבתי את אדני דמשמע דאין האשה נרצעת ואית לן דמכרוהו ב"ד אינו נרצע א"כ לא אצטריך קרא דהעבד דהיינו דקרא דואף לאמתך תעשה כן ע"כ קאי או להענקה או לרציעה וכי שדינן ליה אהענקה קרא דכי משנה שכר שכיר וכי שדינן ארציעה קשה קרא דאהבתי את אשתי דלא שייך באמה וכמו שכתב הוא ז"ל לעיל וכיון שיש לנו עוד דמוכר עצמו אינו נרצע א"כ ודאי קרא דואף לאמתך אהענקה קאי שלא יש לה עוד מונע מצד אחר כמו הרציע' שיש לה עוד מונע מצד אחר כנז' להכי הקשו למאי אצטריך העבד ת"ל וכו' ודוק

פרק ד' לח"מ בד"ה ברח האב וכו' ולא ידעתי למה פירש בדברי רבינו ז"ל וכו' ואמאי לא נפרש בדברי רבינו ז"ל דר"ל ואין הקרובים פודים אותו אפי' אם רצו בע"כ דאדון ע"כ. ונלע"ד דמוכרח לומר דודאי כך הוא דפירוש אין הקרובים פודין אותו הוא דאין חייבין לפדותו הא אם רצו לפדותו פודין אותו בע"כ של אדון וכסברת הכ"מ ממה שאמרו בש"ס בסוגיא זאת סבר רבא למימר בעל כרחיה דאדון א"ל אביי מאי ניהו דכתיבנא ליה שטרא אדמיה אמאי נקט מרגניתא בידיה יהיבנא ליה חספא ע"כ משמע דאם אחרים נותנין דמיה לאדון לא מקרי בעל כרחיה דאדון ומוכרח לפדותה ודאי דהוא משום דכתיב והפדה דמגרעת מפדיונה ויוצאה דליכא שום חילוק בין משלה בין משל אחרים וגם ע"ע דינו כך דמאי שנא דאי לא תימא הכי אמאי אמר אביי בעל כרחיה דאב לימא דלעולם דהוא בעל כרחיה ולא איירי דכתבי ליה אלא איירי בשנתנו אחרים הדמים לאדון וקאמ' דאם אחרים רצו ונתנו דמי פדיונה לאדון פודין אותה בעל כרחו דאדון אלא ודאי מדלא משני הכי משמע דאם אחרים רצו לפדותה ליכא שום חילוק בין אמה לעבד דבכולהו יכולים לפדותה בע"כ של אדון ולהכי לא שני הכי משום דקתני הברייתא משא"כ בעבד. ועוד כך נראה מדברי רבינו ממה שכתב בנמכר לגוי ב"ד כופין את קרוביו ואמר אח"כ אבל הנמכר לישראל אין הקרובים פודין אותו דמשמע דאין כופין קרוביו כמו בנמכר לגוי וכמו א . שפי' מרן הכ"מ ודוק

כ"מ בד"ה ואינה נקנית בפרוטה וכו' ואע"ג דבגמ' לא אשכחן בתר הכי דיליף שכר שכיר אלא כולהו ילפי וכו' דהיינו פרוטה נקנה בכך עכ"ל מה שיש להקשות על גירס' זו הרי מבואר להדיא וכבר כתבו הרב לח"מ יעו"ש. ולעד"ן שכך צריך להיות הגי' וכיון דבגמ' לא אשכחן בתר הכי תנא דיליף שכר שכיר וכו' והכוונה היא דמרן הכ"מ אזיל לשיטתיה דהריטב"א שהביא למעלה הרב משנה למלך דס"ל דהרב טביומי הוא דאמר דת"ק יליף שכר שכיר אבל לפי המסקנא טעמא דת"ק הוא משום דלא יליף שכיר יעו"ש ולפי זה דברי מרן הם פשוטים וק"ל

הלכה ט' היעוד כאירוסין ואינו נישואין וכו' כתב על זה הכ"מ ז"ל היעוד כאירוסין בעיא דאיפשיטא פ"ק דקידושין דף י"ח ע"כ קשה לי על זה והא לא איפשיטא ההיא בעיא אלא אליבא דרב עמרם דאמר הכא בקידושי יעוד ואליבא דר' יוסי בר יהודה דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין נתנו אבל למאן דס"ל דמעות הראשונות לקידושין נתנו לא איפשיטא ההיא בעיא יעו"ש וא"כ לרבינו דס"ל דמעות הראשונות לקידושין נתנו לא איפשיטא ההיא בעיא. ולי ההדיוט נלע"ד דטעמא דפסק רבינו היעוד כאירוסין אף ע"ג שפסק דמעות הראשונות לקידושין נתנו הוא משום דס"ל כמו שדחי התם בש"ס רב נחמן דאמר הכא בקידושין דעלמא קאי וה"ק כיון שמסרה אביה למי שנתחייב בשארה כסותה ועונתה שוב אינו יכול למוכרה ע"כ דמשמע אבל ביעוד יכול למוכרה אח"כ דהוא נקרא שפחות אחר שפחות וכיון שכן ודאי הוא דיעוד כאירוסין הוא ולא בנישואין משום דאם כנישואין לא מקרי עוד שפחות ואינו יכול למוכר' אבל אם היעוד אירוסין עושה אה"נ דמקרי עדיין שפחות ויכול למוכרה אע"ג דפשטא דדחייה היא דהיינו דדחי ואמר דאימא דלעולם יעוד נישואין עושה משמע ליה לרבינו דדחייה דרב נחמן היא על מה שרצה לפשוט מכאן דאירוסין עושה משום דהא בבגדו בה איירי ביעוד ועל זה דחה ואמר דהא לא פסיקא דאיירי ביעוד אלא איירי בקידושין דעלמא ודלא כדברי הפוסק שסובר דאיירי ביעוד אבל אה"נ דאיירי עושה לפי דחייה זו כנז' וכוונת רב נחמן היא דוקא לדחות דבריו אלה שסובר דהא איירי ביעוד ופסק רבינו בדחייה זו דמשמע אירוסין עושה וטעמא דרבינו דפסק הכי אף ע"ג דבדרך דחייה קאמר לה רב נחמן הוא משום דכפי דחייה זו שאמרנו דביעוד יכול למוכרה אח"כ דהוא מקרי שפחות אחר שפחות אתיא ההיא ברייתא דקתני ושוין שמוכרה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט היא אליבא דרבנן דר"ש דס"ל כר"ע גם למאן דס"ל דמעות הראשונות לקידושין נתנו דלא כמו שהעמידו אותה בש"ס דאליבא דמאן דאמר מעות הראשונות לקידושין נתנו היא אליבא דר"א משום דלפי דברי רב נחמן דלא אמרו כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה אלא בקידושין דעלמא אבל ביעוד נקרא שפחות אחר שפחות ויכול למוכרה כנז' להכי קתני ושוין שמוכרה אלמנה לכ"ג דאיירי בקידושי יעוד דהוא שפחות אחר שפחות כמ"ש וכיון שכן רבינו דפסק כת"ק דר"י בר יהודה דמעות הראשונות לקידושין נתנו להכי פסק כדיחוייא דרב נחמן דלדידיה אתיא ההיא ברייתא כרבנן כנ"ל ולא העמיד אותה כר"א דשמותי הוא ולהכי לקמן בהל' י"ג פסק לההיא בריית' דלסברתו אתיא אליבא דרבנן כמ"ש ועיין בכ"מ שם ומה שהקשה עליו הרב הלח"מ דלפי דברינו אלה ליכא שום קושיות עוד שהקשה הרל"מ ז"ל ודוק

פרק ה' לח"מ בד"ה ואין צריך דעת העבד וכו' ודלא כהרמב"ן ז"ל והטור בי"ד סי' רס"ו הוא הדין דרבנן נמי מודו ליה בהכי כיון דלא אשכחן פלוגתא בהא ע"כ אע"ג דמהש"ס משמע דלרבנן אינו קונה בעל כרחו דעבד מדהקשה הש"ס מעיקרא על הא דקתני