שלל דוד כו

אמר שמואל ולענין פיקוח נפש אינו כן הדר קם ליה הך תירוצא דשמואל ביצאו מקצתייהו איירי והכא לא מקרו קבועים ומקרו פירשו כלם דמורה שמואל ג"כ דאין מפקחין וכמש"ל. ותירוץ זה הוא לפי מה שכתב רבינו וכל הפורש מהן כשהן מהלכין הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב דמשמע דאם היו מחצה על מחצה א"כ כשפירשו מפקחין דספק נפשות להקל שלא יהיה גרוע דגם ברוב עכ"ום דאם בקבוע הוי כמחצה דמי ומפקחין. וכמו שכתב הרמ"ך בקושיא על רבינו דעל מה שכתב אח"כ אם היה הרוב ישראל אע"פ שנעקרו כלם ופירש א' מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין ע"כ דמשמע הא מחצה על מחצה אין מפקחין דהקשה עליו דזה דבר שא"א דודאי במחצה על מחצה מצילין וכו': אבל ממה שכתב רבינו בתשובה וז"ל גם רב חלק על שמואל בדיוקא זו שדק מעיר שהיא מחצה על מחצה שאמרנו שתינוק שנמצא בה ישראל ואמר שזה להחיותו ולא לייחסו ולא איירי בפיקוח נפש כלל עד כאן דמשמע דשמואל איירי גם מחצה על מחצה לפקח עליו את הגל ודלא כפירוש רש"י שפירש וז"ל קאמר דאם רוב ישראל אבל במחצה על מחצה לא. וכ"ש ברוב גוים ע"כ דמשמע דבמחצה על מחצה אין מפקחין דלדברי רבינו דבמחצה על מחצה מפקחין לדברי שמואל אף בפרוש כולהו וכמו שכתב הרמ"ך א"כ הקושיא שהק' הש"ס על דברי שמואל מדידיה אדידיה כך היא. דאיך אמר שמואל דבפירשו כולן אין מפקחין משום דבטל קביעות והא תנן מצא בה תינוק מושלך וכו' דליכא קביעות מפקחין ותירץ אלא כי אתמר דשמואל ארישא אתמר אם רוב ע"א ע"א אמר שמואל ולענין פיקוח נפש אינו כן דהיינו דהדר מהך תירוצא דמשמע מיניה דבפירשו כולן אין מפקחין דגם בפירשו כולן דליכא קביעות מפקחין וא"כ פליגי רב ושמואל וכבר כתבתי דרבינו בתשובה השיב כך להם לפי דבריהם דר' יוחנן ושמואל פליגי דאף לפי דבריהם אמר דאנן סמכינן אדברי ר"י דר"י ושמואל הלכה כר"י אבל הוא ז"ל ס"ל דלא פליגי והקושיא שהקשו על שמואל מדידיה אדידיה הוא כמו שפירשתי לעיל ורבינו ס"ל דגם כשפירשו כולן דאם מחצה על מחצה מפקחין וכמו שדייק דבריו בתחלה שכתב וכל הפורש מהן כשהן מהלכין הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב דמשמע דאם היו מחצה על מחצה מפקחין אפי' שפירשו. ומה שכתב אח"כ אם היה הרוב ישראל אע"פ שנעקרו כלן ופירש א' מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין ע"כ דמשמע דבמחצה על מחצה אין מפקחין לאו דוקא אלא דגם במחצה על מחצה מפקחין וכמו שביאר בפט"ו מהל' איסורי ביאה דגם במחצה על מחצה מפקחין. ומה דנקט הכא רוב הוא משום דאמר מתחלה ברוב עכ"ום להכי אמר אח"כ רוב ואזדא לה קושיית הרמ"ך ז"ל

פרק ג' דין ב' וטוענין בקורות בית הבד ובעגולי הגת עם חשיכה והמשקין זבין והולכין כל השבת כולה ע"כ עיין מ"ש הרב המגיד דיש מי שהקשה על דברי רבינו למה לא חלק בין מחוסרין דיכה למחוסרין שחיקה וכו' ובהל' הביאו א"ר יוסי בן חנינא ר' ישמעאל היא וכו' ואתמר עלה אמר רבה בר בר חנה וכו' והקשו על ההלכות איך הביאו דברי רבי יוחנן והם חולקים על ר"י בר חנינא לפי שמשנתינו הם מחוסרין דיכה וכו' דהם פסקו כר' יוסי בר חנינא שמעמיד מחלוקתם אפילו מחוסרים דיכה ומתניתין כר' ישמעאל והלכתא כוותיה אלו דבריהם ז"ל ע"כ הנה הרואה בפירוש המשנה שפירש רבינו על הא דקתני מתניתין שטוענין קורות בית הבד ועיגולי הגת שאיירי שהם דרוכים ועושים קורות בית הבד ועיגולי הגת כדי שיהיו נסחטין ומתמצין כל השבת. וראיתי שכתב הרא"ש ז"ל על האי סוגיא מאן תנא וכו' אמר רבי יוסי בר חנינא רבי ישמעאל היא וכו' ואתמר עלה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי במחוסרין שחיקה הורה ר' יוסי בר חנינא כר' ישמעאל ואע"ג דאמר בגמרא דר' אלעזר לא מוקי מתניתין כרבי ישמעאל משום הא דאמר רבי יוחנן במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי דאסיר אלמא מתניתין חשיב במחוסרין דיכה צ"ל דר' יוסי בר חנינא אית ליה דמתניתין לא חשיב כמחוסרין דיכה עכ"ל. הנה לפי דבריו שאמר שמתניתין לא חשיב כמחוסרין דיכה הרי משמע שודאי שמתניתין לאו מחוסרין דיכה אלא שעושין קורות כדי שיתמלה המשקה מהם וכמו שפי' רבינו בפירוש המשנה כמ"ש ובכן אתו דברי רבינו נכונים שבנדוכים איירי אלא שהמשקין זבין על ידי כך והוא ביאר כך להדיא שאמר והמשקין זבין והולכין כל השבת דמשמע שלא עשו לדוך אותן אלא כדי שיהיו המשקין זבין והולכין. ופסק כר' יוסי בר חנינא שהורה כר' ישמעאל שכך כתב בפרק כ"א וז"ל השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום אם מחוסרין דיכה אסור לגמור דיכתן בשבת ואם מחוסרין שחיקה ביד מותר לו לגמור שחיקתן בשבת ע"כ הרי שאמר יגמור כר' ישמעאל וכמו שאתמר עלה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי במחוסרין שחיקה וכמו ההלכות שהביאו דברי ר' יוסי בר חנינא שאמר רבי ישמעאל היא וכו' ואתמר עלה אמר רבה בר בר חנה וכו' לפי שסובר כמ"ש לדעת הרא"ש שכך סובר רבינו כן נלע"ד לומר אחר שראיתי דברי הרא"ש ז"ל בלמדי תחלת דברי הרב המגיד הנז"ל. ומה שנ"ל כתבתי

פרק ה' דין ו' הכורך דבר שמדליקין בו וכו' ואם להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה מותר. כתב הרב המגיד ופירש רבינו להדליק כדי להעבוט כדי להוסיף אורה וכ"כ בהלכות זה הלשון להקפות להקשות הפתילה וכן פירש"י ז"ל כדי שתהא הפתילה צפה ולא תטבע בשמן ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא עכ"ל כוונתו ז"ל שהרי"ף הוא כדברי רבינו שכוונת להדליק הוא כוונתו להדליק כדי להרבות אורה שהרי האור כא גם מדבר שאין מדליקין בו וזה שבא להרבות האור ממנו שכך כוונתו אסור אבל אם עשה בשביל להקשות הפתיל' ולא כוונתו להרבות האור על ידו מותר. וכתב וכן פירש"י וכו' דהיינו שגם רש"י פירש כן שאם עשה כדי שלא תטבע בשמן אלא תהא עומדת מותר. ומדבריו אלה משמע דמה שכתב רש"י לא היה מדליקו אין הכוונה שלא היה מדליקו כלל אלא שלא היה מתכוין להדליקו דכן ראיתי למרן הב"י בסי' רס"ד שפירש כן