שלל דוד נא

הלכות עבדים

פרק א' כ"מ בד"ה עבד עברי שמכרוהו ב"ד אין מוכרין אותו אלא לישראל או לגר כך היא הגירסא הנכונה והוא מדתניא בספרי ע"כ נלע"ד פירושו שמביא ראיה שהגי' זו נכונה מדתניא בספרי כי ימכר לך מנין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לך דמינה פסק רבינו שאינו נמכר לגוי ומצינו באיזהו נשך דהביא ברייתא דאמר דכי גר צדק האמור בענין מכירה איני יודע מהו ופירשו שם בש"ס דכוונת רבי דהוקשה לו על הא דקתני ולא לך אלא לגר וכו' אלמא דגר קני עבד עברי והא איתא לברייתא אחרת אין הגר קונה עבד עברי ותירצו אינו קונה ודינו כישראל אבל קונה ודינו כנכרי ע"כ נראה דלגר צדק יכול למכור לכתחלה כמו הגירסא הנז' שהוא נכנס בכלל לך דישראל גמור הוא אבל לגר תושב ולגוי לכתחלה לא לפי שכיון שאיתא בספרי שאינו נמכר אלא לישראל ובברייתא הנז' משמע דנמכר אפי' לע"ז אם לא נחלק ונאמר דברייתא דספרי היא לכתחלה והברייתא הזאת היא בדיעבד יוקשו תרתי הברייתות אהדדי על הכל ולמה לא הוקשה לרבי כי אם על דינא דגר צדק דוקא מכח הברייתא דאין גר קונה וכו' שהביאו אח"כ ולמה לא הוקשה גם על הנהו ג"כ אלא ודאי דמשמע ליה לרבי החלוק הנ' ולא הוקשה לו כי אם מגר צדק דוקא דפשיטא ליה לרבי שהוא נכנס בכלל לך ויכול למכור לו לכתחלה ואינו כמו הנך דקתני אחר כך דבדיעבד דוקא ופירוש הברייתא כך היא ולא לך דוקא שאתה ישראל אלא גם הגר צדק דהוא נקרא ישראל גמור ונכנס בכלל ונמכר לך ולא לגר צדק הוא דיש בו מכירה אלא גם לגר תושב יש בו מכירה דהיינו בדיעבד והוקשה לו לרבי דאיך ימכר לגר צדק לכתחלה והא תניא ואין גר ואשה קונין עבד עברי ותירצו אינו קונה ודינו כישראל אבל קונה ודינו כנכרי ולעולם לכתחלה יכול למכור לגר צדק כמו הישראל כמו הגירסא הנז' זהו תוכן כוונת הכ"מ ז"ל ודוק

פרק ב' כ"מ בד"ה מכרוהו ב"ד עובד שש שנים וכו' ת"ל שש שנים יעבוד שביעית למכירה ולא שביעית לשנים ע"כ. יש להקשות דמשמע דמה שכתב רבינו מיום מכירתו דנתכוון לדברי המכילתא והירושלמי וזה אי אפשר שלא אמרו המכילתא והירוש' אלא על ובשביעית שלא תאמר לשנים אבל על שש שנים יעבוד ודאי הוא שצריך לעבוד שש שנים דאם איתא דהיה יוצא בשביעית לא הו"ל שש שנים שהרי דינו זמן קצוב ולא הול"ל אלא לשביעית יצא דמינה הכריחו במכילתא ובירושלמי דשביעית היא למכירה וא"כ כיון שכתב רבינו שש שנים יעבוד ל"ל לומר עוד מיום מכירתו

עוד כתב ורבינו כתב בפי' המשנה שזהו למאמר הכתוב שש שנים יעבור ובשביעיח דמשמע דאף בשביעית יעבוד ע"כ דמשמע דדברי רבינו דפי' המשנה הם כמו המכילתא והרי הם חלוקים שלדברי המכילתא הכי פירוש ובשביעית הוא שביעית למכירה ולדבריו הוא ז"ל שביעית השמטה הגם לענין דינא שוין הן מ"מ הוא הפך דרשת רז"ל: ואפשר לומר דסובר הכ"מ דכוונת המכילתא והירוש' שהוציאו דשביעית היא למכירה ממה שכתוב שש שנים נוסף על ובשביעית וכו' דהול"ל כי תקנה עבד עברי בשביעית יצא לחפשי חנם דהיא שנת השמיטה או שש שנים יעבוד ואחר יצא לחפשי חנם אלא ודאי שבא לומר הכתוב דבשביעית היא שביעית למכירה דהיינו שכך כוונת הכתוב במאמר שש שנים יעבוד שצריך לעבוד שש שנים ובשביעית למכירתו יצא ולא ממה שכתב שש שנים דמשמע דזה הזמן תמיד קצוב הוא דזה אינו לפי שנאמר שהכתוב נקט הזמן היותר גדול ששייך לעבוד אותם כגון שנמכר תכף לאחר שנת השמטה וכוונת הכתוב על זמן שבין השמטה ואה"נ דיוצא בשמיטה אפי' אם לא עבד כי אם שנתים ושלש וכיון שכן אף אם כתב רבינו עובד שש שנים הייתי אומר דיוצא בשמיטה דהוה אמינא דנקט הזמן היותר גדול כנ"ל דכוונתו על זמן שבין שמיטה לשמיטה להכי כתב מיום מכירתו לומר השנים אלו הם מיום מכירתו ולא משנת השמיטה

ועל הקושיא הב' נ"ל לתרץ דמה שכתב רבינו ובשביעית דר"ל אף בשביעית יעבוד קאי על הדרשא דפרק השג יד דממנה רצה ללמוד רבינו דאינו יוצא בשביעית לפי שכשנאמר דצריך שש שנים שלימות א"כ נדרשת בשביעית יעבוד אף אם נאמר דאיירי הכתוב שנמכר בשנה ראשונה שלאחר השמיטה הרי אינו יוצא בשמיטה לפי שמוכרח לעבוד בשביעית דבעינן שלימות דעלה קאי פעמים בשביעית יעבוד ולעולם פירוש בשביעית דרבינו הוא על השנה השביעי' למנין השנים לא על שנת השמיטה ולמד ממנה רבינו דאינו יוצא בשמיטה שוב ראיתי להמש"ל שתירץ מעין דברינו אלה ודוק

מש"ל בד"ה מכרוהו ב"ד עובד שש שנים וכו' הא לא קאי אלא אשש ע"כ ולי ההדיוט נלע"ד דלא תקשה מזה על הכ"מ משום דאף אם תמצי לומר דאף שכתב עובד שש שנים ס"ד דיוצא בשמיטה הוא משום דהייתי מקיים פירוש עובד ו' שנים הוא דעובד השנים שנשארו לשנת השמיטה ונקט ו' שנים הוא הזמן היותר גדול ששייך לעבוד בהם כגון שנמכר תכף לאחר שנת השמיטה כמש"ל אבל כשהוסיף ואמר מיום מכירתו הוא לומר דלאו על השש שנים שבין שמיטה לשמיטה אלא מיום מכירתו דאינו יוצא בשמיטה ואח"כ פירש דבריו ואמר אם פגעה שמיטה

עוד כתב וראיתי לרבינו בפי' המשנה וכו' וקשה דהיכי קאמר וכו' הוא עובד בשביעית ע"כ ואנכי איש צעיר תמיה על זה דקושיא זו על הש"ס היא דבפרק השג יד קאמר ובשביעית זמנין דבשביעית יעבוד דמאי קאמר זמנין הרי לעולם יעבוד בשביעית דבר"ה לא נמכר ומוכרח לעבוד בשנה השביעית אף אם תאמר דשביעית היא לענין השנים ולא שנת השמיטה אבל על רבינו תקשה דאימא דתפס לשון הש"ס אף אם כוונת דבריו דשביעית היא שנת השמיטה מ"מ תפס לשון הש"ס דבשביעית יעבוד זמנין וכו' ומכ"ש לפי מה שפירשתי לעיל דרבינו רצה ללמוד דאינו יוצא בשמיטה מדרשא דפ' השג יד דתפס לשון הש"ס: