שלל דוד כה

שלא הוזכר זה בגמ'. ואם כוונתו כיון שאמרו פטור הוא פטור אבל אסור א"כ אחר מה שאמר ומיהו לזה י"ל דאין כלל דבר שמואל וכו' ואמר ומיהו נ"ל קשה וכו' אלמא דכוונתו שמוזכר שם בגמ' בפי'. ומכל מקום משמעות קושייתו דפטור אבל אסור משמע דעשה איסור אלא פטור מקרבן דוקא. וא"כ איך כתב רבינו דאינו חייב כלום וגם לפי דבריו לא קשה שכבר כתב מרן הכ"מ בראש הפרק וז"ל נראה מדברי רבינו שכשאומר אין חייב אינו מותר לכתחלה אבל יש בו צד איסור בעשייתו אלא שאין מבין אותו עכ"ל. ולפי מה שכתבתי דבזה לא שייך לומר פטור אבל אסור דמרן הכ"מ לא דבר על ענין זה שבזה לא שייך לומר אינו מותר לכתחלה אבל צד איסור בעשייתו דבזה לא דבר מרן ודוק

היו לפניו שתי נרות דולקות וכו' עיין בספרי הקטן ס' קדשי דוד דף קי"א שהארכתי הרבה בענין זה ודוק

פרק ב' דין ב' היתה חצר שיש בה עכ"ום וישראלים וכו' נעקרו כולן מחצר זו וכו' כיון שנעקרו כולם אין כאן ישראל וכל הפורש מהן כשהן מהלכין הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב ע"כ. הנה ממה שכתב רבינו בתחלה פירש א' מהן לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין עליו שמא זה שפירש היה ישראל דזה כשמואל שאמר לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב שזה דומה לתשעה חנויות וכו'. בנמצא הלך אחר הרוב. וזה שפירש הרי נמצא והיה צריך אחר הרוב שהם עכ"ום ואין מפקחין אלא משום דאין לילך אחר הרוב בפיקוח נפש. וכיון שכן לפי זה היה צריך שאפילו נעקרו כולם מחצר זו לחצר אחרת ובעת עקירתם פירש אחד מהם ונכנס לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין עליו כיון שס"ל שאין לילך אחר הרוב בפיקוח נפש ורבינו כתב שאין מפקחין שהולכין אחר הרוב שהם עכ"ום אלא שכתב הטעם כיון שנעקרו כלם אין כאן ישראל דהיינו לומר שלא אמרו שלא לילך אחר הרוב בפיקוח נפש אלא במקום שיש כאן ישראל בודאי דהיינו שעדיין אותו קביעות אפילו שהרוב עכ"ום לא אזלינן בתר הרוב אע"פ שפיר' אחד מהם למקום אחר אבל שנעקרו כלם דאין כאן ישראל בודאי שהרי נתפזרו בהליכתן ובטל קביעות שהיו בו ישראל לכן בזה אין מפקחין. וזה שאמרו בש"ס הא דפריש כולהו שבזה דברי ר' יוחנן ודהיינו שגם שמואל מודה בזה לפי שלא דבר שמואל אלא כשפי' מקצתייהו ואפי' אחר שפי' ונכנס לחצר אחרת מפקחין. וזה שאמרו הא כשפירש מקצתייהו הוא שבזה דבר שמואל שנמצא לפי זה דלא פליגי ר' יוחנן ושמואל דכן פשט הש"ס דלא פליגי דהא כד פריך והאמר ר"י ט' עכ"ום וא' ישראל באותה חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין תירץ הש"ס לא קשיא הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתייהו משמע דלא פליגי דהא אמר לא קשיא וכו' כן נ"ל לפרש לדעת רבינו תחלה וכן נראה שזה דברי הרב המגיד. ומה שכתב וזו היא דר"י לפי שבטל הקביעות אין הכוונה שזה דברי ר"י לבד והוא משום שבטל הקביעות דמשמע ולהכי אזלינן בתר הרוב אבל לשמואל אע"ג דבטל הקביעות לא אזלינן בתר הרוב דהא לא אמר שמואל אלא שפי' מקצתייהו דעדיין הקביעות קיים הוא דוקא בדלא אזלינן בתר הרוב ואע"פ שפירש אחד מהם אלא גם שמואל מודה לפי שנתפזרו וכמו שאמר רבינו שכיון שנעקרו כלם אין כאן ישראל וכמ"ש בדברי רבינו וכוונתו במה שאמר וזו היא דר"י. הכוונה שזה נאמר על דברי רבי יוחנן ובמה שאמר הא דפריש מקצתייהו וכו' וזו היא דשמואל שזה לדברי שמואל ואין הכוונה שפליגי. ואח"כ ראיתי להכ"מ שהביא התשובה שהשיב רבינו לחכמי לוניל שאמר אנו סומכין על דברי ר"י דאמר ט' עכ"ום וישראל אחד בניהם וכו' אלמא שסובר שפליגי ר"י ושמואל וכן כתב למטה וז"ל והנה הלך בפקוח נפש אחר הרוב במקום הזה והדבר ידוע ששמואל ור"י הלכה כר"י עכ"ל אלמא דס"ל לרבינו דפליגי ר"י ושמואל וסמך על דברי ר"י דשמואל ור"י הלכה כר"י: ואנכי עדיין נ"ל כמו שכתבתי והא דהשיב רבינו הכי אפשר משום דראה דאנהו סברי דשמואל בכל גוונא אמר דאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ולאו משום דבאחד איירי דהוא מקצתייהו ועליה אמרו כי כך קבלנו דאין הולכין אחר הרוב בפיקוח נפש דסברי דכי אמרו בש"ס כי איתמר דשמואל ארישא אתמר אם רוב עכ"ום ע"א אמר שמואל ולענין פיקוח נפש אינו כן בכל גוונא. ולזה השיב להם דאנן אר"י סמכינן דאמר ט' עכו"ם וכו' ואוקימנא כשפירשו כלם וכו'. וה"ה לזה שפי' מעיר שרובא עכ"ום אין מפקחין עליו דהיינו דזה נקרא פירשו כלן משום דכל ישראל שבאותה העיר אינן קבועין במקום אחד ואינו דומה להיו בחצר אחד. דעל מה שאמרו דלשמואל בכל גוונא אמר דאין הולכין אחר הרוב בפיקוח נפש דהם סברי דכי אמרו בש"ס כי אתמר דשמואל ארישא אתמר אם רוב ע"א אמר שמואל ולענין פיקוח נפש אינו כן דמשמע דבכל גוונא אפי' במקום דלא נקרא קביעות אמר שמואל דאין הולכין אחר הרוב בפיקוח נפשות על זה אמר לדבריהם אדברי ר"י סמכינן וכו': והנה לפי מה שכתבתי דבעיר שרובא עכ"ום הנז' שפירש אחר מהם לא מקרו קבועים לכן חכמי לוניל לא הקשו לו לרבינו דדבריו סתרי אהדדי דכאן כתב רבינו דאין הולכין אחר הרוב בפיקוח נפשות ושם בהל' א"כ כתיב דברובא עכ"ום אין מפקחין עליו משום דידעו דטעמא דרבינו דהכא איכא קביעות ושם ליכא קביעו' ולא הוקשה לאם אלא משום דכך קבלו דאין הולכין אחר הרוב בפיקוח נפשות דאפי' רובא עכ"ום מפקחין. והנה ודאי שדברי רבינו בא"ב שוים להכא כשנעקרו כלם דאין מפקחין ששם נקרא נעקרו כלם שאין קבועים מקרו וכמו שכתבתי ולא פליגי רבי יוחנן ושמואל אלא שקשה דא"כ מאי פריך בגמרא לשמואל דידיה אדידיה דהא דקאמר שמואל דמפקחין היינו דפריש מקצתייהו. אבל היכא דפריש כולהו לא והכא הוי כפירשו כלן כמ"ש. ונ"ל לתרץ משום דאפי' במחצה על מחצה אמר דאין מפקחין דיצאו מקצתייהו טעמא הוא כיון דנשאר שם קבוע ואמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואז דינא דאמרינן דספק נפשות להקל א"כ הרי דלא אמר כן ביצאו מקצתייהו דעדיין מקרי קבוע דאין הולכין אחר הרוב בפיקוח נפש כשתירץ לו כי אתמר דשמואל ארישא אתמר אם רוב ע"א ע"א