שלל דוד כד

על מה שאמר ר' חמא ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית שנימול לשמונה על זה אמר ותנא קמא לא שני ליה בין הטבילה ואח"כ ילדה בין ילדה ואח"כ הטבילה וכו'. ועוד הרי מוזכר בברייתא שאמר ת"ק בברייתא זהו יליד בית הנימול לשמונה: ואנכי איש צעיר נלע"ד דרבינו סובר כיון שלא הזכיר דבריו רבי חמא אלא ביליד בית משמע שלא הצריך טבילה אלא ביליד בית כיון שנתעברה אצלו בעי דומיא דלכם שטבלה קודם שילדה שתהא חשובה גיורת וכמו שהקשו התוס' על מה שאמר רב אסי כתנאי יעו"ש. אבל במקנת כסף שהיתה מעוברת לא בעי טבילה ומודה לת"ק במה שאמר לקח שפחה מעוברת וילדה אצלו זהו מקנת כסף הנימול לשמונה ומה שאמר רבא בשלמא לרבי חמא משכחת לה וכו' מקנת כסף נימול לח' כגון שלקח שפחה מעוברת והטבילה ואח"כ ילדה הוא אזיל לפי דברי רב אסי שאמר כתנאי וא"כ טעמא דרבי חמא כמו שסבר הוא כל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה. דלפי טעם זה יהא ר' חמא סבר דגם במקנת כסף והא דדוקא בטבלה ואח"כ ילדה וכיון שכן אם אנו אומרים דלא קי"ל כרב אסי דאמר כתנאי אלא דלאו מטעם טומאת לידה קאמר רב חמא אלא דאינה חשובה גיורת וכמ"ש. א"כ במקנת כסף דנתעברה אצלו שהוא מודה לת"ק דנימול לח' וכמ"ש אין צריך טבילה. והנה רבינו דפסק כת"ק שהוא דביליד בית שילדה ואח"כ הטבילה שנימול לשמונה וכמ"ש דלת"ק לא שני ליה בין הטבילה ואח"כ ילדה בין ילדה ואח"כ הטבילה נימול לשמונה להכי פסק כת"ק דרבים נינהו ונימול לשמונה אע"ג שלא טבלה אלא לענין שבת פסק לחומרא ואזדא לה השגת הראב"ד שלקמן השיג על רבינו שאם הוא מסופק אם הלכה כר' חמא דמפליג בטבילה ולענין מדחי שבת לחומרא ולא דחי וא"כ במקנת כסף שנימול לשמונה נמי איכא לספוקי כי האי עד כאן לשונו שבענין מקנת כסף שנימול לשמונה גם רבי חמא מודה שאין צריך טבילה וזה זמנה ודוחה שבת זה נראה לי בדעת רבינו ודוק: הלבות שבת

פרק א' דין ח' ה"ז ק"ו אם נתכוון לאיסור קל ונעשה איסור חמור וכו' כתב הרב המגיד ומתוך לשון רבינו יראה שכוונתו שהכרמלית קרובה אליו ור"ה רחוקה ממנו. וא"כ אפי' בר"הר כה"ג פטור כמו שהתבאר בפ' י"ג שמי שנתכוון לזרוק ד' וזרק ח' פטור ע"כ דהיינו שמשמע מדברי רבינו דלא אמרינן פטור אלא משום דהוא נתכוון לדבר איסור קל ונעשה איסור חמור. אבל אם היה אופן באיסור חמור כגון בר"ה חייב ועל זה הקשה דהרי גם בר"ה שמי שנתכוון לזרוק ד' וזרק ח' פטור. ואנכי קשה לי על זה דמשמע שלא הקשה אלא משום שכתב רבינו שמי שנתכוון לזרוק ד' וזרק ח' פטור הא לאו הכי לא הוה קשה. והרי ג"כ יקשה שמקודם אמר רבינו שמי שנתכוון לעשות מלאכה זו ונעשה לו מלאכה אחרת אע"פ שהיא חמורה פטור מפני שלא נעשית כוונתו. ואפשר משום דהוה אמינא כיון שהאיסור הנעשה הוא בזריקה כמו שחשב לעשות זריקה. ואפי' שלא נעשה באופן כמו שנתכוון היה חייב להכי הקשה שהרי גם באיסור הזריקה שאם נתכוון לזרוק ד' וזרק ח' שלא נעשית כוונתו פטור וא"כ אמאי נקט איסור קל שהוא כרמלית. ותירץ ואפשר שהוצרך להשמיענו בכאן הוא כשחשב בשעת הזריקה שינוח החפץ בכל מקום שירצה וכו' דהיינו שהוא זרק כוונתו לכרמלית וחשב שבכל מקום שינוח ינוח שבאופן זה כתב רבינו לקמן פ' י"ג אם נתכוון לזרוק ד' ונח החפץ בסוף ח' פטור לפי שנח במקום שלא חשב שתעבור וכל שכן שתנוח לפיכך אם חשב בעת זריקה שינוח החפץ בכ"מ שירצה חייב ע"כ דהיינו אע"פ שחשב על הזריקה כי אם ד' אפ"ה כיון שחשב שינוח בכ"מ שירצה חייב. . ואע"פ שלא כיון לזרוק אלא ד' וא"כ באופן דידן שזרק לכרמלית כיון שחשב בכל מקום שירצה ינוח יהא חייב שהרי נח בר"ה אלא כיון דזריקתו לכרמלית הוא איסור קל הוא פטור אע"פ שנח בר"ה כיון שוריקתו היתה לכרמלית שאין האיסור מדאורייתא

שם נתכוון לעשות דבר המותר ועשה דבר אחר כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אינו חייב כלום ע"כ כתב הלח"מ תימא דהא כלל רבינו בריש הפ' דכ"מ שאמרנו בשבת שפטור הוא פטור אבל אסור וכו' ודין זה מחלוקת דאביי ורבא וכו'. וא"כ כיון דאמרי פטור ראוי להיות פטור אבל אסור כפי הכלל המסור בידינו דכל פטור פטור אבל אסור ע"כ. ולא ידעתי קושיא זו דהא שאמרו פטור אבל אסור הכוונה שאם עשה דבר זה פטור מקרבן אבל אסור לעשותו לבר מהנך תלת שאמר שמואל דפטור ומותר לעשותו לכתחלה דכולהו הוא עושה מעשה זה בכוונה יש פטור אבל אסור לעשותו והנך תלת מותר לעשותו אבל בהאי שנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר לחתוך את התלוש וחתך את המחובר איך שייך לומר פטור אבל אסור לעשותו והא לא נתכוין לחתוך את המחובר שהוא לא נתכוון לזה ואיך שייך לומר אבל אסור לעשות שיתכוון לזה ויחתוך את זה. וכי תימא דיחול עליו שם אסור שאע"פ שלא נתכוון לזה ואינו חייב קרבן מ"מ עשה איסור דזה איכו דמלבד שאין זה משמעות אבל אסור דהוא משמע אסור לעשותו ג"כ יגיד עליו ריעו שהנך תלת שאמר שמואל פטור ומותר. הכוונה שמותר לעשותו כמו שמבואר שם דף ק"ז. ועוד על מה שאמר אח"כ אבל מ"מ נ"ל קשה וכו' אמרו בגמ' ואלא לאביי שגג בלא מתכוון היכי דמי וכו' משא"כ בשבת דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור אבל אסור וכו' נתבאר שם בגמ' דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחו' פטור אבל אסור דמשמע דזה מוזכר בגמ' וזה אינו