שלל דוד לה

קשה דמה שהקשו לרבי יצחק ורב יוסף דאמאי אסורה והוה ניחא ליה סיפא דקאמרה נתערבה באלף כולן אסורות משום דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל הוא משום דעלה על דעת המקשה כיון שהוא ספיקא דרבנן לא יכנס לכלל איסור כלל. ורב אשי דחה דבריו כיון דדינא הוא אין לה ביטול אף על פי שהיא מותרת דבטלה ברוב ג"כ משום זה אפי' בספק דרבנן שצריך שיהא לקולא ומותרת מטעם זה תהא אסורה דמאי שנא וכמ"ש ונתקבלה סברא זו להכי רבינו לא אצטריך לכתוב ספק י"ט ספק חול דפשיטא הוא דסברא היא

פרק ג' דין י"א תנור וכירים חדשים וכו' עיין להרב המגיד שתירץ על רבינו שלא הזכיר חדשים וכתב עליו הרב לח"מ והשתא ניחא מה שהשיג הראב"ד שם על רבינו שבגמ' מוקי לה בקדירה חדשה ואמאי לא הזכירה רבינו שלפי מ"ש הרב המגיד כאן ניחא דלא הזכיר שם רבינו קדרה חדשה משום שהוא ז"ל סבור כלישנא דצריך לחסמן ולהאי לישנא אין חילוק בין חדשים לישנים כמו שפסק כאן ע"כ. וקשה לי על זה דא"כ מה שלא השיג הראב"ד על רבינו כאן הוא משום שמסכים על דעת רבינו דאזיל כלישנא בתרא דצריך לחסמן וכיון שכן היאך השיג עליו שם בקדרה דבעי חדשה וי"ל דהראב"ד סובר כיון דשם דהזכירו חדשה דמשמע דבקדרה הוא דבעי חדשה ולא ברעפים משום דלישנא בתרא כך הוא. ומה שאמרו שם בפרק המביא הכא בקדרה חדשה ומשום לבון רעפים נגעו בה אין הכוונה שהיא ממש כדין הרעפים אלא הכוונה היא משום דמחסמה כמו שמצינו דשייך חיסום ברעפים גם כן בקדרה ואיירי בחדשה דשייך בה חיסום כמו שמצינו ברעפים אבל אינם שוים דברעפים גם בישנים איכא חיסום אבל בקדרה לא שייך חיסום אלא בחדשה ולהכי אמרו הכא בקדרה חדשה עסיקינן

פרק ד' דין ך' ואין מטילין חלשים על המנות וכו' עיין בלח"מ דהקשה דלפי פירוש רבינו דמיירי במנות של חולין דלמה הוצרך התנא לומר אבל לא על המנות כיון דכבר אשמועינן ברישא מפיס אדם עם בניו וכו' דמשמע דוקא בניו ולא אחר כמו שדקדקו בגמ' גם בדברי הגמ' יש לתמוה למה דקדקו מרישא ואמרו עם בניו ובני ביתו אין אבל עם אחר הרי הוא מפורש במשנה אבל לא על המנות ומה ליה לאהדורי בתר דיוקא ע"כ. הנה הרואה דברי רבינו בפי' המשנה בפרק שואל אדם מחבירו וכו' שכתב וז"ל ושיעור זאת המשנה כך הוא ומפיס עם ביתו ועם בני בניו על השלחן בשבת אבל לא עם אחר ובחול מותר להפיס עם אחר ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא ע"כ משמע שאיסור עם אחר בשבת לאו משום קוביא ואח"כ אמר התנא דבקדשים מותר בי"ט משום זריזות וחבובי מצוה ולפי שהיה עולה על דעתינו שבי"ט מותר נמי אפי' על החולין בשביל דלא אתו לידי מריבה ומשום שלום נתיר גם בי"ט בחול קמ"ל תנא דאסור דלא התירו אלא בקדשים דוקא. וא"כ נפלה קושיא ראשונה שהקשה דלמה הוצרך התנא לומר אבל לא על המנות כיון דכבר אשמועינן ברישא מפיס אדם עם בניו דמשמע דוקא בניו ולא אחר דרישא איירי בשבת דגם בקדשים אסור וסיפא איירי בי"ט דוקא דמתיר בקדשים וכדי שלא נאמר דגם בחולין נתיר בי"ט משום דלא אתו לאנצויי קמ"ל אבל לא על המנות וממילא נפלה הקושיא השנית: הלכות חמץ ומצה

דין ו' אין חייבין כרת וכו' כגון כותח הבבלי וכו' בד"א כשאכל כזית חמץ בתוך התערובת וכו' אם אכל אינו לוקה ע"כ. הנה ראיתי מה שכתב רבינו בפירוש המשנה וז"ל ואמרו הרי אלו באזהרה וכו' לפי שהעיקר אצלנו על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו וזה כשיהיה מן החמץ מעורב כזית בכדי אכילת פרס אז יתחייב האוכל זה התערובת מלקות ע"כ. ולפי זה א"כ כותח הבבלי דקתני ברישא דקתני עלייהו הרי אלו באזהרה איירי שיש בו כזית בכדי אכילת פרס וכמו סתמיות דבריו כאן שאמר כגון כותח הבבלי וכו' ולפי שמוזכר בש"ס בברייתא דקתני כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי הוא ר' אליעזר א"כ מתניתין ר"א ורבינו פסק כוותיה ומה שהשיגו הראב"ד הוא משום דהרב אלפס פסק באלו כרבנן משום דאין בהם כזית בכדי אכילת פרס דהוא מבין דמתניתין דקתני הרי אלו באזהרה הוא ר"א דאע"פ שאין בהם כזית בכדי אכילת פרס הם באזהרה דכן נראה מהש"ס דאמר אלא הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס ואפילו הני הם באזהרה כמדכתי' כל ורבנן פליגי עליה דכיון דאין בהם כזית בכדי אכיל' פרס אין לוקין עליהם ולא פסק כסתמא דמתני' והנה לענין דינא חוץ מכותח הבבלי ואנך דיש בהם כזית בכדי אכילת פרס גם רבנן מודו דלוקה וכסברת רבינו וזה שכתב הראב"ד הרב פסק באלו כרבנן משום דאין בהם כזית בכדי אכילת פרס דלית בין לרבינו להרב אלפס אלא באלו והרב המגיד תירץ ואמר ואני אומר שאין זו השגה שרבינו כבר באר הדין במה הוא תלוי ובאר דדוקא בשאכל אלו וכו' דהיינו אם אכלם באופן שיש בהם כזית בכדי אכילת פרס גם לרבנן לקי ואתי רבינו כהרב אלפס ואתיא מתניתין כרבנן וכתב אח"כ הרב המגיד אבל יש בדברי רבינו תימה אחר לא עיינו הר"א ז"ל והוא למה כתב בכזית בכדי אכילת פרס מלקות לבד ופטרו מכרת וכו' משמע בגמרא דלרבנן חייב גמור ואין להם לחכמים מקרא מיותר לתערובת דהיינו כיון דאין מקרא מיוחד לתערובת א"כ כזית בכדי אכילת פרס הוא כמו בלא תערובת וחייב בכאן כרת כמו שאכל החמץ והרי חלב ודם אין שם מקרא לתערובתן והדין הזה נותן בהם וכו' שרבינו