שלל דוד מז

הודה בטביחה ומכירה עד שבאו עדים כנ"ל אבל בדבר שלא היתה כפירה מעיקרא עד שבאו העדים כגון חצי נזק אע"ג שלא חייב עצמו מכלום פטור אע"ג שבאו עדים אח"כ כנ"ל וזאת היא סברתו של רבינו דבכאן פסק כרב המנונא ובפרק ט' מהלכות שביעית עית פסק דמשביע עדי קנס פטורין משבוע' העדו' שהוא מחלק כמו שחלקנו ובסוגיא דשבועות כנ"ל

פרק ה' כ"מ בד"ה משכן הגניבה וכו' וטעמ' דמלת' משום דאית לן למימר דמשכון לזכרון דברים נקטיה ע"כ פי' ואעפ"כ כל סמך שלו הוא על המשכון דאנן סהדי שלא הלוה לו עד שהביא לו המשכון נמצא שכל סמך שלו הוא על המשכון אע"פ שלא לקחו כי אם לזכרון דברים וכמו שהשלים דבריו ועיין בלח"מ בד"ה משכן הגניבה וכו' דל"ק עוד ודוק

פרק ט' מגיד משנה הבא במחתרת בין ביום בין בלילה אין לו דמים ואפשר שהוא סובר שהברייתא לא באה למעט וכו' וצ"ע ולא ידעתי מה יענה הראב"ד בדרשא של הברייתא שהביאו בש"ס ראשונה שדריש הסמוכות אין לו דמים אם זרחה דמשמע שאף על פי שזרח' השמש שהוא ביום אין לו דמים שהוא כדברי רבינו

הלכה י' וכן אם הקיפוהו בני אדם או עדים וכו' כתב על זה הראב"ד יראה לי ע"ד התרגום וכו' ולא ידעתי מהו עכ"ל נלע"ד דכוונת הראב"ד היא כיון דרבינו קתני להא דהקיפוהו בני אדם סמוך להא דמצאו יוצא מן המחתרת דהוא משום דאינו רודף ג"כ היינו טעמא כיון דהקיפוהו בני אדם ודאי לא יהרוג ואינו רודף ומשום הכי אינו נהרג א"כ מה זה דקתני אח"כ או עדים דאם פי' דמשום כיון שראהו עדים תו לא יהרוג היינו דאם הקיפוהו בני אדם דקתני בתחלה אם לא שנאמר דטעמא אחרינא אית ביה וע"ז קאמר יראה לי ע"ד התרגום וכו' דהיינו שהא דתפס או עדים או כמו התרגום שאמר אם עינא דסהדיא וכו' ולא ידע פירושו היאך מפרש לתרגום שתרגם דבריו אי משום כיון שראהו עדים תו לא יהרוג הרי כבר כתב בתחלה אם הקיפוהו בני אדם כמ"ש

השגת הראב"ד הקיפוהו וכו' א"א זה שאמרו במכילתא וכו' וק"ל מעשה דאבנר ועשאל ע"כ לא ידעתי מאי מקשה דשאני הכא בגנב דאנן הוא דאמרינן דבא על עסקי נפשות וכיון דהקיפוהו בני אדם אזי אמרינן אינו הורג כיון שרואה בני אדם עומדים ולא בא אלא על עסקי ממון לגנוב דוקא ולא ניתן ליהרג וזהו כוונת המכילתא דאם יש לו מושיעים דהיינו כיון שרואה שיש לו מושיעים אינו הורג אבל באבנר ועשאל הרי ראינו שאע"פ שיש בני אדם הוא רודף להרוג ומה נשאר לנו לדבר עוד ואם נאמר דהראב"ד מפרש להמכילתא כיון דיש לו מושיעים להצילו ממות לא ניתן ליהרג כיון שלא היה נהרג שהיו פודים אותו המושיעים ולהכי הוקשה לו מעשה דאבנר ועשאל למה תפס דבריו על דברי רבינו דמשמע דגם רבינו יפרש כך להמכילתא והלא כבר כתבנו למעלה בדיבור שלפני זה דהראב"ד הבין בדברי רבינו דפירוש הקיפוהו בני אדם הוא משום שאינו רודף הוא כיון דרבינו כתב להאי דינא סמוך להיה יוצא מן המחתרת כמ"ש אם לא שנאמר דהראב"ד לא היתה כוונתו להקשות גם על דברי רבינו אלא לפירושו דוקא וזה דוחק: הלכות גזלה ואבידה

פרק א' לח"מ בד"ה ואסור לגזול כל שהוא דין תורה וכו' וקשה דא"כ מה הקשו וכו' וכדפסק רבינו ז"ל ע"כ ולעד"ן דהכי פריך והרי פחות משוה פרוטה דאין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה אלמא שאינו נחשב גזל אע"ג שאסור לכתחלה לגזול מ"מ לאחר שגזל אינו נחשב גזל בידו אבל גבי בני נח נחשב גזל בידו וצריך להחזיר א"כ הוה ליה זה הגזל לישראל שרי ולבני נח אסור ותירץ משום דלאו בני מחילה נינהו דהיינו דהתם משום שישראל רחמנין הם ומוחלין על דבר קל אבל בני נח אכזרים הם ולא מחלי וצריך להחזיר

לח"מ בד"ה גזל את חבירו ביישוב וכו' קשה לי דאנא למדבר נפיקנא עכ"ל וכבר כתב על זה מרן בב"י סי' רצ"ג וז"ל והרי"ף והרמב"ם השמיטו כל זה ונראה שהטעם משום דמשמע להו דמלתא דפשיטא היא כיון דא"ל נפקר דאיהו נמי בעי למיפק למדבר דיחזיר לו במדבר עכ"ל

פרק ה' מש"ל בד"ה בני אדם שחזקתן גזלנין וכו' וצ"ע נלע"ד שסובר רבינו דהא דבמשנה לא אסרו אלא לצרף ומהתיבה הוא דוקא בצירוף שאין לו הנאה כ"כ לפיכך לא אסרו אלא מהתיבה שהוא מעות המכס בעצמו דאסור אבל בהנאה אחרת ודאי דאסור ממה שיש לו בביתו כמו שאר הגזלנין שאסור ליה גוף מהם ואע"פ שהם אם היה מיעוט משלהן מותר אלו המוכסין חזקה כל ממונם גזל וזהו שכתב רבינו וחזקת כל ממונן מן הנחל וכו' כגון המוכסין וכו' ודוק

מגיד משנה בד"א שמוכס בלסטים וכו' וברייתא דרב אשי וכו' אף אמתניתין וכו' הקושיא בזה מבוארת דא"כ מאי היא הראיה שהביא רב אשי לדבריו דישראל ועכ"ום וכו' וכמו שהקשו הרל"מ ז"ל ומש"ל ז"ל ונלע"ד שסובר רבינו כיון שלא הביא הש"ס דברי רב אשי אהא דלא ילבש כלאים וכו' דיחול שם תירוצו שהוא משום הפקעת הלואת העכ"ום וכו' כמו שהביא דברי רב חנינא בר כהנא ודברי דבי ר' ינאי אלא הניחו עד לבסוף ודאי הוא שתירוצו יחול גם אמתניתין שהוא ודאי משום דהעכ"ום גזלן הוא אלא דיש טעם אחר בעכ"ום בענין הברחת המכס שהוא משום הפך עת הלואתו דהיינו שהעכ"ום יש טעמא אחרינא והביא ראיה להטעם