שלל דוד כ

דין ב' ואין לחוטי הענף מנין מן התורה כתב מרן בכ"מ ויש לתמוה דאמרינן בפ"ק דיבמות דף ה' גדילים ל"ל וכו' משמע דמן התורה יש מנין לחוטי הענף וצ"ע עכ"ל ונראה לי דרבינו תפס לשון שאמרו בפ' הנחנקין וקא איכא ציצית דעיקרו מר"ת ופירושו מדברי סופרים. לכן כתב שאין לחוטי הענף מנין מן התורה דהיינו שאינו מבואר בתורה אלא מה שפירשו בו סופרים שאמרו גדיל שנים גדילים ארבעה שאע"פ שהוא מן התורה מקרי כיון שאינו מבואר להדיא בתורה מקרי מדברי סופרים וכן כתב המגיד רפ"א מהל' אישות וז"ל שם שאע"פ שדינן בדבר תורה נקראו דברי סופרים כיון שלא נכתבו בפי' מן התורה וכוונתם בזה השם שקראום ד"ס הוא ר"ל דבר שאילולי שקבלו הסופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כך ע"כ וכן הכא כיון שסופרים הם שפירשו גדיל שנים גדילים ד' לא היינו מבינים אותו כך כן נלע"ד לתרץ

דין ד' והתכלת אינו מעכב את הלבן וכו' כתב מרן בכ"מ וז"ל ומשמע לי שרבינו אינו מפרש כפירוש רש"י אלא הכי מפרש לה התינח לבן דאינו מעכב את התכלת שאם עשה חוטי לבן אף על פי שלא כרך עליהם תכלת יצא וכו': וקשה לי דאיך שייך לפרש כך דמה שקתני הלבן אינו מעכב את התכלת שעשה חוטי לבן שאין זה משמעות המתניתין שקתני אינו מעכב את התכלת דהיינו שלא לעשותו שהוא איכא תכלת אלא שלא איכא לבן ואמר שעושה התכלת אע"פ שליכא לבן וכן מפורש בש"ס כשהיו לומר לקדם איירי מתניתין ואמרו התינח לכן דאינו מעכב את התכלת דהיינו שאם הקדים תכלת קודם ללבן אינו מעכב דלית לן בה ועל תכלת דאינה מעכב הלבן שאם הקדים לבן לתכלת הא פריך מאי הוא דמאי עיכוב איכא למימר והרי קתני הברייתא שהמצוה היא להקדים ללבן. ועל זה תירץ לא נצרכה טלית שכולה תכלת שמצוה להקדים התכלת אלמא שאינו מעכב דקתני הוא על הנמצא. וכן במתניתין שאח"ז הוא מפורש דמעכב היינו שאם ליכא אותו השני מעכב הנמצא ומפורש יותר במה שקתני אמר ר"ש בן ננס וכו' והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר מ' שנה קרבו כבשים בלא לחם אלמא שפירושו אינו מעכב הכבשים הנמצאים. ועוד לא ידעתי בהיכן שייך פירושו זה. והלא קושיית התינח וכו' היא על מה שאמרו שהמתניתין איירי אלא לקדם ולא בשלא עשה השני: ועוד שלפירושו זה היה להם לש"ס להקשות זה על פשטא דמתני' מקודם: ו ועוד כשאמר הש"ס אלא אמר רבא לא נצרכה אלא לגרדומין וכו' משמע שהוא בא לתרץ מה שהקשו בתחלה לימא מתניתין דלא כר' וכו' ועלה קאמר לא נצרכה דהיינו דגם לרבי אתיא דמתניתין איירי בגרדומי: ועוד דאם הפירוש כך שייך בקושיא גם עתה שלפי דברי הברייתא דרבנן סברי דאין מעכבין זה את זה דלא איירי בגרדומין תקשי להם קושיא זו: ועוד קשה לי על דבריו שאמ' ואסיקנא לא נצרכה אלא לגרדומין דכיון דמעיקרא היו לבן ותכלת כי איגרדום כיון דמשיירי כשרות אתו כשרה ע"כ דא"כ אמאי לא נקט רבינו אלא באיגרדום לבן דוקא והא לפי המסקנא שאמר הוא בין איגרדום תכלת וקאי לכן בין איגרדום לבן וקאי תכלת

הן אמת שמידי עברי בדברי רבינו קשה לי על דבריו שלמה שבהתכלת אינו מעכב את הלבן פי' כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו כמו פשטא דמתני' בהאי חלוקא ובחלוקא שנייה נקט לה אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט על הענף ונשאר התכל' לבדו. ואחר ראותי הש"ס אמרתי שרבינו כאשר ראה דהש"ס מוקמו למתניתין שהיא כרבי ובדאיגרדום איירי וראה שהביאו בש"ס הך ברייתא דכל הנך תנאי אמרו משום ר' יוחנן בן נורי דאם אין לו תכלת מטיל לבן פסק כהך ברייתא משום דהלכה כר' ולא מחביריו ומשמע אבל אם אין לו לבן אינו מביא תכלת. אבל פסק דאם איגרדום הלבן ונשאר התכלת כשר לפי שאף לדברי ר' שמעכבין זה את זה אם איגרדום אחד ונשאר אחד כשר אף לתנאי דפליגי על ר' ואמרנו שלדידהו נמי בחלוקא שאין לו לבן אינו מביא תכלת שהלבן מעכב אם איגרדום הלבן כשר אבל מ"מ איכא גרדומין ועל זה אמרו בש"ס וכמה שיעור גרדומין אמר בר המדורי אמר שמואל כדי לענפן ולהכי פסק רבינו בסוף הפרק דאם נתמעטו חוטי הציצית' אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר: אבל הוקשה לי דלמה כתב רבינו כאן שאפי' נפסק לבן לגמרי ונשאר התכלת לבד כשר. והא אמרנו דבעי כדי עניבה שכך כתב רבינו בסוף הפרק כנז': ונראה לי לומר משום שאמרו בש"ס דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרים דמשמע שאפילו נתמעטו הלבן לגמרי ונפסקו אם נשארו גרדומי תכלת כשר. ומה שכתב רבינו בסוף הפרק נתמעטו חוטי הציציות דבעי כדי עניבה הוא איירי בנתמעטו שניהם הלבן והתכלת בעי באחד מהם כדי עניבה. וזה דייק שכתב ואפילו לא נשתייר מהם כדי עניבה דמשמע מהם מאיזה חוט מהם ואפי' נפסק הלבן לגמרי

פרק ג' דין ו' ומה הוא לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן וכו'. כתב מרן בכ"מ ולכאורה נראה מדברי רבינו וכו' אבל קשה וכו' לכך נ"ל דבמטיל לבן לבדו מיירי וכו' אבל טלית של פשתן שהטיל בה תכלת מותר לעשות לבן שלה של צמר כיון דבלאו חוטי לבן נמי אין אנו מקיימין שניהם שהרי יש בה תכלת שהוא צמר וכו'. ואנכי איש צעיר נראה לפע"ד שרבינו איירי אפי' שהטיל תכלת אינו מטיל לכן של צמר לפשתים ולא של פשתים לצמר לפי שכבר כתב כסות של צמר עושין לבן שלה חוטי צמר וכסות של פשתן עושין לבן שלה חוטי פשתן ממינה ונשמע דבכל גוונא איירי אפי' בשהטיל תכלת

ועוד ממה שכתב אח"כ ומת הוא לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן או חוטי פשתן בכסות של צמר אע"פ שהוא לבן לבדו בלא תכלת ע"כ דלמה ליה לומר אע"פ שהוא לבן לבדו בלא תכלת כיון שהוא איירי בהכי: ועוד דמשמעות אע"פ שאמר דהוא עסיק לומר התירוץ על שזה הוא בדין שיהא מותר שהשעטנז מותר ונקט רבותא אע"פ שהוא לבן בלא תכלת ומכ"ש כשהטיל תכלת. ומה שהקשה הוא ז"ל על זה דא"כ היאך כתב ואם רצה לעשות לבן של שאר מינין מצמר או פשתים עושה דכיון דאיכא תכלת