שלל דוד יט

ובין החול וכך משמע להדיא בבכורות דף מ"ה דלר"י שאר משכרין מחללי עבודת. דקא פריך הש"ס שכור מיחיל עבודה ובהדי מומין דמחללי עבודה בעי למיחשב ומשני בשאר דברים המשכרין ודלא כר' יהודה וכו' אלמא לר"י שאר דברים המשכרין מיחלי עבודה. וג"כ קשה לי במה שתירץ ואמר ומה שאמרו בגמרא כמאן כרבי יהודה לאו למימרא דלא כר"א וכו' ומה שהזכיר ר' יהודה משום דר"י אמר בפי' זאת הסברא וכו' שהרי הוכרחתי דס"ל דמיחיל עבודה ובהאי ברייתא אם אנו אומרים דגם כר"א אתיא א"כ לרבינו דפסק כר"א. א"כ היה צריך לומר דמיחיל עבודה כר' יהודה גם לר"א: ומה שנלע"ד שטעמו של רבינו כיון שאמרו בש"ס הלכה כר"א לכן כל מה שנראה שר"א פליג פסק כוותיה. ולכן במה שהוא נראה דפליג את"ק דהיינו במה שהוסיף על דברי ת"ק דאפי' שתה כדי רביעית אם לא שתהו בדרך המשכר כגון אם הפסיק בו אם נתן בתוכו מים פטור

עוד שנית דלת"ק קאמר למה נאמר יין לומ' שמוזהרין עליו בכל שהוא דהוא לשון אזהרה דוקא ולא במיתה וכמו שכתב רש"י שם אבל חייב מלקות דגלי קרא דלקי אכל שהוא אבל ר"א דס"ל דגם בשתה רביעית אם פסק בו פטור הרי דבכ"ש דשתה כל שהוא שהוא פטור פסק הכי רבינו דלא כת"ק. וגם כן במה שהוא נראה שחולק על דברי רבי יהודה פסק כוותיה ודלא כר' יהודה והוא דלר' יהודה דלא דריש ושכר כדי לשכר ולמה שמשכר שלדעתו אפי' שתה פחות מרביעית ואפילו יין מגתו וכ"ש אם שתה רביעית אע"פ שהפסיק בו ונתן בו מים הכל במיתה דלדידיה לא קפיד ביין לכדי שכרותו ולא לדרך שכרותו. ותדע שכך הוא דהא לת"ק אי לאו דדריש שכר כדי לשכר הוינא אמרי אפי' פחות מרביעית ואפי' יין מגתו וא"כ לר' יהודה דלא דריש שכר להכי אלא לכל דבר המשכר נאמר דיין אפי' כל שהוא ואפי' מגתו והוא במיתה וג"כ לר"י דבשאר משכרין מייחל עבודה וביין אפי' בכל שהוא ובגתו מייחל עבודה כיון דקרא להכי אתא ורבינו דפסק כר"א ואמרנו דלר"א פטור כ"ש דלא מייחל עבודה ובשאר משכרין דלא מייחל עבודה אע"פ שהוא לוקה הוא משום דס"ל דלדעת ר"א נמי דשאר משכרין נמי לר"א חייב משום דר"א סמיך אדברי ר' יהודה ולא חלק עליו בפירוש על שאר משכרין משמע שהוא מודה בשאר המשכרין וג"כ מדנקט ר"א כדבריו שכר מדי שהוא משכר משמע דקרא קפיד משום דמשכר וא"כ גם בשאר משכרין חייב. ועוד דרב דפסק הלכה כר"א קאמר בכתובות אבל תמרים אל יורה דמשמע דר"א הכי ס"ל דשאר המשכרין חייב ודלא כמ"ש התוספות שם דמדרבנן קאמר. ומה שפסק רבינו דביין במיתה ושאר משכרין באזהרה הוא מוכרח שזה דעת ר"א דאל"כ למה כתב רחמנא יין כיון דהוא משכר דהוא ודאי שר"א מסכים לדברי רב יהודה שאמר הכי אלא לדעת רבי יהודה אפי' בכל שהוא ביין וביין מגתו הוא במיתה ולדעתו פטור מכלום. אבל כשיש בו שיעור ולא פסק בו ולא נתן בו מים ולא מגתו הוא במיתה דיין להכי אתא: ומה שפסק רבינו דאינו מייחל עבודה בשאר משכרין ואע"ג דלר"א נמי דאיירי קרא בשאר משכרין לדעת ר"א כמ"ש משום סתם משנה האיך דאלו מומין דשאר משכרין לא מייחלי עבודה אלמא הכי הלכתא. וכיון דפסקו הלכה כר"א אלמא דקים להו דלר"א לא מיחלי עבודה אע"ג דקרא איירי אף בשאר משכרין ולהכי אמרו התם בש"ס דבשאר משכרים ודלא כר' יהודה משמע דלר"א ה"נ דאתיא

ונראה לי הטעם כיון דלר"א קא דריש ושכר דבעי מאי דמשכר וגם ליין כך ומאי דכתב יין הוא לענין חיוב מיתה א"כ מאי דכתיב קרא בתריה דמיתה ולהבדיל בין קדש לחול דמיניה ילפי דמייחל עבודה הוא קאי על דסמיך ליה על דבר שהוא במיתה איירי ולא על שאר משכרין דאינן במיתה כיון דמצינו שהקילה תורה ג"כ דבעי עד שיהא מדי דמשכר ודאי דלא מייחל בדבר שאין בו מיתה אבל לר' יהודה שלדעתו החמירה תורה דלא בעי שיעור וגם מאי דמשכר אלא בכל המשכרים סתם איירי קראי ודאי שהחמירה תורה ג"כ לענין חלול עבודה דליכא חילוק בין יין לשאר משכרים. ואע"ג דביין במיתה ושאר משכרין באזהרה כיון דבענין השיעור החמירה בשוה. ואתי שפיר דהכא קאמרי כמאן אזלא הא דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וכו' כמאן כר' יהודה ולא אמרי ג"כ וכר"א דס"ל דקרא איירי נמי בשאר משכרין משום דהך ברייתא לא קא יהבה שיעור דבעי עד מידי דמשכר אלא בכל גוונא חייב דהוא ר' יהודה דלא בעי שיעור ולא אתיא כר"א משום דהוא ס"ל דגם ביין בעי מידי דמשכר ולהכי התם בבכורות קאמרי ודלא כר' יהודה דתניא אכל דבילה קעילית וכו' דהיינו דמחמיר כ"כ אפילו בלא מידי דמשכר ודאי דלדעתו ג"כ דמייחל עבודה. א"כ מתניתין דלא כרבי יהודה דרבינו מפרש כך ולא בעי שפירש רש"י ז"ל התם דלא כר' יהודה דמשוי לשאר דברים המשכרין דין יין משום הכי מייחל עבודה דאין הטעם משום דמשוי לבד אלא ג"כ משום דס"ל דלא בעי מידי דמשכר וכמו שכתבתי כן נלע"ד ודוק: הלכות מזוזה

פרק ה' הל' ח' העמיק לה טפח פסולה כתב מרן הכ"מ כלומ' וה"ל תעשה ולא מן העשוי ע"כ קשה מאי תעשה איכא הכא ולא מן העשוי ואפשר לומר כיון שעומק במזוזה טפח לא קרינן ביה על מזוזות אלא בתוך המזוזות ורחמנא אמר' על מזוזות בעובי כתיבת המזוזה הוא ממלא החור של העומק ומקרי על מזוזות אבל פסולה משום תעשה ולא מן העשוי שזה מקרי עשוי שהיא מלאתה לחוד בעובייה בנתינתה שם ומקרי עשוי: