שלל דוד כא

מיירי אם עשה לבן של שאר מינין מפשתים כשמטיל בו תכלת. נמצא שהוא כלאים וכו'. ועוד שמאחר שהוא סובר שטלית של שאר מינין פטורה מציצית מן התורה. היאך מתיר לעשות לבן שלהם של פשתן שהרי כשיטול בהם תכלת נמצא שהוא כלאים שלא במקום מצוה ע"כ. על זה אני משיב שרבינו איירי לענין מה הם הציציות שפוטרין ובהאי נדון הוא אמר שאם רצה לעשות לבן לכל שאר מינין מצמר או פשתים עושה מפני שהצמר והפשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן. ובנדון זה שלא הטיל בהם תכלת איירי והוא לשון הש"ס כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין בשלא במינן דלענין מה שפוטרין נקט לה ואח"כ חזר רבינו לומ' דלמה שלא לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן אפי' אם יהיה לבן לבדו בלא תכלת שבדין הוא שיהא מותר שהשעטנז מותר לענין ציצית. ולפי הטעם שנתן הוא גם בכסות שהטיל בה תכלת משום שאפשר לעשות הלבן שלה ממינה

מש"ל ד"ה שעטנז מותר לענין ציצית וכו'. וכתבו התוס' בד"ה ואמ' רחמנא וז"ל אבל קשה דאכתי נימא וכו' ובמנחות דקדק דקשר העליון דאורייתא מדשרי רחמנא כלאים בציצית ושמעתי בשם ר"י קלפון דע"כ אמר רחמנא ליעביד להו תכלת בענין דלהוי כלאים דאי דוקא בלי כלאים א"כ לשתוק קרא מיחדיו ומדאמר רחמנא עביד להו תכלת ידעינן דתוקף תכיפה אחת אינו חיבור אלא ודאי בעינן דהוי כלאים אמר רחמנא ליעביד תכלת ולא שמעינן להו מהכא מידי אי תוכף תכיפה א' הוי חיבור או לא להכי אצטריך יחדיו ע"כ. הנה אנכי עיינתי בדברי ר"י קלפון אלו קודם ראותי מה שהקשה עליו הרב ז"ל. ונראה שכך פירוש דבריו לתרץ קושיית התוספות הנז' והוא שאם נאמ' דרחמנא לא התיר כלאים בציצית אלא באופן דעביד להו בלא קשירה דמה שאמר רחמנא שיעשו פתיל תכלת על בגדיהם דהוא אף על בגד דפשתים נימא דהכי אמר רחמנא שיעשה בהם הפתיל תכלת שיכניסם בבגד פשתים בלא קשירה דתוכף תכיפ' א' אינו חיבור א"כ לישתוק קרא מיחדיו ואנו אומרים ממ"ש רחמנא דעביד להו תכלת דלפי הסברא שהקשו שאנו אומרים דלא התיר רחמנא כלאים בציצית א"כ מזה ידעינן דתוכף תכיפה א' אינו חיבור ולא נאסר הכלאים אלא באופן שהם מחוברים ולא הוה צריך קרא לומר שאין איסור כלאים אלא יחדיו שהם מחוברים דאנן ידעינן כיון שאמ' רחמנא לעשות פתיל תכלת בבגד פשתים שאינו כלאים אלמא דבעי יחדיו כדי שיקראו כלאים אלא ודאי בהפך שהסברא היא ודאי בענין דהוי כלאים אמר רחמנא ליעביד תכלת. ולא הוה שמעינן מהכא מידי אי תוכף תכיפה א' הוי חיבור כיון שאנו אומרים דבענין דהוי כלאים אמר רחמנא ליעביד תכלת להכי אמר רחמנא יחדיו דבעי מחוברים דתוכף תכיפה א' אינו חיבור בכלאים

ואחרי כתבי ראיתי מה שכתב הרב ז"ל וז"ל והרואה יראה דפי' זה צריך ביאור דעיק' קושייתם לא הוי אלא משום דכתב רחמנא יחדיו דמשמע דתוכף תכיפה א' אינו חיבור וע"כ הקשו וכו' אבל אי לא כתב רחמנא יחדיו פשיטא דהו"א דתוכף תכיפה א' חיבור וכו' והלא אי לא כתב רחמנא יחדיו הו"א דתוכף תכיפה א' חיבור ומדכתב רחמנא עביד להו תכלת משמע דכלאים בציצית שרי רחמנא ע"כ. הנה כבר כתבתי שהכוונה שאם הוא כך דרחמנא לא התיר כלאים בציצית ולא איירי קרא אלא שיכניסם בלא קשירה. אלמא משמע דאיסור כלאים הוא דוקא בקשירה שהם מחוברים יחדיו וא"כ לא צריך קרא לומר יחדיו ודברי הר"י קלפון נכונים בטעמם כיון דלא התיר כלאים בציצית אלמא דמה שיכניסם בבגד דוקא שהוא תכיפה א' אינו חיבור דמזה ילפינן לה ולא צריך לכתוב יחדיו: והנה הרב ז"ל פי' דכוונת הר"י קלפון כך הוא דהמקשה שהקשה דלמה לי צמר ופשתים דהא מדכתב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם. ותנא דבי ר' ישמעאל כל בגדים צמר ופשתים הם. ואמר רחמנא עביד להו תכלת וכו' דהיינו שמזה ידעינן שכלאים בציצית מותר ולמה לי צמר ופשתים להתיר דהיינו דמוכרח לומר כך שבא להתיר כלאים בציצית דאי אפשר לפרשו בענין שאין איסור כלאים דלעביד להו תכלת בלא קשירה דלא הוי כלאים דתוכף תכיפה א' אינו חיבור וכמו שהקשו התוס' לפי שמוכרח עלינו לומר שאיירי בענין דאיכא כלאים שא"כ לישתוק קרא מיחדיו וליכתוב צמר ופשתים. ומוכרח לומר דאתא למשרי כלאים בציצית דתוכף תכיפה אחת אינו חיבור לפי ההכרח של אי אמרת בשלמא שכתב הוא ז"ל דלמה לי צמר ופשתים למשרי כלאים בציצית והא מדקאמר רחמנא ועשו להם ציצית ש"מ דכלאים מותר לגבי ציצית דהא תוכף תכיפה אחת חיבור וא"כ אפי' שיעשה אותם בלא קשירה הוי כלאים וקאמר רחמנא ועשו תכלת ומהאי ודאי ידעינן דתוכף תכיפה אחת אינו חיבור ולא צריך יחדיו ומדקאמ' יחדיו לאשמועינן דלא הוי כלאים אלא בקשירה דתוכף תכיפה א' אינו חיבור. א"כ מוכרח לומר דלא אפשר לפרש דאיירי בלא כלאים משום דאם אפשר לפרש דאיירי בענין שלא יש כלאים. א"כ לישתוק קרא מיחדיו ולימא צמר ופשתי' ובגדיהם ומינה שמעינן דתוכף תכיפה אחת לא הוי חיבור ולהכי אתא צמר ופשתים למשרי כלאים. וכיון שמוכרח לומר שאיירי בודאי דבעינן שיש כלאים מדכתב יחדיו. א"כ צמר ופשתים למה לי והא אי אפשר לפרשו אלא בענין שיש כלאים זה קיצור כוונת דבריו: הלבות ברכות

דין י"ב רבים שנתוועדו לאכול פת וכו' עיין במרן הכ"מ שהקשה על התשובה שהשיב רבינו לחכמי לוניל וז"ל אבל אם פי' דברי רב ללישנא בתרא כמ"ש רבינו בתשובה דה"פ לא שנו אלא פת דמהני ליה הסיבה שיהא א' מברך לכלן הא לא הסיבו כל א' מברך לעצמו ודין זה בפת בלבד. אבל שאר