שלל דוד כז

שמתחלה כתב וז"ל אבל מדברי הרב המגיד בפ"ה נראה שהוא גורס כהרי"ף להדליק להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה להקפות להקשות הפתילה וכן כתב שם הרמב"ם אם להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה אסור וכו' ואח"כ כתב וכתב הרב המגיד דהיינו כפי' רש"י שהוא סובר דלא היה מדליקו דקאמר רש"י היינו שלא היה מתכוין להדליקו ע"כ דהיינו שאין כוונת רש"י שלא היה מדליקו כלל אלא אם היה שכוונתו שלא להדליקו בשביל הרבות האור אלא שלא תטבע הפתיל' מותר. ועל זה אמר ולא משמע מדברי הרא"ש שהוא מפרש כן שהרי אחר פירוש רש"י כתב ורי"ף פירש דכורך תוך ראש הפתילה כדי שתהא עבה ולשון כורך משמע פירושו מיהו קשה דהיינו להדליק כיון שכרך אותה בתוך הפתילה לעבות אותה ע"כ דהיינו דלדברי הרי"ף שמשמע שמדליק הפתילה אם עשה כדי שתהא עבה הרי להדליק הוא וברייתא קתני אם להדליק אסור דמשמע דלדברי רש"י ניחא שהוא מפרש דלא היה מדליקו דקאמר רש"י לא היה מדליקו כלל שהוא כדברי הברייתא דקתני אם להדליק אסור אבל לדברי הרי"ף קשה ותירץ דבכוונה תליא מלתא היכא דלא כיון רק לעבות ראש הפתילה אע"פ שמדליקין יחד מותר דמידי הוא טעמא אלא משום גזרה אטו בעינייהו והיכא דכיון להקפות ליכא למיגזר עכ"ל של הרא"ש הרי לדברי הב"י שלדברי הרב המגיד אינו כהרא"ש אלא דברי רש"י כדברי הרי"ף וכמ"ש דברי המגיד. ועל זה כתב ומיהו אפי' לדעת רש"י יש להתיר בדבר שאינו ראוי להדליק בפני עצמו לכרוך עליו דבר שמדליקין כיון דליכא למיגזר ביה אטו בעיניה ע"כ דהיינו שלפי דברי הרב המגיד שסובר דלא היה מדליקו דקאמר רש"י היינו שלא היה מתכוין להדליקו וכתב וכן כתב הר"ן בשם הרשב"א וכו' דהיינו שהוא ז"ל נראה לו שהוא טעם נכון אליבא דכ"ע וכתב אח"כ ומה שכתב רבינו אם כיון להדליק אסור אינו אלא לפי דברי הרי"ף וכו' דהיינו שהוא הטור כתב ורש"י אינו כהרי"ף ולא כהרא"ש וכיון שכן לא היה לו לכתוב אם כיון וכו' שזה דוקא לדברי הרי"ף והרא"ש והיה לו לכתוב כלשון הברייתא אם להדליק אסור כדי שיבואו עליו דברי רש"י והרי"ף אלא שלא דק וכתב אח"כ ושמא יש לומר שאינו מפרש דברי רש"י כהרא"ש ע"כ דהיינו דמה שכתב הטור אם כיון הוא משום דהוא סבר דזה אליבא דכ"ע לדעתו גם לדברי רש"י שהוא מפרש כדברי הרב המגיד אלא שכתב דברי רש"י הכי להורות מה שנראה מדבריו שהוא לא כרכו סביבו שמשום זה הרא"ש סבר שאינו כדברי הרי"ף אבל הוא ז"ל כתב אם כיון להדליק וכו' לרמוז שדעתו זה אליבא דכ"ע גם לרש"י שהוא מפרש דבריו כדברי הרב המגיד. ומעתה תתרץ קושיית הרב מש"ל שהניחה בצ"ע ודוק

הן אמת שאנכי איש צעיר נלע"ד שמח שפי' מרן הב"י בדברי הרב המגיד זה דוחק שודאי שמשמעו' דברי רש"י שאין מדליקין דבר שאינו ראוי להדליק אפי' שהוא עשוי להקפות וכוונת דבריו שעושים למטה דבר שאינו ראוי להדליק לתת עליה הפתילה כדי שלא תטבע ואין מדליק עמה הדבר שנתן למטה ומה שכ' קרב המגיד וכן פירש"י אין הכוונה להשוות דברי רש"י עם דברי רבינו והרי"ף אלא שכוונתו על מילת להקפות שפירש לה רש"י שהוא מלשון וקפא פרזלא וממנו נלמד להקשות שכתב הרמב"ם שהוא להקפות דקתני הברייתא כן פירשתי להדיא בתחלה בלי שום ספק פי' אחר ואח"כ ראיתי למרן הב"י שכתבתי לעיל וכתבתי מה שכתבתי על דבריו כנז"ל

דין ט' חלב שהתיכו וקרבי דגים שנימוחו נותן לתוכן שמן כל שהוא ומדליק. הנה משמע דכל שאר שמנים שהתיר לא בעי שמן עמהם דהוא כחכמים דמתירין במתני' בכל השמנים ודוקא אלו דאמר דבעי שמן הרי משמע דכל השמנים שביאר תנא במתניתין דא"כ שמן דגים דקתני במתני' דהוא מפרש דשמן דגים דמתניתין לאו קרבי דגים שנימוחו הוא דהם אפי' בעינייהו וקרבי דגים שנימוחו דוקא על ידי תערובת שמן עמהם שהיא ממרא דרב ברונא שם אבל רש"י שפי' במתניתין שמן דגים מקרבי דגים שנימוחו א"כ קשה היאך אמר רב ברונא דבעי תערובת שמן דלא כחכמים: ועוד מי הכריחו לרש"י לפרש דשמן דגים דמתני' הוא קרבי דגים שנימוחו ולזה נראה שהכריח רש"י לפרש כך לפי שבדף כ"ו קאמר על הא שאמר ר' יוחנן בן נורי אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין ומדליקין בשמן דגים וכו' איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב וכו' משמע דשמן דגים הוא קרבי דגים שדבר רב ברונא עלייהו. ועל הראשונה נ"ל לתרץ דרב ברונא אמר רב דאמר הכי משום הנך קושיא דהקשה הש"ס בדף כ"ה ע"ב ולא באליה וכו' חכמים היינו ת"ק ותירץ לומר דבתערובת שמן איכא בינייהו דהוא כמו שתרצו שם איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב וג"כ הכא בשמן דגים דהקשה הש"ס בדף כ"ז סומכוס היינו ת"ק ותירץ איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב וכו' א"כ רב ברונא ס"ל דשמן דגים בעי תערובת שמן כהך תנא דברייתא דשמן דגים על ידי תערובת ואף על פי שהאי תנא ס"ל דחלב כלל וכלל לא כמו שכתב רש"י הרי כתב שם דלהנך תנאי דתלי במהותך חד מינייהו מתיר בנתינת שמן וכוותיה פסק רב ברונא כך היה נ"ל לומר: וראיתי למרן הב"י בסי' רס"ד שכתב דרש"י דפי' במתניתין בשמן דגים מקרבי דגים שנימוחו ודייק למכתב מקרבי כלומר שמהקרביים שנימוחו מסננין אותו ומוציאין הצלול וזהו שמן צלול דשריא מתני' אבל כל שלא הוציאו הצלול היינו קרבי דגים דרב ברונא ואמרינן בגמ' דמ"ה שרי בתערובת שמן כל דהא וכו' והכוונה אע"פ שפירש"י על הא דפריך סומכוס היינו ת"ק ותירצו איכא בינייהו דרב ברונא ולא מסיימי דאיכא בינייהו דרב ברונא דאמר צריך לתת לתוכו שמן כל שהוא. א"נ דאכשר חלב מהותך בתערובת שמן כל שהוא ואי מהנך תנאי סובר לדרב ברונא דחלב ניתר בתערובת. אבל שמן דגים אפי' בעיניה וחד סבר שמן דגים על ידי תערובת. אבל חלב כלל וכלל לא דמשמע דבמאי דמצריך רב ברונא תערובת שמן בקרבי דגים פליגי ת"ק וסומכוס ולפי דבריו דלרש"י דשמן דגים לאו היינו קרבי דגים דרב ברונא א"כ לא פליגי בקרבי דגים דרב ברונא. הנה לא פירש רש"י הכא אלא על הברייתא דמשמע מינה דאיירי בקרבי דגים של דברי רב ברונא לפי שת"ק