שלל דוד מח

השני דתניא וכו'

לח"מ בד"ה בד"א שהמוכס כלסטים בזמן וכו' וע"ק וכו' לא פליג רב אשי אשאר אוקמתות דהא דכתב ה"ה ולא כן פי' המפרשים לא קאי אלא על מה שפירש רבינו דאוקמתיה דרב אשי אף אמתניתין על זה קאמר דלא כן פירשו שאר המפרשים דאינהו מפרשין ליה על הברייתא דוקא ודוק

פרק ו' לח"מ בד"ה אבל המציל מיד לסטים עכ"ום וכו' והיה נ"ל וכו' אבל בגנב וגזלן עכ"ום וכו' אבל ה"ה דהוה מצי לאוקמי בישראל ואפי' בסתם ע"כ קשה לי על דבריו ז"ל דהיכי שייך לומר כך הא בגמרא הקשו ת"ש הגנב והגזלן וכו' הקדשן הקדש וכו' והא ברייתא מוכרח בישראל דאין תרומה בעכ"ום ומה מקשה מנה הא לא פליגי רבנן ור"ש אלא בעכ"ום ועוד דאם כדבריו הוה ליה לרבינו ז"ל לפרש דבלסטים מזויין איירי ולא לשתוק ועוד שלפי דבריו דההיא דהל' כלים איירי בעכ"ום והוה ליה לרבינו לפרש בדבריו דאיירי דוקא בעכ"ום. ולי ההדיוט נראה דפלוגתא דרבנן ור"ש איירי בין בישראל בין בעכ"ום דסברא הוא כיון דטעמא דרבנן דגנב דמתייאשי הוא משום דלא ידעי למי תבעי א"כ מ"ל גנב ישראל או גנב עכ"ום וכן ר"ש דטעמא דגזלן דמתייאשי משום כיון דשקליה מניה בהדיא ולא מצי קאי באפיה מייאש מניה א"כ מ"ל ישראל או עכ"ום וסובר רבינו כיון דמתני' דנטלו מוכסין וכו' קא מחלקי בה רב אשי ורב יוסף בין ישראל לעכ"ום ודאי דסברי דזה אינו ענין לפלוגתא דר"ש ורבנן ולא כמו דמשוה אותם בש"ס לקמיה וכוונתם אע"ג דסברי רבנן דבגזלן סתמא מייאשי היינו דוקא בגזלן דעלמא שגזל במדינה ובלא שום סיבה ודאי לא מייאשי אבל בליסטים ובמוכסין דהלסטים הוא סתמא בפרשת דרכים הוא כדרך לשון לסטים בכ"מ ודאי דמייאש וכן מוכסין שגזלוהו בסיבתם שהוא מחמת המכס ודאי הוא דמייאש גם לרבנן וכ"ש לר"ש אלא דיש חילוק שבין ישראל לעכ"ום לסברת רבנן לומר דלאו בכל מלתא קאמרי רבנן כך אלא דוקא בישראל ולהכי פסק להא מתני' וכמו שחילקו בה רב אשי ורב יוסף ופסק כרבנן דבגנב דעלמא מייאש וגזלן לא מייאש בהל' כלים וההיא דהל' תרומות דכתב דגנב וגזלן תרומתן תרומה כתב שם מרן הכ"מ דאיירי בידוע דנתייאשו יעו"ש וההיא דהל' איסורי מזבח דכתב אף בגנב בעינן דנתייאשו התם שאני משום חומרא דקרבן בעי עד דידעינן בבירור דנתייאשו משום שונא גזל בעולה ודוק

פרק ט' הלכה י"ד מגיד משנה בד"ה הגוזל שדה וכו' וצ"ע היאך חלק בין זה לההיא דתלויה וזבין אחר שהגמרא משוה אותן עכ"ל ונלע"ד דסובר רבינו דמוכרח לומר דסתמא דש"ס דההיא סוגיא ס"ל דאין דין הגזלן כדין האונס את חבירו ותלה אותו משום דקאמר התם קא משמע לן כדשמואל וכו' עד שיכתוב אחריות נכסים ונמצא דה"ה היכא דיהב זוזי וא"כ היאך רב ביבי מסיים בה אבל מעות יש לו דמשמע דלא קנה אע"ג דיהב דמי דמשמעות מסיים וכו' לא פליג על מה שאמר מעיקרא רב נחמן ועל מה שאמר רב נחמן קא שקיל וטרי תלמודא וקאמר קא משמע לן כשמואל כנ"ל והיאך אתו דברים אלו אליבא דרב ביבי אם לא שתאמר דשאני בין הגזלן עצמו דהוא סקריקון דנתכוון לגוזלו בין הלוקח מן הסקריקון דלאו הוא נתכוון לגזלו דדמי לתלויה וזבין דרב הונא ועל הלוקח מן הסקריקון הוא כדקאמר קא משמע לן כדשמואל עד שיכתוב אחריות נכסים דמשמע דמהני היכא דיהב דמי והא דמקשה מעיקרא תנינא וכו' דלאו היינו נדון דרב נחמן מכ"ש פריך תנינא לקח מסקריקון וכו' מקחו בטל מכ"ש הגזלן עצמו ומאי אתא לאשמועינן רב הונא ומשני לאפוקי מדרב אתא רב הונא דהיינו מדאשמועי' בגזלן עצמו דלא קנה סתמא דמשמע אע"ג דיהב דמי וכדרב ביבי דוק מינה אבל בלוקח מן הגזלן מהני היכא דיהב דמי דמורדינן ליה בחדא מדריגה והיינו כדשמואל דאמר עד שיכתוב אחריות נכסים דאלו לרב מהני אף בשטרא וא"כ דברי רב הונא דאמר תלויה וזבין זבין זביני אתי גם לדברי רב ביבי והא דקאמר שם לקמיה רב ביבי מימרא הוא ומימרא לרב הונא לא משמע ליה זהו דוקא לפי דעת המקשה דקאמר ולרב ביבי וכו' מאי איכא למימר דמשמע דס"ל דלא יש חילוק בין הגזלן לתלויה וזבין להכי השיב לו לפי דעתו דס"ל דלא שום מימרא וכו' אבל האמת דהיה יכול להשיב לו דיש חילוק בין דאיירי רב ביבי לתלויה (כאן חסר בגליון כ"י חבל על דאבדין) פרק י"א הלכה ט"ו כ"מ בד"ה החזיר את האבדה בשחרית וכו' ואע"ג דהא דקאמר החזירה שחרית למקום שיראנה רבה הוא דאוקי הכי וכו' דהשבה מעלייא היא זו עכ"ל יש לדקדק על דברי מרן אלו דמהיכא יעלה על הדעת דרב יוסף יסבור דלאו השבה מעליא היא והא ברייתא היא דקתני החזירה למקום שיראנה ורב יוסף מותיב מנה ואדרבה לפי פשטא דברייתא דאם הוא מקום שיראנה אפי' כל היום כלו השבה מעליא מקריא ויש לומר דכוונת מרן היא דלא תימא דהא דקתני החזירה למקום שיראנה הוא בעינן דיראנה ממש דהיינו שיוליכה למקום אשר הבעלים עומדים שם אשר יראו אותה ודאי ולא כמו שמפרש לה רבה דהוא בשחרית דשכיח ועייל ונפיק דהיינו שבאותה שעה שהחזירה אינו עומד שם אלא היה בשחרית שודאי אחר כך יראנה דשכיח דעייל ונפיק דזה לכאורה לא דזה מקרי השבה לדעת רב יוסף עד שיראנה ממש ולא כמו שמפרש לה רבה להכי קאמר מרן דסובר רבינו דזה האוקמתא דמוקים רבה גם רב יוסף יודה בה דלא פליגי אלא בגנובה או אבודה מביתו וכו' אבל אם החזירה שחרית למקום שיראנה ושכיח דעייל וכו' השבה מעליא היא זו ודוק

לח"מ בד"ה שאין בו רוח חיים וכו' קשה וכו' אע"פ שאינו מקום המשתמ' ע"כ ונלע"ד דסובר רבינו כיון דרבה ס"ל דבצהרים אע"ג שהוא מקום שיראנה ואע"פ שאינו בעלי חיים חייב באחריותה ובבעלי חיים מודה לרב יוסף אם נגנבה מביתו ודאי הוא דבשחרית עבדינן דיניה כמו אם נגנבה מביתו דלא עבדינן בה תרתי מעליותא בין הצהרים לשחרית דבצהרים אע"פ שאינם בעלי חיים